סם וולטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סם וולטון בגיל 18

סמואל מור וולטון (Samuel Moore Walton;‏ 29 במרץ 1918 - 5 באפריל 1992) היה איש עסקים אמריקאי, מייסד של רשת הקמעונאות הענקית וול-מארט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה קינגפישר שבאוקלהומה, בנם הבכור של ננסי לי ותומאס גיבסון וולטון, שניהלו חווה קטנה, ולו אח אחד, ג'יימס לורנס ("באד"). ב-1923 החליטו הוריו לעזוב את החווה בשל הקושי לפרנס את משפחתם ועברו להתגורר בצ'סטרפילד שבמיזורי, שם מצא אביו פרנסה כשמאי של אדמות חקלאיות. בשל עבודתו זו שינתה המשפחה את מקום מגוריה לעתים תכופות. וולטון למד בבתי ספר שונים והתבלט בכולם, הוא עסק בספורט והיה מדריך בתנועת הצופים. השפעותיו של השפל הכלכלי הגדול בשנות ה-30 לא פסחו על המשפחה, אך וולטון סיפר מאוחר יותר כי הוא ומשפחתו לא ראו בעצמם אנשים עניים. וולטון סייע לפרנסת משפחתו כאשר חלב את הפרה המשפחתית היחידה ומכר את התוצרת ובמקביל חילק עיתונים. וולטון סיים בהצלחה את לימודיו בתיכון היקמן שבקולמביה. הוא למד כלכלה באוניברסיטת מיזורי, אז עבד בעבודות שונות כדי להתפרנס, בהן עבודת מלצרות תמורת אוכל. במקביל התגייס לצבא ארצות הברית ועבר קורס קציני מילואים (ROTC) במטרה להיות זמין לשירות מילואים בצבא. ב-1940 נבחר לנשיא המחזור ("permanent president") וסיים את לימודיו באוניברסיטה. אז עבר להתגורר בדה מוין שבאיווה שם התקבל לעבודה כמנהל הדרכה ברשת בתי הכלבו "ג'יי. סי. פני". ב-1942 התפטר וולטון מעבודתו, עבר להתגורר בטלסה שבאוקלהומה והחל לעבוד במפעל של דופונט, בעודו ממתין שייקרא לשרת בצבא ארצו שנכנסה למלחמת העולם השנייה. באוקלהומה הכיר את הלן רובסון, בתו של בנקאי אמיד והשניים נישאו ב-1943. זמן קצר לאחר מכן נקרא וולטון לשירות מילואים. וולטון שירת בבסיסים צבאיים על אדמת ארצות הברית באבטחת מחנות שבויים ומפעלים לייצור מטוסים.

החנויות הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1945 השתחרר וולטון מהצבא בדרגת קפטן (סרן). הוא לווה 20,000 דולר מחמיו, הוסיף 5,000 דולר שחסך בזמן שירותו הצבאי ורכש זיכיון להפעלת חנות ברשת החנויות הקמעונאיות, "בן פרנקלין" של חברת "האחים בטלר". וולטון פתח חנות בניופורט שבארקנסו, הנהיג מחירים נמוכים ממתחריו, שעות פתיחה ארוכות יותר, אמצעי תשלום נוחים ורכש את המוצרים ישירות מהיצרנים ובכמויות גדולות. החנות זכתה להצלחה רבה ומחזור המכירות שלה היה הגבוה ביותר ברשת. הבעלים של הזיכיון סירב לחדשו ורצה את החנות לעצמו. וולטון הגיע עמו להסכמה על פיצוי כספי של 50,000 דולר ונפרד מהחנות ב-1951. באותה שנה פתח חנות חדשה, הפעם בבנטונוויל שבארקנסו, גם היא חלק מרשת "בן פרנקלין". החנות נקראה "וולטון פייב אנד דיים" (מילולית: וולטון בחמישה ועשרה סנט). וולטון גייס מנהל מקומי לאחר שהציע לו חלק ברווחים. פילוסופיית הניהול שלו שוב הוכיחה את עצמה וגם החנות הזו זכתה להצלחה. ב-1954 פתח חנות נוספת בפרוור של קנזס סיטי, בשותפות עם אחיו, חמיו וגיסו. וולטון המשיך להתרחב ולפתוח חנויות נוספות, חנויות כלבו שנפתחו תחת השם "וולטון פמילי סנטר". בשנת 1962 כללה הרשת של וולטון ואחיו באד 16 חנויות.

הקמת וול-מארט[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולטון ואשתו הלן שהיו כבר הורים לארבעה ילדים התערו בעיר בנטונוויל. וולטון שימש כנשיא מועדון הרוטרי המקומי וכחבר בלשכת המסחר המקומית. ב-1962 שונה שם הרשת המשפחתית לוול-מארט ונפתחה חנות בשם "וול-מארט דיסקאונט סיטי" (מילולית: עיר ההוזלות של וול-מארט), ברוג'רס שבארקנסו. בתוך חמש שנים גדלה החברה לרשת של 24 חנויות ברחבי מדינת ארקנסו והגיעה למכירות של 12.6 מיליון דולר. ב-1968 פתחה החברה חנויות ראשונות מחוץ לגבולות מדינת ארקנסו, בסייקסטון שבמיזורי ובקליירמור שבאוקלהומה. וול-מארט התאגדה כחברה בע"מ ב-31 באוקטובר 1969, ובשנת 1970 פתחה בבנטונוויל את מטה החברה ומרכז ההפצה שלה. בשלב זה היו בחברה 38 חנויות שהעסיקו 1,500 עובדים. סך המכירות השנתי עמד על 44.2 מיליון דולר. מניותיה של החברה החלו נסחרות בבורסת ניו יורק בשנת 1972. החברה המשיכה לפתוח סניפים במדינות דרום ארצות הברית, ובשנת 1975, כאשר פתחה את סניפה הראשון בטקסס, כבר היו בה 125 סניפים ו-7,500 עובדים. סך המכירות השנתי עמד על 340.3 מיליון דולר בשנה. בשנות השמונים והתשעים גדלה החברה במהירות והייתה לחברה השנייה בגודלה בעולם על פי סך מכירותיה.

מותו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 באפריל 1992 בהיותו בן 74 נפטר וולטון מסרטן מסוג מיאלומה נפוצה. הוא הוריש את מניותיו בוול-מארט לאשתו וארבעת ילדיו. בשנים 1985 - 1988 עמד וולטון בראש רשימת עשירי העולם של המגזין פורבס. ב-1992 קיבל את מדליית החירות הנשיאותית מנשיא ארצות הברית ג'ורג' הרברט ווקר בוש ששיבח את הרוח היזמית של וולטון שסיפור חייו מהווה תמצית של החלום האמריקאי.‏[1] ב-1992 התפרסמה אוטוביוגרפיה של וולטון, אותה כתב בשיתוף עם ג'ון יואי, ושמה: "סם וולטון: תוצרת אמריקה: הסיפור שלי".‏[2] ב-1998 נבחר לרשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר במאה ה-20 של המגזין טיים.

משפחת וולטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולטון היה נשוי להלן רובסון קמפר וולטון (1919 - 2007) ולשניים נולדו ארבעה ילדים: סמואל רובסון וולטון (נולד ב-1945), יושב ראש וול-מארט בהווה (2010), ג'ון תומאס וולטון (1946 - 2005), ג'ים וולטון (נולד ב-1948) ואליס לואיז וולטון (נולדה ב-1949). משפחת וולטון היא אחת המשפחות העשירות בעולם. שלושת ילדיהם של סם והלן וולטון ואלמנתו של ג'ון תומאס וולטון נמנים עם עשרים האנשים העשירים בעולם (כל אחד בנפרד). הלן וולטון הורישה את רכושה לצדקה, דבר שהפחית את ההון הכולל של משפחת וולטון, שנאמד ב-2009 בכ-80 מיליארד דולר, כולל את הונן של שתי בנותיו של ג'יימס לורנס "באד" וולטון (1921 - 1995), אן וולטון קרונקי וננסי וולטון לורי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ואנס ה. טרימבל, Sam Walton: The Inside Story of America's Richest Man ‏(1990)
  • סם וולטון וג'ון יואי, Sam Walton: Made in America: My Story ‏ (1992)
  • אנתוני ביאנקו, The Bully of Bentonville ‏ (2006)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]