סוליקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סוליקו
სულიკო

საყვარლის საფლავს ვეძებდი,
ვერ ვნახე!.. დაკარგულიყო!..
გულამოსკვნილი ვჩიოდი:„
სადა ხარ, ჩემო სულიკო?!“
ეკალში ვარდი შევნიშნე,
ობლად რომ ამოსულიყო,
გულის ფანცქალით ვკითხავდი:
„შენ ხომ არა ხარ სულიკო?!“
ნიშნად თანხმობის კოკობი
შეირხა... თავი დახარა,
ცვარ-მარგალიტი ციური
დაბლა ცრემლებად დაჰყარა.
სულგანაბული ბულბული
ფოთლებში მიმალულიყო,
მივეხმატკბილე ჩიტუნას:
„შენ ხომ არა ხარ სულიკო?!“
შეიფრთქიალა მგოსანმა,
ყვავილს ნისკარტი შეახო,
ჩაიკვნეს-ჩაიჭიკჭიკა,
თითქოს სთქვა: „დიახ, დიახო!“
დაგვქათქათებდა ვარსკვლავი,
სხივები გადმოსულიყო,
მას შევეკითხე შეფრქვევით:
„შენ ხომ არა ხარ სულიყო?!“
დასტური მომცა ციმციმით,
სხივები გადმომაყარა
და იმ დროს ყურში ჩურჩულით
ნიავმაც ასე მახარა:
„ეგ არის, რასაც ეძებდი,
მორჩი და მოისვენეო!
დღე დაიღამე აწ ტკბილად
და ღამე გაითენეო!
„სამად შექმნილა ის ერთი:
ვარსკვლავად, ბულბულ, ვარდადო,
თქვენ ერთანეთი რადგანაც
ამ ქვეყნად შეგიყვარდათო“.
მენიშნა!.. აღარ დავეძებ
საყვარლის კუბო-სამარეს,
აღარც შევჩვი ქვეყანას,
აღარ ვღვრი ცრემლებს მდუღარეს!
ბულბულს ყურს ვუგდებ, ვარდს ვყნოსავ,
ვარსკვლავს შევყურებ ლხენითა
და, რასაცა ვგრძნობ მე იმ დროს,
ვერ გამომითქვამს ენითა!
ისევ გამეხსნა სიცოცხლე,
დღემდე რომ მწარედ კრულ იყო,
ახლა კი ვიცი, სადაც ხარ:
სამგან გაქვს ბინა, სულიკო!

סוּלִיקוֹגאורגית: სულიკო) בתרגום לעברית: נשמה שלי (סוּלי - נשמה) הוא שיר אהבה לירי פופולרי בגאורגיה, שנכתב בשנת 1895, על ידי המשורר אקקי צרתלי. השיר התפרסם ברוסיה הסובייטית כולה כשיר שהולחן על ידי ורנקה צרתלי, והוא הושמע רבות ברדיו בתקופת שלטונו של סטלין, ואף נאמר כי היה השיר האהוב על סטלין.[1] השיר תורגם לשפות רבות ובוצע במספר רב של שפות, ביניהן: רוסית, אוקראינית, פולנית, גרמנית ועברית. בישראל השיר בוצע על ידי להקת קולן.

נשיא ליטא, ולדאס אדמקוס, זכה לקונצרט מאולתר לכבוד יום האהבה בשדה התעופה באמסטרדם, בדרכו הביתה מארצות הברית, כאשר בראש מקהלת הזמרים הייתה רעייתו ההולנדית של נשיא גאורגיה, סנדרה רואלופס.[2]

תרגום השיר לעברית (מאת רחל טורפוסמן):

ס ו ל י ק ו ("נשמתי")

את קברה חיפשתי בלי סוף,
אך לשווא! הקבר אבד.
בכליון עיניים קראתי לה:
"נשמתי שלי, איפה את?"
שושנה פרחה בין חוחים,
כה יפה, שוכנת בדד.
בלחישה שאלתי את השושנה:
"נשמתי שלי, האם זו את?"
בין עלים זמיר התחבא,
על ענף ישב לו בלאט.
בחיוך שאלתי את הציפור:
"נשמתי שלי, האם זו את?"
במרום ראיתי כוכב,
זוהרו האיר לי מבט.
בכמיהה נואשת התחננתי לו:
"נשמתי שלי, האם זו את?"
אז לחשה לי רוח: "אכן,
לא בקבר אהובתך!
לזמיר, לשושנה ולכוכב
בעולם הזה היא הפכה".
ועתה נעורו חיי
שהיו בתופת עד כה,
כי סוף סוף מצאתי אותך,
נשמתי שלי, סוליקו!

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סוליקו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלינור ס. שפר, ביקורת השוואתית: מהפכה וצנזורה, עמ' 30, (1994), ISBN 0521471990
  2. ^ אפ.איי.פי, סרנדת אהבה למנהיג, פורסם ב-nrg, 14.2.07
ערך זה הוא קצרמר בנושא גאורגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.