אריאל זילבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אריאל זילבר

מקור

תל אביב, ישראל

שנות פעילות

1967—היום

סוגה

רוק
פופ
מוזיקת עולם

חברת תקליטים

התקליט חיפה
הד ארצי
סי בי אס
המון הפקות
התקליט

אריאל זילבר (נולד ב- 22 בספטמבר 1943. כ"ב באלול תש"ג) הוא זמר, מלחין ופזמונאי ישראלי משפיע. לאחר פעילותו בלהקת הרוק החלוצית תמוז ניהל קריירת סולו מגוונת במסגרתה יצר שירים עבריים בסגנונות רוק, פופ, היפ הופ, מוזיקה ערבית ומוזיקה אתיופית. במהלך שנות האלפיים גילה זילבר מעורבות רבה במחאה נגד תוכנית ההתנתקות והקליט מספר שירי מחאה שכוונו נגד מבצעיה ושירים לעידוד רוחם של המתנחלים.

[עריכה] ביוגרפיה

זילבר נולד בתל אביב, בן לזמרת ברכה צפירה ולכנר הפילהרמונית בן עמי זילבר. ב-1967 החליט לנסות את מזלו בחו"ל ונסע לאנגליה ואחר כך לצרפת, שם זכה להצלחה בעיקר ככותב מוזיקה לפרסומות. בתקופה זו הקליטו משיריו אסתר ואבי עופרים.

בראשית שנות ה-70 שהה זילבר לסירוגין בישראל ובצרפת כשהוא כותב למבצעים שונים. בישראל כתב עבור הגשש החיוור, תיקי דיין, אילנה רובינא ואחרים, ובצרפת עבור פרנסואז הרדי. ב-1971 הקליט תקליטון בכורה בצרפת ובו שני שירים - "Movie instead" ו-"When it's time". התקליטון לא זכה לפריצה המיוחלת בחו"ל אך "Movie instead", שהיה שיר רוק פרוע ביחס למה שהיה מקובל בישראל, זכה להצלחה במצעד הפזמונים הלועזיים בישראל. ב-1973 שב לישראל, אחרי שלא השלים הקלטת אלבום דובר אנגלית וב-1974 הצטרף ללהקת תמוז. במסגרת חברותו בלהקה ביצע מספר שירים אותם הלחין לפני כן כמו "אגדה יפנית", "בטי בם", "ככה את רצית אותי" ו"הולך בטל" והיה שותף (עם שלום חנוך) להלחנת "סוף עונת התפוזים".

זילבר (במרכז) לצד חברי להקת תמוז

ב-1976, בעקבות מריבות בין חברי הלהקה והצלחתו הגדולה של להיטו "רוצי שמוליק" (מלים ולחן: שמואל צ'יזיק) שלדעת שאר חברי הלהקה לא התאים לתמוז, עזב זילבר את הלהקה ויצא למסע הופעות שנפסק כעבור זמן לא רב, במידה רבה בעקבות התנהגותו הקפריזית של זילבר. באותו זמן יצא לאור אלבומו הראשון, שזכה להצלחה רבה. לאחר מכן הקים זילבר את להקת ברוש כלהקת ליווי להופעותיו, איתה הקליט את אלבומו השני "אריאל זילבר ולהקת ברוש" (1978), וכעבור זמן לא רב פרש ממוזיקה לטובת מגורים בכפר ועבודה במשתלה, ממנה הגיח לפרקים כדי להלחין מספר שירים, להופיע בפסטיבלי ילדים ולהופעות יחיד.

ב-1983 שב זילבר למרכז הבמה כאשר הקליט את שירו של שמואל צ'יזיק "החברה להגנת הטבע", שהיה להיט גדול, יחד עם שירים נוספים כמו "הנה אנו המיואשים", "אני שוכב לי על הגב" (יעקב רוטבליט, ג. גודסינגר), "התמהוני" (לחן: להקת באפ הגרמנית) ואחרים. למרות הצלחת השירים העדיף זילבר לשוב ולפרוש ועבר לגור במצפה מתת בגליל, כשהוא מגיח לפרקים להופעות, להופעות איחוד תמוז ולכתיבת שירים עבור הגשש החיוור.

ב-1989 הקליט זילבר את האלבום "בה-דה-די-דיאה" שבו נכללו ארבעה שירים מעזבונו של שמואל צ'יזיק וביניהם "סיפור אהבה" ו "לעולם". להיטי התקליט היו: "ואיך שלא" ו "מיליארד סינים" (חידוש לשיר "Et Moi Et Moi Et Moi" של הזמר הצרפתי ז'אק דיטרון) בלט גם כן - יש לי מילים, אך בין שיחרורו לרדיו והופעת האלבום בשוק עבר זמן רב מדי, והמומנטום אבד. באותה השנה נפטרה אימו של זילבר. תוכניות למופע בעקבות התקליט לא עלו יפה וזילבר המשיך בהלחנת שירים עבור מבצעים אחרים.

ב-1991 יצא אלבומו "שבועיים בעיר זרה". שיר הראפ "להתראות במבול הבא (אוזון דאנס)" (שיר מחאה בנושא איכות הסביבה, אחד משירי הראפ העבריים הראשונים), שאמור היה להיות הלהיט שידחוף את האלבום, שוחרר לרדיו כשנה לפני כן. ובדומה למקרה של אלבומו הקודם, הזמן הרב שחלף מאז ועד לשחרור האלבום לחנויות גרם לאיבוד המומנטום. בעקבות זאת התראיין זילבר לעתונות הכתובה והודיע על אי אמון בחברות התקליטים הממוסדות.

ב-1992 הצטרף זילבר כנגן אל התוכנית "מסיבת גן". מעט לאחר מכן הכריז זילבר כי אין לו עניין במוזיקת רוק והחל לעבוד על האלבום "מסך עשן" שיצא ב-1999. האלבום, שזכה להצלחה ביקורתית, כלל מוזיקה ערבית וישראלית מקורית, ולהיטיו היו "מסך עשן" ו"נינה".

ב-2001 יצא אלבום אוסף ראשון לזילבר, "ללכת עמך", שכלל שירים נדירים, שירים שהתפרסמו בעבר וכן שני שירים חדשים, "ללכת עמך", ו"אנחנו מכירים אותך" של אהוד מנור שהוקדש לשלושת חיילי צה"ל שנחטפו בגבול לבנון. האוסף לא כלל את להיטיו הגדולים ביותר של זילבר והתקבל בתגובות מעורבות. באותה שנה פורסם הסינגל הראשון מתוך הפרויקט "תולדות המים - שירים לאחרים" של דני סנדרסון, "בדיעבד", שבוצע בידי זילבר והצליח במצעדי הפיזמונים.

ב-2005 יצא אלבומו השביעי, "אנבּל", שכלל שירי אהבה וזוגיות המושפעים מהמוזיקה האתיופית, לצד שירים העוסקים במישרין ובעקיפין בנושאים פוליטיים, ביניהם חידושים לשירי מחאה של נעמי שמר ובוב דילן.

[עריכה] מעורבות פוליטית

ב-2001 יצא זילבר בהכרזות חריפות כנגד הומוסקסואלים, קיבוצניקים, שמאלנים וערבים וזכה לביקורת חריפה על כך מצד העיתונות ומעריציו. שלמה גרוניך ביטל בתגובה את הופעתו המשותפת עם זילבר במסגרת פסטיבל הפסנתר. ^[1]

בחודשים שקדמו לביצוע תוכנית ההתנתקות ובמהלכה היה זילבר אחד הבולטים במוחים נגד התוכנית. הוא העביר את ביתו לרצועת עזה והופיע מחוץ למחנה בו התכוננו כוחות צה"ל והמשטרה לביצוע הפינוי. פעולותיו זכו לחשיפה נרחבת בתקשורת, בעוד שיריו מושמעים פחות מבעבר. בשנות האלפיים הוא הקליט מספר שירי מחאה שכוונו נגד מבצעי תוכנית ההתנתקות, ממשלת קדימה ומבקריהם של המתנחלים (ביניהם "יהודי לא מגרש יהודי", "יוללה", "יש דין ויש דיין"), כאשר אלה הכלולים באלבום "אנבל" מ-2005 הם מרומזים יותר ובוטים פחות ("יש לי", "בריון השכונה", "כריש"). לאחר ההתנתקות הופיע זילבר בכנס של המטה העולמי להצלת העם והארץ בביצוע מחודש של הימנון נטורי קרתא "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים". ^[2] בבחירות לכנסת ה-17 זילבר חיבר, הלחין ושר זמריר למפלגת חזית יהודית לאומית של ברוך מרזל ואף החל לחבוש כיפה בחלק מהופעותיו.

ב-2007 פרסם זילבר את השיר "קומי" שכתבה מנורה חזני, במטרה "לעלות לחומש ולשיר עם פסנתר על מכונית" ולחזק את המתנחלים שהתכוונו לעלות מחדש לחומש, וקרא להקמתה של מדינת הלכה. ^[3] באותה השנה הוא השתתף בקמפיין של "הוועד למען הדמוקרטיה" (ארגון ימני רדיקלי) המצהיר כי אם ברצון הממשלה לשחרר מחבלים רוצחי יהודים, אזי גם צריך לשחרר את יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. ^[4] בתגובה נשמעו קריאות להחרמה אמנותית רשמית או "מאחורי הקלעים" של זילבר, בין השאר על ידי נורית דאבוש, דוד בן בסט, עופר נחשון ועמנואל רוזן. הזמר שי גבסו ביטל הופעה משותפת במסגרת פסטיבל הפסנתר עם זילבר. מאידך טען יהלי סובול שאסור להחרים את שיריו של זילבר, ודן תורן כינה את זילבר "זמר שנשבה" וטען כי הבעיה נעוצה במארגני הקמפיין. ^[5] ^[6]