החפצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הַחְפָּצָה (נקראת גם חִפצון) או ראיפיקציהאנגלית: Reification, מהמילה הלטינית res - חפץ, דבר) - התייחסות אל אדם, או אל כל דבר שאינו חפץ, כאל חפץ. אין המדובר רק בדה-הומניזציה (שלילת אנושיותו של האדם), אלא בהגדרה מחדש כאובייקט (שכן דה-הומניזציה עשויה להוביל גם לדמוניזציה, להאלהה ועוד).

בעבדות, למשל, יש החפצה, משום שיש בה התייחסות אל אדם כאילו היה רכושו של אדם אחר, ככלי המשרת את רצונותיו וצרכיו.

בספרות זהו אמצעי ספרותי הפוך להאנשה. דוגמה להחפצה ניתן לראות בסיפורו הקצר של אנטון צ'כוב "כינורו של רוטשילד", שם נמנית בפתח הסיפור תכולת הצריף בו התגורר: הרהיטים ובהם מארפה, המתגלה לאחר מכן כאשתו של יעקב:

Cquote2.svg

כאיכר פשוט הוא חי, בבקתה ישנה וקטנה, שאין בה אלא חדר אחד בלבד, ובחדר זה היו שרויים הוא, מארפה, תנור, מיטת-שניים, ארונות מתים, כלי מלאכתו וכלי משקו.

Cquote3.svg

במונח נעשה שימוש ביקורתי בתאוריה המרקסיסטית, בכתביהם של קארל מרקס וג'רג' לוקאץ', שביקרו את השיטה הקפיטליסטית וטענו כי היא הופכת את הפועל לסחורה ורכוש.

במאה ה-20 נעשה במונח גם שימוש תכוף בתאוריות פמיניסטיות, המבקשות להסביר את היחס אל האישה בחברה המערבית כאל חפץ או אובייקט מיני.

אמצעים פיגורטיביים

מטאפורה | דימוי | מטונימיה | סינקדוכה | מריזם | האנשה | החפצה | הגזמה | סינסתזיה | אנטונומזיה