סינקדוכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סִינֵקְדוֹכָה (מהשורשים היווניים סינ- [עם] + אק- [מחוץ] + דכסתאי [לקבל]; מילולית: לקבל ביחד, או לקבל בו-זמנית) היא אמצעי פיגורטיבי נפוץ בספרות ובשירה, וכן בלשון הדיבור הרגילה; הסינקדוכה קרובה באופיה למטונימיה.

מאפיינים אפשריים של סינקדוכה:

  • החלק מייצג את השלם - ב"חסרות ידיים עובדות" הידיים מיצגות את האנשים העובדים; מובן "עשרים ראשי בקר" שהראשים מייצגים את כל הפרה; כשאדם מציע לחברתו נישואין, הוא "מבקש את ידה", כשכמובן שהוא לא רוצה להתחתן רק עם ידה אלא עם כל כולה.
  • השלם מייצג את החלק - "פתאום הגיעה המשטרה" כשבעצם הגיעו שתי ניידות; "כל העיר יצאה לרחובות" כשמדובר רק על חלק מהתושבים.
  • המין הספציפי מייצג את הסוג הכללי - למשל מותגים שהפכו לשם גנרי כגון "פריג'ידר" בתפקיד "מקרר", "פלא-פון" במקום "טלפון סלולרי".
  • הסוג הכללי מייצג את המין הספציפי - "יצור" במקום "אדם".
  • היחיד מייצג את הרבים או השם הקיבוצי - "סוס ורוכבו" (סוסים ורוכביהם), "איש לביתו" (אנשים לבתיהם).
  • הרבים או השם הקיבוצי מייצגים את היחיד.
  • החומר מייצג חפץ העשוי ממנו - "גל פרידמן זכה בזהב" במקום "מדליית זהב"; "תביא את הניירות" במקום "מסמכים העשויים נייר".
  • היפרבולה (הגזמה, הפרזה).

הסינקדוכה משמשת לפעמים לאפיון דמות ספרותית באמצעות הדגשת אלמנט בולט אחד במראה שלה ("רגל-עץ", "אבו ארבע"), או ייחוס תכונות אופי לאברי גוף שונים ("עיניו החכמות", "אפו השתלטני").

סינקדוכה ומטונימיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הרואים את הסינקדוכה כסוג של מטונימיה. המקור לראייה זו הם מחקריו של הבלשן רומאן יעקובסון, שהבדיל בין 'הציר המטאפורי' ('ציר הברירה') - הדמיון בין מלים נרדפות או קרובות תוכנית זו לזו, לבין 'הציר המטונימי' ('ציר הצירוף') - הקישור בין מלים המתחברות זו לזו לכלל רצף הגיוני. הגדרה זו רחבה מההגדרה המקובלת למושג 'מטונימיה' כתחבולה ספרותית, וכוללת בתוכה, למשל, גם את הסינקדוכה.

דוגמה לסינקדוכה שהיא גם מטונימיה ניתן לראות בביטוי "נתן בכוס עינו"; הכוס מייצגת את המשקה האלכוהולי שבתוכה (וזו מטונימיה, כי ישנה סמיכות פיזית בין הכוס למשקה), והעין מייצגת את האדם שחומד במשקה (וזו סינקדוכה, כי העין היא פרט שמסמל את השלם, וגם מטונימיה, כי העין והאדם קרובים פיזית).

עם זאת, אם מצמצמים את הגדרת המטונימיה לסמיכות בזמן או במקום בלבד, ניתן לראות בסינקדוכה מושג עצמאי שאינו נכלל בהכרח תחת ההגדרה של מטונימיה. דוגמה לסינקדוכה שאינה מטונימיה מתרחשת, למשל, כאשר הכלל מופיע במקום הפרט ("ארצות הברית דורשת" במקום "נשיא ארצות הברית דורש") כאשר אינם בהכרח באותו מקום (האמירה תהיה מובנת גם אם הנשיא דרש זאת כשהיה במסע דילוגים באירופה).

דוגמאות לסינקדוכה בשירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשיר "לא זכיתי באור מן ההפקר", ביאליק משתמש בביטוי "חרוזי" כדי לבטא את השירה שלו.‏[1]
  • בשיר "עטור מצחך" של אברהם חלפי, הדובר מתאר את יפי מצחה של אהובתו (וכן עיניה) כדי להשליך את היופי על הגוף כולו (ועל האהובה בכלל). ראוי לציין שבמשפט הפתיחה, הביטוי 'זהב שחור' הוא בכלל מטאפורה (לשערותיה השחורות של האהובה, היקרות כזהב).‏[2]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


אמצעים פיגורטיביים

מטאפורה | דימוי | מטונימיה | סינקדוכה | מריזם | האנשה | החפצה | הגזמה | סינסתזיה | אנטונומזיה