קרוליין, נסיכת הנובר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנסיכה קרוליין מהנובר, 2009

קרוליין לואיז מרגריט גרימלדי (נולדה ב-23 בינואר 1957) היא "נסיכת הנובר" ו"הנסיכה ממונאקו", בת משפחת האצולה לבית גרימלדי. היא השלישית בסדר הירושה אחרי שני ילדיו של אחיה, אלבר השני, נסיך מונאקו.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוליין נולדה בשם קרוליין לואיז מרגריט גרימלדי ב-23 בינואר 1957 בארמון נסיך מונאקו למשפחת האצולה בית גרימלדי, היא הבת הבכורה של רנייה השלישי נסיך מונאקו, ושל השחקנית האמריקנית גרייס קלי.

קרוליין היא אחותם הבכורה של אלבר השני נסיך מונאקו וסטפני, נסיכת מונאקו.

כילדה, בילתה קרוליין את רוב זמנה בבית סבה וסבתה (הוריה של אמה גרייס קלי), ג'ון ב קלי האב ומרגרט סרן בפילדלפיה.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיכה קרוליין סיימה את תואר הבגרות בצרפתית בשנת 1974 בהצטיינות, כמו כן התחנכה בבית הספר סנט מרי באסקוט. את לימודיה האקדמיים המשיכה קרוליין באוניברסיטת סורבון, שם קיבלה תעודת בפילוסופיה, פסיכולוגיה וביולוגיה.

הנסיכה קרוליין דוברת מספר שפות: צרפתית, אנגלית, ספרדית, גרמנית, ואיטלקית.

הופעות רשמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחויבויות מלכותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מות אמה בשנת 1982, שימשה קרוליין בפועל כגברת הראשונה של מונאקו עד נישואי אחיה לשרלין וויטסטוק בשנת 2011.

היא משתתפת באופן קבוע באירועים חברתיים חשובים במונאקו הקשורים למשפחתו של נסיך מונאקו, כגון חגיגות יום העצמאות, נשף רוז השנתי, נשף הצלב האדום, ופורמולה 1 בתחרויות הגרנד פרי למכוניות והגרנד פרי לאופנועים במונאקו.

בשנת 2007 נסעה קרוליין לרפובליקת דרום אפריקה, שם נפגשה עם הנשיא לשעבר נלסון מנדלה.

פילנתרופיה ופטרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1979 מונתה הנסיכה קרוליין על ידי אביה ואמה כנשיאת וועד מונאקו לשנת הילד הבינלאומית, שנתיים לאחר מכן בשנת 1981 הקימה קרוליין קרן באחריותה "ז'ן ז'אקוט".

הנסיכה קרוליין שיתפה בעבר פעולה עם ארגונים פילנתרופיים אחרים כגוןקרוליין הייתה מעורבת כוללים את "האגודה העולמית של ידידי הילדים" (AMADE), "קרן הנסיכה גרייס", "קרן הנסיך פייר", "קרן הנאמנות של פיטר לה מרצ'נט", ו"יוניצ"ף" (UNICEF).

בשל מחויבותה לפילנתרופיה ולאמנויות, מונתה קרוליין לשגרירת רצון טוב מטעם "יוניצ"ף" ב -2 בדצמבר 2003, [20] ובנוסף קיבלה פרס "אלוף הילדים" ב -20 במאי 2006. בחודש דצמבר 2011 "האגודה העולמית של ידידי הילדים" העניקה מחווה של כבוד לקרוליין, בעקבות "מאמצים בלתי נלאים להמשיך במורשת הארגון". לקרוליין הוענק בעבר אות "הצלב הגדול" של "מסדר סנט צ'ארלס", קיבלה את התואר "מפקדת מסדר ההצטיינות והתרבות.

חיים אישיים ומדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחביבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחביביה האישיים של הנסיכה קרוליין כוללים רכיבה על סוסים, שחייה וסקי. מאז נעוריה, היא נחשבה כסמל אופנה בינלאומי, כאחת הנשים לבושות היטב בעולם האופנה.

בנובמבר 2011, נפתחה תערוכה לכבוד הנסיכה קרוליין במוזיאון הלאומי של מונאקו.

מערכות יחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנסיכה קרוליין היה קשר רומנטי עם גברים מפורסמים רבים, ביניהם מארק שאנד (אחיה הצעיר של קמילה הדוכסית מקורנוול), סבסטיאן טיילור (בן זוגה לשעבר של אליזבת נסיכת יוגוסלביה), גינס יונתן (בנו של יונתן גינס הברון מוין), אנרי ז'יסקאר ד 'סטאן (בנו של נשיא צרפת לשעבר ואלרי ז'יסקר ד'אסטן), ופיליפ לוויל (הזמר הצרפתי).

ב-1978 נישאה לראשונה, לפיליפ ז'ונו, בנקאי צרפתי, ממנו התגרשה כעבור שנתיים. ב-1983 נישאה בשנית, לסטפנו קאסיראג'י. לזוג נולדו שלושה ילדים, אחת מהן היא הדוגמנית שרלוט קאסיראג'י. בנה הבכור אנדרה הרביעי בסדר הירושה לכתר. סטפנו נהרג בתאונת דרכים ב-1990. ב-1999 נישאה בשלישית, לארנסט אוגוסט החמישי, נסיך הנובר ונולד להם ילד אחד.

לאחר גירושיה מפיליפ ז'ונו, היא הייתה מאורסת לרוברטינו רוסליני (בנם של רוברטו רוסליני ואינגריד ברגמן), בין נישואיה השניים והשלישיים הייתה קרוליין במערכת יחסים עם השחקן הצרפתי וינסנט לינדון.

השמירה על פרטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקרוליין היו יחסים גרועים עם התקשורת והפפראצי מאז נעוריה, מאז תלונותיה במדיה כשטענה כי היא "לא יכולה לחיות את חייה של סטודנטית רגילה"​​. ב-24 ביוני 2004, הנסיכה זכתה בבית המשפט האירופי לזכויות האדם בתביעה שהגישה נגד גרמניה, על זכותה לפרטיות בחייה האישיים על פי סעיף 8 לאמנה האירופית לזכויות האדם. במקרה הנדון, במוקד המשפט היו מספר צילומים שפורסמו בעיתוני רכילות בגרמניה, וביניהם תמונותיה של הנסיכה שצולמו בסתר ממועדון חוף במונטה קרלו, וצילומים מחופשת סקי. בית המשפט האירופי קבע כי בתי המשפט בגרמניה, שם התנהלו הליכים קודמים, שגו באיזון של הזכות לפרטיות וחופש העיתונות. נפסק שצילומים מחייה האישיים של הנסיכה אינם תורמים די לשיח הציבורי, ומשום כך הזכות לפרטיות גוברת.

לאחר פסק הדין פנתה הנסיכה שוב לבתי משפט בגרמניה, שדחו את בקשתה לצו מניעה כנגד פרסומים חוזרים של הצילומים. הסכסוך הגיע פעם נוספת לבית המשפט האירופי לזכויות אדם, שפסק בפברואר 2012, כנגד הנסיכה. נקבע שביישום הקונקרטי של עקרונות הדין לנסיבות המקרה, בתי המשפט בגרמניה איזנו בין הזכויות המתנגשות באופן שאינו מצדיק התערבות של בית המשפט האירופי.