הורמון גדילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המבנה המרחבי של ההורמון

סוֹמָטוֹטרוֹפִין או הורמון גדילה (GH - Growth Hormone) הוא הורמון פפטידי המופרש מבלוטת יותרת המוח ותפקידו בין היתר לווסת ייצור חלבונים ולהמריץ צמיחת עצמות אצל ילדים. הורמון הגדילה מופרש במהלך כל שנות החיים, כאשר לאחר גיל 21 יורדת הכמות המופרשת ממנו בכ-14% בכל עשור. מחסור בהורמון זה אצל ילדים יגרום לעצירת הגדילה, לקומה נמוכה ואף לגמדות. לחלופין, עודף בהורמון יגרום לאקרומגליה או לקומה גבוהה וענקות.

מאפיינים מבניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפטיד שלם שאורכו 191-199 חומצות אמינו ומשקלו 22 kD. כולל שני גשרי ציסטאין וראש חומצי שטבעת קטנה בקצהו, מה שיוצר מבנה של לולאה גדולה ולולאה קטנה. ההפרשה של ההורמון הינה פולסטיבית (בפולסים)- ההורמון מופרש יותר בלילה ולאחר השינה, אולם גם במהלך היום קיימים פולסים בהם ההורמון משתחרר. בדיקת הפרשה תקינה של הורמון גדילה מתבצעת על ידי גירוי אלפא-אדרנרגי המביא לשחרור של הורמון גדילה (קלונידין).

תפקידים ופעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידיו מגוונים והוא פועל באופן ישיר ועקיף.

באופן ישיר ההורמון מסייע בסינתזת החלבונים ובמניעת פרוקם, מסייע בגידול מסת השריר ובהקטנת מסת השומן, מגביר את קליטת הגלוקוז בשרירים, מעודד את ההתפתחות המינית, מעלה את תפוקת הלב והכליות, מוריד כולסטרול, מאיץ ריפוי פצעים ועלייה בפעילות החיסונית, מסייע בהפחתת לחץ הדם ובחיזוק רקמת העצם ואף מגביר שנת חלומות וסינתזת חלבונים במוח החיוניים להגברת הזיכרון לטווח ארוך.

נוסף לפעילותו הישירה, פועל הורמון הגדילה באופנים עקיפים:

  1. נקשר לקולטנים על גבי ממברנות תאי הכבד, הכליה והשריר וגורם לשחרור של IGF, מעוררי גדילה, למחזור הדם. מעוררי גדילה אלה משפיעים על תאים סומטיים תוך השראת גדילת תאים, חלוקת תאים והם בעלי חשיבות מכרעת בצמיחת סחוסים. עם זאת, מחקרים עדכניים על הקשר בין הורמון גדילה והזדקנות מצביעים על כך שבתפקידו זה מעודד או מאפשר הורמון הגדילה, ככל הנראה גם התפתחות מחלות כגון סוכרת, וסרטן ומאיץ את ההזדקנות.
  2. נקשר לקולטנים בתאי שומן ומביא לעלייה בחומצות שומן חופשיות על ידי העלאת פרוק השומן.
  3. מתרכב עם רקמות וסקולריות. התרכבות זו מביאה לפירוק פוליסכרידים לגלוקוז שנכנס לזרם הדם.

בקרת הורמון הגדילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבקרה על הורמון הגדילה נעשית באופנים רבים: ברמה ההורמונלית הבקרה נעשית בראש ובראשונה בהיפותלמוס, על ידי הפקטור לשחרור הורמון הגדילה GHRH אשר מעודד את הפרשת ההורמון ועל ידי סומטוסטטין אשר מעכב את הפרשתו. גם הורמון הגדילה עצמו מעכב את הפרשתו על ידי מנגנון של משוב שלילי.

בקרת הורמון הגדילה קשורה אף במצבו הפנימי והחיצוני של הפרט. מצב של רעב יגביר את הפרשת הורמון הגדילה, בעוד שאכילה תביא לדיכוי ההפרשה. רמה גבוהה של גלוקוז בדם תדכא את הפרשתו (היפרגליקמיה). באופן דומה, מאמץ גופני הדורש אנרגיה רבה וזמינה מעודד הפרשת הורמון הגדילה, דבר המביא לניצול שומן ויצור גליקוגן לשרירי הלב והשלד. כמו כן, עליה ברמת חומצות האמינו החופשיות תגרום להפרשת הורמון הגדילה, דבר שיגרום להחדרתן לתוך התאים. אולם עלייה בחומצות השומן החופשיות תגרום לירידה ברמתו של ההורמון.

מחלות הקשורות בהורמון הגדילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הורמון גדילה והזדקנות

חוסר בהורמון גדילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יכולים להיות שיבושים שונים בציר הגדילה אשר עשויים לגרום לבעיות התפתחות שונות. כך למשל, הפרעות שינה או סטרס כרוני, גורמים לפגיעה בציר הורמון הגדילה ולכמויות מופחתות של הורמון גדילה. שיבושים נוספים הינם פגיעה בהפרשה של הורמון הגדילה: למשל, חוסר מוחלט של הורמון הגדילה- אוטוזומלי רצסיבי. חוסר יכול להיות חוסר רק בהורמון זה או חוסר המשולב בחוסר של הורמונים נוספים המופרשים מבלוטת יותרת המוח, כך למשל פגם בפקטור השעתוק PIT1 יגרום למחסור בביטוי של מספר גנים (חוסר משולב)- הגן להורמון הגדילה, הגן לפרולקטין, והגן ל- TSH. ילד עם פגם בפקטור זה יהיה נמוך, עם היפו-תיירואידיזם, וחוסר בפרולקטין. חוסר משולב נוסף הינו חוסר ב- PROP1- דומה לחוסר ב- PIT1 אולם יחד עם חוסר בגונדוטרופינים (הורמוני המין LH, FSA).

שיבושים בציר הגדילה שאינם ברמת ההיפופיזה הינם, לדוגמה, מצבים בהם יש חוסר או פגם ברצפטור- תסמונת לרון (חוסר של הרצפטור ל- GH). בנוסף יכולה להיווצר עמידות להורמון הגדילה- למשל, במחלת הסוכרת מסוג 1 (עמידות להורמון הגדילה בקולטן בכבד), במחלות כבד ראשוניות או בתת-תזונה.

באופן כללי, הסימפטומים של מחסור בהורמון גדילה הינם השמנה מרכזית וכללית, במקביל לירידה במסת השריר, ובנוזל החוץ תאי, ירידה בצפיפות העצם והתייבשות של העור. חולים בעלי מחסור בהורמון גדילה סובלים מהיפרליפידמיה, תנגודת לאניסולין, ירידה בזרימת הדם לכליות ובקצב הסינון בפקעית, ירידה ביכולת לבצע מאמץ ובכוח השריר, תשישות מוקדמת, פגיעה בתפקוד הלב והופעה מוקדמת של טרשת.

אבחון מחסור בהורמון גדילה: ניתן לאבחן האם יש מחסור בהורמון הגדילה באמצעות מספר מבחנים-

  • מבחן ITT- זהו מבחן תנגודת לאינסולין. מביאים להיפוגליקמיה אצל חולים, ובודקים האם יש עליה מוגברת בהורמון הגדילה כתוצאה מכך.
  • מבחן GHRH- מזריקים את ההורמון GHRH אשר אמור להביא לעליה משמעותית ב- GH, ובודקים האם אכן חלה עליה כאמור.
  • מבחן IGF1- מדד אמין, אולם מצביע על רמות GH נמוכות בעיקר בחוסר חמור.

עודף בהורמון גדילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבים אחרים קשורים לעודף בהורמון גדילה: הורמון גדילה אשר מופיע בעודף כאשר לוחית העצם עוד פתוחה, גורם לענקיות- GIGANTISM, בעוד שאם ההורמון מופיע בעודף לאחר סגירת לוחיות העצם, מתקבלת אקרומגליה- האיברים שגדלים הם אלו אשר מגיבים עדיין להורמון הגדילה, כגון הלסת. כפות הרגליים מתעבות, הופעה של בצקות מאחר שהורמון הגדילה גורם לאגירת נוזלים, וכן הופעה שכיחה יותר של גידולי מעיים.

שימושים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורמון הגדילה הוא בעל תכונות של בניית שרירים ועצמות ועל כן ספורטאים והעוסקים בפיתוח גוף נוהגים להשתמש בו. ההורמון נחשב סם בלתי חוקי.

לאור תכונותיו, הייתה מקובלת בעבר בקרב רופאים ומרפאים מהאסכולה של האנטי אייג'ינג הטענה, שמתן תוספת של הורמון גדילה עשויה להאט את ההזדקנות. טענה זו שנויה במחלוקת בעולם הרפואה, ובמדינת ישראל רפואת אנטי אייג'ינג באמצעות הורמון גדילה אינה חוקית. מחקרים עדכניים בנוגע לקשר בין הורמון הגדילה והזדקנות אף מצביעים על כך שהורמון הגדילה מאיץ את ההזדקנות על שלל מחלותיה (סרטן, סוכרת ועוד) ולא מעכב אותה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.