אוקסימורון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מציאות מדומה, חייל מתאמן בצניחה בעזרת מערכת הדמיה

אוקסימורון (גם: ניב ניגודים, תרתי דסתרי ונועה שקוף) הוא מטבע לשוני המורכב מזוג מרכיבים הסותרים זה את זה, שצירופם יוצר משמעות חדשה מעבר להגיון - פרדוקס - וזאת על מנת להגביר את הרושם וההפתעה. המונח מקורו ביוונית, ופירושו: "חד" (oxy) ו"קהה" (moros). כיום, אנשים רבים משתמשים במונח אוקסימורון כדי לתאר ניגוד כלשהו, אפילו בלתי מודע או מובלע, אך המונח המקורי מיועד לתיאור ניגוד מכוון וברור כאמצעי רטורי ובכוונה תחילה.

סוגי אוקסימורונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקה נפוצה של האוקסימורונים היא על פי דיוק. בצורה זאת מחלקים את האוקסימורונים לשלוש קבוצות:

אוקסימורון מדויק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוקסימורון מדויק הוא צירוף מילים הסותר את עצמו לחלוטין, כלומר שני הפכים באותו היגד. אוקסימורון כזה נקרא לעתים גם אוקסימורון הפכי, או אוקסימורון מוחלט. למשל:

  • גאון טיפש.
  • חיי המת.
  • נר של חושך 'בוצינא דקרדוניתא' (זהר בראשית חלק א דף טו א)
  • שתיקה רועמת

האוקסימורונים הללו נדירים למדי כיוון שהם כמעט בלתי אפשריים, ולכן לרוב הם חסרי משמעות ואינם מתארים דבר.

אוקסימורון חלקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוקסימורון חלקי הוא היגד בו יש שני חלקים הסותרים זה את זה, אך לא משום שהם הפכים, כמו צירוף המציין שני פרטים שלא יכולים להתקיים באותו זמן. למשל:

  • תכלת שחורה.

אוקסימורון כזה יוצר משמעות שונה מעט להיגד, או יוצר תיאור מיסטי, לא ריאליסטי. למרות זאת הוא ניתן להבנה ברמה מסוימת, בניגוד לאוקסימורון המדויק. אוקסימורון מסוג זה יחסית נפוץ, כיוון שהוא יוצר תמונה בעלת משמעות, ייחודית ומורכבת.

אוקסימורון סמלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוקסימורון סמלי הוא אוקסימורון שנוצר בין שדות סמנטיים מסוימים של שני ההיגדים או בין הערכים שההיגדים מסמלים. למשל התמונה דרור בכלוב, היא תמונה אוקסימורונית, כיוון שציפור הדרור מסמלת את החופש ואילו הכלוב מסמל את ההפך. אוקסימורונים מסוג זה הם הנפוצים ביותר בספרות כיוון שהם אפשריים מבחינה טכנית, אך יוצרים תחושה אוקסימורונית. האוקסימורון הסמלי מנצל את המשמעויות הסמנטיות, ביחד עם הכלים המילוליים, כדי ליצור תמטיקה אוקסימורונית.

אוקסימורון סמלי לא מוכרח להיות בין סמלים: הוא יכול להיות בין קונוטציות של ביטויים, או כל קישור סמנטי, תרבותי, הרגלי וכולי. למשל, "חושך בצהרי היום" אינו בלתי אפשרי, אך צהריים מתקשרים לאור חזק, והחושך נוגד את האסוציאציה הזו.

אוקסימורון בשירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקוסימורון הוא אמצעי חשוב מאוד בשירה. בשל אופיו הייחודי הוא נחשב לעוצמתי ואלגנטי. שתי מטרות חשובות לאוקסימורון בשירה:

  • מיסטיקה - בתור מרכיב היוצר מתח מיסטי ומערפל את השיר, מוסיף לו רבדים סמויים ועומק.
  • הקצנה - פעמים רבות האוקסימרון יבוא בשורה הכי עוצמתית של השיר וייתן לה עוד כוח.

בשירה העברית נפוצים אוקסימורונים בדור השני של המשוררים העבריים (כלומר, תקופת העלייה השלישית ועד דור הפלמ"ח. בין המשוררים בתקופה זו: נתן אלתרמן ולאה גולדברג). אלתרמן, למשל, משתמש רבות באוקסימורונים, ואפשר למצוא דוגמאות לכך ברבים משיריו.

להלן דוגמה מסונטה ט' של מחזור השירים אהבתה של תרזה די מון, מאת לאה גולדברג, הממחישה שימוש אירוני וסותר באוקיסמורון:

דברים רבים מאוד אהבנו יחד / אך לא זרח באשנבך האור / עת בדידותי נגעה בבדידותך

הדוברת מתארת את חוסר המגע שלה עם אהובה, באמצעות אוקסימורון: בדידות לא מסוגלת לגעת בבדידות, שהרי לו היו נוגעות, לא היו קיימות. לפיכך, האירוניה היא בתיאור אוקסימורוני של המגע המתואר לכל אורך השיר - מגע שקיים אך לא קיים.

דוגמה נוספת לאוקסימורון היא בסיום הבית האחרון ביצירה "משירי הבן האובד" של לאה גולדברג:

לעולם לא יסלח אביך / לא סליחות הוא אגר בלב / קומה בני, וקבל מאביך / את ברכת חרונו האוהב

כאן מתקיים האוקסימורון בנוגע ליחס האב כלפי הבן. לכאורה אינו מקבלו ואין בליבו סליחות, אולם החרון שבו, הכעס, הינו חרון אוהב. גם כאן, הניגוד הינו המשך לתיאור האוקסימורוני המתקיים לאורך היצירה כולה, בה הבן האובד חוזר הביתה, אך אינו חוזר בתשובה.

אוקסימורון בפזמונאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקוסימורון הוא גם כלי נפוץ למדי בפזמונאות. דוגמה בולטת היא שירתו של בוב דילן המלאה באוקסימורונים. פזמונאים מנצלים את הכח המיסטי של האוקסימורונים ליצירת תחושה בפזמון: כיוון שהפזמון הוא שיר שנשמע ולא נקרא, האפקט של האוקסימורון מתחזק. לדוגמה השיר It's Alright Ma (I'm Only Bleeding)‎ מאת בוב דילן פותח באוקסימורון "חושך בצהריי היום". דוגמה נוספת מאת בוב דילן נמצאת בשיר נוסף באותו אלבום, שם נאמר שההצלחה הגדולה ביותר היא כישלון, וכישלון אינו הצלחה כלל.

אוקסימורון ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוקסימורון מופיע בתנ"ך בכמה מקומות, כגון "עזר כנגדו" (בראשית ב, יח), "בעתה אחישנה" (ישעיה ס, כב), "עדינו העצני" (שמואל ב, כג, ח). חז"ל עמדו על הקושי המובנה שבביטוים אלו ודרשו אותם כשני מצבים שונים. כגון: עזר כנגדו - "זכה עזר, לא זכה כנגדו" (יבמות סג עמוד א). בעתה אחישנה - "לא זכו בעתה, זכו אחישנה" (סנהדרין צח עמוד א). עדינו העצני - "כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ" (מועד קטן טז עמוד ב). וכן בדורות מאוחרים השתמשו חכמי ישראל באוקסימורונים, לדוגמה: "אין שלם מלב שבור", מאימרות הרבי מקוצק.

אוקסימורון בכתיב וקרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוג אוקיסמורון הייחודי ליהדות הוא אוקסימרון הנשען על הקרי וכתיב שבתנ"ך. כתיב- היא הצורה בה המילה כתובה, קרי- היא הצורה בה נהוג לקרוא את המילה. לפעמים אין הבדל גדול בין צורת הכתיבה לצורת הקריאה, אך לפעמים ההבדל בין המשמעויות גדול עד כדי להחשב לאוקסימורון. גם בסוג אוקסימורון זה חז"ל עמדו על הסתירה המובנית בין הקרי והכתיב ודרשו לזה כשני מצבים שונים. כגון: "כתיב כנגדו וקרינן כניגדו, זכה כנגדו לא זכה מנגדתו" (יבמות סג עמוד א).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]