סנפורד דול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סנפורד באלארד דול, יועץ לשעבר של המלכה ליליהואוקאלאני ושופט עליון במערכת המשפט של הוואי, נטל לעצמו את תפקיד נשיא הרפובליקה של הוואי. אחר כך הוא הפך למושל הטריטוריה האמריקנית של הוואי

סנפורד באלארד דולאנגלית: Sanford Ballard Dole;‏ 23 באפריל 18449 ביוני 1926) היה פוליטיקאי ושופט מהוואי בתקופה שבה עבר השלטון באיים מממלכת הוואי לממשלה זמנית של מהגרים מארצות הברית, לרפובליקה של הוואי ולבסוף לטריטוריה של הוואי בשליטת ארצות הברית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דול, בן למשפחת מיסיונרים פרוטסטנטית לבנה מניו אינגלנד שבארצות הברית, נולד בהונולולו שבהוואי. משפחת דול הייתה חלק מהאליטה של קהיליית המהגרים העשירה ממוצא אירופאי באיי הוואי שביססה נוכחות דומיננטית בפוליטיקה המקומית. בן דודו של סנפורד דול היה איל ההון וסוחר האננס ג'יימס דול שהצטרף לקרוביו בהוואי בתקופה מאוחרת יותר.

דול שרת את המלכים דייוויד קאלאקואה וליליהואוקאלאני כעורך דין וכידיד כשהוא מקדם ותומך בשילוב התרבות והחברה של הוואי בתרבות המערב. בטרם קיבל בחוסר רצון את תפקיד נשיא הממשלה הזמנית של הוואי שקמה לאחר ביטול המלוכה היה דול אחד משלושה שופטים בבית המשפט העליון של ממלכת הוואיי.

חוקת כידון הרובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דול היה שותף להפיכה של 1877 שבה כפו אנשי עסקים ובעלי מטעים של קנה סוכר מקהיליית המהגרים המקומית ממוצא אירופאי על מלך הוואי קבלה של חוקה חדשה שכונתה אחר־כך "חוקת כידון הרובה". החוקה, שנכתבה על ידי לורין א. תורסטון - שר הפנים בממשלת הוואי, שללה באופן מיידי את זכות ההצבעה של כל המהגרים מאסיה, כמו גם של רוב ילידי הוואי על ידי דרישות סף של הכנסה ורכוש. בכך הגדילה את כוחם הפוליטי של הנתינים ממוצא אירופאי של הממלכה. החוקה גם צמצמה את סמכויותיו של המלך וחלקן הועברו לממשלה המלכותית. קאלאקואה מינה מאוחר יותר את דול לשופט בבית המשפט העליון של ממלכת הוואיי.

סוף עידן המלוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמאל, סנפורד ב. דול המשיך לשרת בתפקיד הנשיא של הטריטוריה החדשה של הוואי עד שנחקק ב-1900 חוק הוואי שקבע ממשלה טריטוריאלית קבועה בראשות מושל

המלוכה בהוואי הסתיימה בינואר 1893 כאשר ארגון מהגרים מקומי שכינה עצמו ועדת הביטחון בצע הפיכה ללא שפיכות דמים והכריז על הקמת ממשלה זמנית במקום המלוכה. במהלך ההפיכה נעזרה ועדת הביטחון בפלוגה של חיל הנחתים האמריקני. הסיבה הישירה להפיכה היה ניסיונה של המלכה ליליהואוקאלאני לבטל את חוקת כידון הרובה, אבל הגורם הראשי הייתה שאיפה בלתי מוסתרת בקרב המהגרים האירופאיים לספח את האיים לארצות הברית. בתוך 48 שעות מההפיכה זכתה הממשלה הזמנית של הוואי להכרה דיפלומטית כממשלה חוקית של האיים, מכל המדינות להם היו קשרים דיפלומטיים עם ממלכת הוואיי.

נשיא ארצות הברית גרובר קליבלנד רצה תחילה להחזיר את המלכה ליליהואוקאלאני לשלטון. ב-16 בנובמבר 1893 הגיש נציגו, אלברט ויליס, הצעה למלכה על פיה היא תחון את כל המהפכנים בתמורה להחזרתה לשלטון. בתחילה סירבה המלכה ודרשה עונש מוות לכל המעורבים בהפיכה. ב-18 בדצמבר 1893, שינתה המלכה את דעתה בנוגע לענישתם של דול ותורסטון, אך אז כבר העביר קליבלנד את הנושא לקונגרס. ויליס הציג לממשלה הזמנית את דרישתו של קליבלנד שהמלכה תחזור לשלטון, אך הממשלה הזמנית סירבה. שנה אחר־כך ערכה הממשלה הזמנית כנס חוקתי וב-4 ביולי 1894 הקימה את הרפובליקה של הוואי.

נשיא הרפובליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לורין תורסטון דחה את ההצעה לכהן כנשיא הרפובליקה של הוואי ובמקומו נבחר דול להוביל את הממשלה. דול שרת כנשיא הראשון והיחיד של הרפובליקה מ-1894 עד 1900. כנשיא מינה דול את תורסטון כאחראי על השדולה שפעלה בוושינגטון הבירה על מנת להבטיח את סיפוח הוואי לארצות הברית.

ממשלת הרפובליקה ודול בראשה עמדו מול סדרת ניסיונות להחזיר את המלוכה, כולל ניסיון למרד מזוין שבו השתתף רוברט ויליאם וילקוקס. עונשם של וילקוקס וקושרים אחרים הופחת על ידי דול לאחר שנידונו למוות. דול הצליח גם כדיפלומט – כל המדינות שהכירו בממלכת הוואיי הכירו גם ברפובליקה של הוואי.

מושל ושופט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא ויליאם מקינלי מינה את דול למושל הראשון של הטריטוריה של הוואי לאחר שהתבצע סיפוחה של הוואי לארצות הברית. דול קיבל את המינוי ב-1900 אך התפטר ב-1903 על מנת לקבל מינוי כשופט מחוזי של ארצות הברית. הוא שרת במשרה זו עד 1915 ומת לאחר שבץ ב-1926. אפרו הוטמן בבית הקברות של כנסיית קאוויאואה בהוואי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]