סמי לזמי

**סמי לזמי**
	סמי לזמי בשנת 2010
לידה	2 בדצמבר 1951 (בן 72); מרוקו
תאריך עלייה	1956
מוקד פעילות	ישראל
סוגה	שירה מרוקאית
שפה מועדפת	עברית
שיתופי פעולה בולטים	להקת שפתיים: חיים אוליאל, אלי אוליאל, חיים אוחנה
	https://samilazmi.co.il/

סמי לזמי (נולד ב-2 בדצמבר 1951) הוא זמר, שהיה סולן להקת שפתיים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזמי נולד במרוקו ועלה לישראל עם אחותו כשהיה בן חמש. הוריהם עלו בעקבותיהם. הוא נשלח לקיבוץ חולתה, שם למד בבית הספר הקיבוצי עד שהתגייס לצה"ל, בו שירת בחטיבת הצנחנים.

לאחר שחרורו התגורר עם הוריו בירושלים ובהמשך התחתן ועבר לשדרות. לזמי נשוי ואב לארבעה ילדים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזמי עבד כפקיד בעמיגור וכרב-מלצרים באולם שמחות. באולם השמחות הוא שימש מעט גם כזמר. באחד האירועים באולם הופיעה להקת שפתיים, שהייתה אז להקת רוק, ולזמי הוזמן לבמה לשיר, ובעקבות כך הצטרף לזמי ללהקה.

אחרי הצטרפותו של לזמי, ביצעה הלהקה מספר שירים בשפה היהודית־מרוקאית^[1] ובהדרגה עברה להתרכז בשירה מרוקאית והייתה למתוות דרך בתחום זה.

להקת שפתיים הוציאה שלושה אלבומים בהם שר לזמי: "האלבום הכפול", "פותחים שולחן", ו"איש וכינור"^[2]. שיריו הנודעים ביותר הם "טלפון", "חדוז'ה", "ללה עישה - נחליאלי", "אהלן וסאהלן" ו"מאמא דיילי". האלבום הכפול נמכר ביותר מ-40,000 עותקים וזיכה את הלהקה באלבום פלטינה.

לאחר פירוק הלהקה ב-1997 החל לזמי להופיע לבדו בישראל ומחוצה לה. הוא השתתף בחידוש לשיר "החברה להגנת הטבע" עם אריאל זילבר ובשיר "בלאגן" עם פבלו רוזנברג.