נסיך מונקו
 סמל הוד מעלתו נסיך מונקו | |
 | |
| נוכחי: אלבר השני | |
| תואר | הוד מעלתו |
|---|---|
| השליט הראשון בבית זה | אונורה השני |
| תקופת המלוכה | 29 בנובמבר 1604 – הווה (419 שנים) |
| מעון רשמי |
ארמון מונקו  |
| שטח שיפוט |
מונקו |
|
www | |
  | |
נסיך מונקו (בצרפתית: prince de Monaco, או נסיכת מונקו, בצרפתית princesse de Monaco) הוא המונרך וראש המדינה של נסיכות מונקו. כל הנסיכים והנסיכות שמשלו במונקו, עשו זאת כשליטים לבית גרימלדי, אם כי כמה מהם השתייכו למשפחות אחרות (גויון דה מטיניון או פוליניאק), בקו הירושה הזכרי. ב-2005, כאשר הלך לעולמו רנייה השלישי, הוא היה המונרך הוותיק ביותר באירופה. משפחת גרימלדי, ששולטת במונקו במשך יותר מ-700 שנה, היא משפחת המלוכה הוותיקה ביותר המולכת באירופה.
הנסיך המכהן הנוכחי הוא אלבר השני, שעלה לכס הנסיכות באפריל 2005.
סמכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מונקו, יחד עם ליכטנשטיין וקריית הוותיקן, היא אחת משלוש המדינות היחידות באירופה בה למונרך תפקיד פעיל בפוליטיקה היומיומית.
נסיך מונקו מפעיל את סמכויותיו בהתאם לחוקה ולחוקים של מונקו. הוא מייצג את הנסיכות כלפי חוץ, וכל שינוי, חלקי או מלא, של החוקה חייב להתקבל בהסכמה משותפת של הנסיך והאספה הלאומית של מונקו.[1]
הסמכות החקיקתית במונקו מחולקת בין הנסיך, שיוזם את החוקים, לבין האספה הלאומית שמצביעה עליהם. הסמכות הביצועית מסורה בידי הנסיך, שבידיו הסמכות להטיל וטו על כל החוקים שמתקבלים על ידי האספה הלאומית.[2]
שר המדינה ומועצת הממשלה אחראים ישירות כלפי הנסיך בכל הנוגע לניהול הנסיכות.[1]
הסמכות השיפוטית מסורה גם היא בידי הנסיך. בחוקה הנוכחית מצוין שלנסיך מסורה הסמכות המלאה בבתי המשפט, שמבצעים את תפקידי השיפוט בשמו.[1]
בהתאם לסעיף 16 של חוקת 1962, הנסיך מעניק תוארי אבירות, תוארי כבוד וכיבודים אחרים.[1]
למשפחה הנסיכותית של מונקו מוקצה סכום של 43.5 מיליון אירו בשנה מתוך תקציב המדינה, נכון ל-2015.[3]
סדר הירושה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סדר הירושה של מונקו תקף כיום על פי חוק מספר 1,249 מ-2 באפריל 2002.
על פי חוקת מונקו, כתר הנסיכות עובר על פי כלל העדפת הבן הבכור. רק צאצאיו של נסיך מושל ואחיו של הנסיך המושל וצאצאיהם, שהוריהם באו בברית הנישואים באישור הנסיך, ושהם אזרחי מונקו, נכללים בסדר הירושה. ילדים שנולדו כתוצאה מניאוף מוצאים מסדר הירושה לצמיתות. הזכות לירושה מופקעת אם בן המשפחה הנסיכותית נישא ללא הסכמת הנסיך, כולל הצאצאים שבאו לעולם כתוצאה מנישואים אלו, אך הם יכולים להיות מוחזרים לסדר הירושה אם כתוצאה מנישואים אלו לא נולדו צאצאים והם מסתיימים לפני הורשת הכתר.[4]
בכל מקרה בו אין אף אדם הזכאי לרשת את כתר הנסיכות על פי חוקי סדר הירושה, מועצת עוצרות לוקחת על עצמה את סמכויות השלטון עד אשר מועצת הכתר של מונקו בוחרת מונרך חדש מקרב קרובי המשפחה הרחוקים של בית גרימלדי.
סדר הירושה כולל אנשים שזכאים לרשת את הכתר וילדים מחוץ לנישואים שעשויים להיכנס לסדר הירושה אם הוריהם יינשאו.
רנייה השלישי, נסיך מונקו (2005-1923)
אלבר השני, נסיך מונקו (נולד ב-1958)
- אלכסנדר קוסטה (נולד ב-2003, נולד מחוץ לנישואים)
- (1) ז'אק, נסיך מונקו (נולד ב-2014)
- (2) גבריאלה, נסיכת מונקו (נולדה ב-2014)
- (3) קרוליין, נסיכת הנובר (נולדה ב-1957)
- (4) אנדראה קסיראגי (נולד ב-1984)
- (5) אלכסנדר (סאשה) קסיראגי (נולד ב-2013)
- (6) מקסימיליאן קסיראגי (נולד ב-2018)
- (7) אינדיה קסיראגי (נולדה ב-2015)
- (8) פייר קסיראגי (נולד ב-1987)
- (9) סטפנו קסיראגי (נולד ב-2017)
- (10) פרנצ'סקו קסיראגי (נולד ב-2018)
- (11) שארלוט קסיראגי (נולדה ב-1986)
- רפאל אלמלח (נולד ב-2013, הוריו לא היו נשואים)
- (12) בלתזר ראסאם (נולד ב-2018)
- (13) אלכסנדרה, נסיכת הנובר (נולדה ב-1999)
- (4) אנדראה קסיראגי (נולד ב-1984)
- (14) סטפני, נסיכת מונקו (נולדה ב-1965)
- (15) לואי דוקרו (נולד ב-1992)
- (16) פאולין דוקרו (נולדה ב-1994)
- קמיל גוטליב (נולדה ב-1998, נולדה מחוץ לנישואים)
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בית גרימלדי
בית גרימלדי, שאביו הקדום הוא אוטו קנלה, מדינאי מהרפובליקה של ג'נובה, וששמו לקוח משמו של בנו, גרימלדו קנלה, היה בית אצולה בולט וותיק בג'נובה. בני המשפחה הוגלו מג'נובה במהלך מלחמת האזרחים שהתחוללה בה בין הגואלפים והגיבלינים, וב-1271 מצאו מקלט במונקו.
ב-1297 תפס פרנסואה גרימלדי את השליטה על צוק מונקו, ואז החלה להתקיים שושלת גרימלדי, תחת הריבונות של ג'נובה. ב-1346 רכשו בני שושלת גרימלדי את העיר מנטון וב-1355 את רוקברן, ובכך הרחיבו את נחלתם. שתי הערים הללו, שהיוו כ-95 אחוזים משטח הנסיכות, סופחו בסופו של דבר לצרפת במסגרת ההסכם בין שתי המדינות מ-1861.
עד 1612 החזיקו שליטי בית גרימלדי בתואר לורד. באותה עת החל הלורד אונורה השני לעשות שימוש בתואר נסיך, ובכך היה לנסיך מונקו הראשון. ב-1633 זכה אונורה השני להכרה בריבונותו העצמאית מספרד, וב-1641 מצרפת, במסגרת הסכם פרונה. מאז נותרה הנסיכות תחת שליטת בית גרמילדי, למעט בתקופה בה שלטה עליה צרפת מ-24 בפברואר 1793 ועד 17 במאי 1814.
שליטי מונקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם (שנות חיים) |
תמונה | תחילת שליטה | סיום שליטה | הערות |
|---|---|---|---|---|
| פרנסואה גרימלדי (מת ב-1309) |
 |
8 בינואר 1297 | 10 באפריל 1301 |
|
| רנייה הראשון (1267 - 1314) |
 | |||
| מונקו הייתה בשליטה של ג'נובה מ-10 באפריל 1301 ועד 12 בספטמבר 1331 | ||||
הלורדים של מונקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם (שנות חיים) |
תמונה | תחילת שליטה | סיום שליטה | הערות |
|---|---|---|---|---|
| שארל הראשון ממונקו (מת ב-1357) |
 |
12 בספטמבר 1331 | אוגוסט 1357 |
|
| רנייה השני ממונקו (1407-1350) |
 |
29 ביוני 1352 | 15 באוגוסט 1357 | |
| מונקו הייתה בשליטה של ג'נובה מ-15 באוגוסט 1357 ועד ינואר 1395. | ||||
| לואי ממונקו (מת ב-1402) |
ינואר 1395 | 19 בדצמבר 1395 |
| |
| ז'אן הראשון ממונקו (1382 - 1454) |
 |
| ||
| מונקו הייתה בשליטה של ג'נובה מ-19 בדצמבר 1395 ועד 11 במאי 1397 | ||||
| לואי ממונקו (מת ב-1402) |
11 במאי 1397 | 5 בנובמבר 1402 | ||
| מונקו הייתה בשליטה של ג'נובה מ-5 בנובמבר 1402 ועד 5 ביוני 1419 | ||||
| ז'אן הראשון ממונקו (1382 - 1454) |
|
5 ביוני 1419 | 8 במאי 1454 |
|
| אמברואה ממונקו (מת ב-1433) |
1427 | |||
| אנטואן ממונקו (מת ב-1427) | ||||
| קטלאן ממונקו (מת ב-1457) |
8 במאי 1454 | יולי 1457 | ||
| קלודין ממונקו (1451 בערך - 1515) |
 |
יולי 1457 | 16 במרץ 1458 |
|
| לבמרטו ממונקו (1420 בערך - 1494) |
16 במרץ 1458 | מרץ 1494 | ||
| ז'אן השני ממונקו (1468 - 1505) |
 |
מרץ 1494 | 11 באוקטובר 1505 |
|
| לוסיאן ממונקו (1487 - 1523) |
 |
11 באוקטובר 1505 | 22 באוגוסט 1523 |
|
| אונורה הראשון ממונקו (1522 - 1581) |
 |
22 באוגוסט 1523 | 7 באוקטובר 1581 |
|
| שארל השני ממונקו (1555 - 1589) |
 |
7 באוקטובר 1581 | 17 במאי 1589 |
|
| ארקול ממונקו (1562 - 1604) |
 |
17 במאי 1589 | 29 בנובמבר 1604 |
|
| אונורה השני, נסיך מונקו (1597 - 1662) |
 |
29 בנובמבר 1604 | 10 בינואר 1662 |
|
נסיכי מונקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם (שנות חיים) |
תמונה | תחילת שליטה | סיום שליטה | הערות |
|---|---|---|---|---|
| לואי הראשון, נסיך מונקו (1642 - 1701) |
 |
10 בינואר 1662 | 2 בינואר 1701 |
|
| אנטואן הראשון, נסיך מונקו (1661 - 1731) |
.jpg) |
2 בינואר 1701 | 20 בפברואר 1731 |
|
| לואיז איפוליט, נסיכת מונקו (1697 - 1731) |
.jpg) |
21 בפברואר 1731 | 29 בדצמבר 1731 |
|
| ז'אק הראשון, נסיך מונקו (1689 - 1751) |
 |
29 בדצמבר 1731 | 7 בנובמבר 1733 |
|
| אונור השלישי, נסיך מונקו (1720 - 1795) |
 |
7 בנובמבר 1733 | 19 בינואר 1793 |
|
| מונקו הייתה בשלטון צרפת מ-19 בינואר 1793 ועד 17 במאי 1814 | ||||
| האספה הלאומית של מונקו | 19 בינואר 1793 | 24 בפברואר 1793 | נשיא: ז'וזף בריירה. | |
| סיפוח לצרפת | 24 בפברואר 1793 | 17 במאי 1814 | מושלים:
| |
| שלטון בעלות הברית מ-17 במאי עד 17 ביוני 1814 | ||||
| אונור הרביעי, נסיך מונקו (1758 - 1819) |
 |
30 במאי 1814 | 16 בפברואר 1819 |
|
| אונור החמישי, נסיך מונקו (1778 - 1841) |
 |
16 בפברואר 1819 | 2 באוקטובר 1841 |
|
| פלורסטאן הראשון, נסיך מונקו (1785 - 1856) |
 |
2 באוקטובר 1841 | 20 ביוני 1856 |
|
| שארל השלישי, נסיך מונקו (1818 - 1889) |
 |
20 ביוני 1856 | 10 בספטמבר 1889 |
|
| אלבר הראשון, נסיך מונקו (1848 - 1922) |
 |
10 בספטמבר 1889 | 26 ביוני 1922 |
|
| לואי השני, נסיך מונקו (1870 - 1949) |
 |
26 ביוני 1922 | 9 במאי 1949 |
|
| רנייה השלישי, נסיך מונקו (1923 - 2005) |
 |
9 במאי 1949 | 6 באפריל 2005 |
|
| אלבר השני, נסיך מונקו | |
6 באפריל 2005 | מכהן |
|
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נסיך מונקו
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 "Principauté de Monaco: Portail officiel du gouvernment princier". Les Pouvoirs Souverains. Etat de Monaco: La Direction de l’Administration Électronique et de l’Information aux Usagers.
- ^ Conaway, James (17 February 1984). "The Monarch Alone". The Washington Post.
- ^ Hodgson, Camilla (1 August 2017). "Richest royals: what Europe's royal families get from their taxpayers". Business Insider.
- ^ The Current Line of Succession
