סרג'ו ליברוביצ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
סרג'ו ליברוביצ'י
Sergio Liberovici
צילום מ-1973
צילום מ-1973
לידה 10 בדצמבר 1930
טורינו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בנובמבר 1991 (בגיל 60)
טורינו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות איטליה, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1954
שפה מועדפת איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סרג'ו ליברוביצ'יאיטלקית: Sergio Liberovici;‏ 10 בדצמבר 193016 בנובמבר 1991) היה אתנומוזיקולוג ומלחין איטלקי, יהודי במוצאו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרג'ו ליברוביצ'י נולד בטורינו במשפחה יהודית. אביו ששמו ברומנית נהגה ליברוביץ' נולד בחבל מולדובה שברומניה ואמו, קלאודיה טרבס הייתה יהודייה ילידת איטליה. בגיל 14 בימי מלחמת העולם השנייה התגייס למאבק הפרטיזנים האנטיפשיסטים. בתום המלחמה קיבל שיעורי הרמוניה אצל איג'יניו פוגה ולמד נגינת פסנתר אצל סנדרו פוגה ובהמשך למד הלחנה ואתנומוזיקולוגיה כאוטודידקט.

בשנת 1954 הוא הלחין את הבלט "שאגאליאנה" שהוצג ברחבי אירופה בכוראוגרפיה של סוזאנה אגרי. כעבור שנתיים שיתף פעולה עם הסופר איטלו קאלווינו ביצירת האופרה במערכה אחת "La panchina" ("הספסל" - בהשראת פרק מקובץ סיפוריו של קאלווינו -"מרקובלדו") שהוצגה בתיאטרו דלה נוויטה (תיאטרון החידוש) של בינדו מיסירולי, ושוב עם קאלווינו יצר את הבלט "Lo spaventapasseri" (הדחליל). בהמשך, מאסימו מילה, מבקר המוזיקה של העיתון הקומוניסטי ל'אוניטה אימץ אותו כסגנו.

יחד עם אקדמאים נוספים הקים ליברוביצ'י את ה- Teatro Stabile di Torino ("התיאטרון הקבוע של טורינו") ועסק בהלחנת מוזיקת לבמה זו (לצד עוד מאה קטעי מוזיקה עבור במאים איטלקים בני אותה תקופה). ב-1957 יחד עם מיקלה לוצ'אנו סטרניירו הקים ליברוביצ'י את הלהקה "Cantacronache" שקידמה שירי הזמרים-היוצרים. הוא עצמו כתב כ-105 שירים, ביניהם שניים על מילים של איטלו קאלווינו - Oltre il ponte (מעבר לגשר) ו-Dove vola l'avvoltoio? (לאן עפים הנשרים?) באותן שנים הכיר את מרגריטה גאלאנטה גארונה, הידועה כ"מרגו". הוא התחתן איתה בשנת 1962 ולזוג נולד בן, לימים המוזיקאי אנדריאה ליברוביצ'י. ליברוביצ'י עסק רבות במסעות הקלטה של שירי עם ושירי מחאה של איכרים, ופועלים במקומות כמו אלופיאנו די אזיאגו, פולזינה, מונפראטו, ואל די קוניה, ספרד, אלג'יריה. החומר המוזיקלי שהקליט שימש אותו ביצירות מוזיקליות לתיאטרון. למשל בשנת 1973 הוא הלחין את "Ingiustizia assoluta (אי הצדק המוחלט), קנטטה דרמטית לשחקנים, להקת פולק ותזמורת, עבור Teatro Regionale Toscano (התיאטרון האזורי של טוסקנה). בשנת 1982 כתב את Bandiere, relazione da concerto su frammenti di canti, documenti, testimonianze popolari ("דגלים, קטע קונצ'רטי לפי קטעי שירים, תיעוד, עדויות מקרב העם"). הוא עבד גם ברדיו ובטלוויזיה בכתיבת תסכיתים ומוזיקה לתוכניות תיעודיות, למשל Outis topos, קובץ תעודות על החיים בכפר משוחזרים באולפן, שזיכה אותו בפרס איטליה ה-25 בשנת 1973.

אחרי שהקים בשנת 1975 את "תיאטרון הקבוע לילדים של טורינו" התחיל להתעניין בסוגות של מוזיקת ילדים. הפיק מופעים רבים במסגרת "אופרת הילדים" (l'Opera dei Bambini) אותה הקים יחד עם המלחינים ג'וליו קסטניולי וג'וזפה גאוואצה. כך נוצרו מופעים רבים ו"אופרינות" (אופרות קטנות) קאמריות או של בית ספר, הידוע שביניהם " il grande chiasso" (המהומה הגדולה) בשנים 1982–1983 תוך שיתוף פעולה עם ציירים כמו פרנצ'סקו קזוראטי, מאורו קסה, אוגו נספולו. בסוף שנות ה-1980 יצר את הקנטטה De origine musices ("על מקור המוזיקה") למקהלה ותזמורת ילדים שהלברית שלה הייתה גרסה של אדוארדו סנגינטי ליצירה של לוקרטיוס) ואת האופרה "מלצל, או התככים" לפי ליברית מאת אמיליו יונה. אופרה זו שהייתה מוכנה בחלק הקולי והפסנתרני הושלמה ותוזמרה על ידי לוצ'אנו בריו, ג'וליו קסטניולי וג'וזפה גאוואצה.

ליברוביצ'י היה פעיל בזירה הפוליטית, לעיתים קרובות בניגוד למגמה ששלטה באותו רגע בחברה. "שירי ההתנגדות הספרדית החדשה" (1961-1939) נאסרה לשיווק בשנת 1962 זמן קצר אחרי פרסומם.

יצירותיו של סרג'ו ליברוביצ'י כוללות קטעים מאוד כרומטיים ("מלצל והתככים") לצד משפטים טונליים, גם ביצירות בעלות מטרה חינוכית גם בשירי הלהקה "Cantacronache" ובמוזיקה התזמורתית. אהבתו לתיאטרון ולמילה הכתובה משתקפת בשילובם של טקסטים, שירים, דקלום וקריאה ("קולות פנימיים") אפילו במוזיקה הקאמרית. מתכתב על ידי כך עם מלחינים כמו הנס אייסלר, קורט וייל או פאול דסאו שכמוהו אהבו תיאטרון, שילבו ביצירות ביצועים של ילדים, זיקה לקלאסיקונים של התיאטרון כמו שייקספיר וברכט, לפולקלור.

ליברוביצ'י הלך לעולמו בשמת 1991 בטורינו.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2011 הופק ה- DVD והספר "Cantocronache" (בעריכתה של קיארה פרארי) - לכבוד מלאות 20 שנה למותו

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1956 - La panchina - הספסל - (ליברית מאת איטלו קלווינו), אופרה במערכה אחת, הוצגה ב-Teatro delle Novità בברגמו
  • La fidanzata del fiume - 1958 - כלת הנהר - אופרה קאמרית, (ליברית מאת מיקלה לוצ'אנו סטראניירו)
  • 1982/1983 - Il grande chiasso- המהומה הגדולה - אופרה חינוכית, בהוצאת ריקורדי, טורינו 1983
  • Maelzel o Delle macchinazioni לצל אן תככים - (לברית מאת אמיליו יונה, תזמור מאת לוצ'אנו בריו, ג'וליו קסטניולי, ג'וזפה גוואצה,, 1991 אופרה בשלוש מערכות, הוצאת ריקורדי

מוזיקה קולית נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1955 -Canto dell'ultima ora - קנטו לשעה האחרונה -" לזכרם של לוחמיגטו ורשה", קנטטה לבריטון, קריין, מקהלה ושתי קלרניות
  • 1973 - L'ingiustizia assoluta - אי הצדק המוחלט -(ליברית מאת אמיליו יונה), קנטטה דרמטית לקול קריין, להקה עממית ותזמורת כלי נשיפה (בראס בנד)
  • 1974 - È arrivato Pietro Gori - הגיע פייטרו גורי - לקול קריין, מקהלה ובראס בנד
  • 1989 - De origine musices - על מקורות המוזיקה - לפי לוקרטיוס, לקולן קריין, מקהלת נערים ותזמורת קטנה
  • 100 שירים אחרים - כולל Oltre il ponte ו- Dove vola l'avvoltoio? על מלים מאת איטלו קלווינו

אופרות לרדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1973 - Outis topos -(אוטיס טופוס) תיעודי ם של חיים בעיר, משוחזרים באולפן (documenti di vita cittadina rimaneggiati in studio) (לברית מאת אנדראה קמילרי) - התיעוד נעשה בשכונת פועלים של העיר טורינו
  • l libro delle rondini 1971 (ספר סנוניות) - על טקסטים מאת ארנסט טולר
  • Bonce 1981 (בונצ'ה)- לפי הנובלה "בונצ'ה שתוק" מאת יצחק לייב פרץ

תיאטרון מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1955 - Canto dell'ultima ora - שיר של השעה האחרונה - לזכרם של לומי גטו ורשה
  • 1982 - Bandiere, relazione da concerto - קנטטה לשני שחקנים, מצוסופרן, מקהלה, קלרנית, חצוצרה, תופים, וסרט מגנטי

מוזיקה לסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1960 - לסרט הקצר " 16 באוקטובר 1943"
  • 1962 - לסרט התיעודי הקצר "Scioperi a Torino" (שביתות בטורינו)
  • 1966 - מוזיקה לסדרת הטלוויזיה "La Coscenza di Zeno" (תודעתו של זנו - לפי איטלו סבבו)

בלטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1954 Chagalliana שאגאליאנה - ליברית מאת סוזאנה אגרי
  • 1954 - Sonata a quattro - סונאטה לארבעה - ללהקה - לפי משל מאת איוואן קרילוב
  • 1958 - Lo spaventapasseri e il poeta - הדחליל והמשורר - לברית מאת איטלו קלווינו

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (עם מ.ל.סטראניירו), Canti della nuova resistenza spagnola (1939-1961) (שירי ההתנגדות הספרדית החדשה) טורינו 1962

עם אחרים - Le canzoni della cattiva coscienza, Milano 1964 (שירי המצפון הרע) - מילאנו 1964

  • (עם אמיליו יונה), luglio del 1900 ‏ 29 29 ביולי 1900, מילאנו 1972
  • L'ingiustizia assoluta, - אי הצדק המוחלט - פירנצה 1974

(עם אחרים), Bertolt Brecht, ברטולט ברכט - פירנצה 1976

  • Canzonettieri nn.1 e 2, קנצנטיירי 1 ו-2 - 1976
  • Giochi tradizionali dei bambini italiani - משחקים מסורתיים של הילדים האיטלקים 1976
  • Musica insieme, - מוזיקה ביחד - 1977
  • (עם אמיליו יונה), Canti degli operai torinesi, שירי הפועלים מטורינו משלהי המאה ה-19 ועד שנות הפאשיזם 1990

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Massimo Mila, Tre esordi operistici, in «L'Espresso», 14 ottobre 1956
  • M. Corti, Il viaggio testuale, Torino 1978
  • J. Marothy, Musica e uomo, Mld. 1987
  • G. Castagnoli, Catalogo delle opere e degli scritti di Sergio Liberovici, «Quaderni di musica nuova» 3, 1989
  • Paola Barzan, a cura di, Musiche tradizionali in Polesine. Le registrazioni di Sergio Liberovici (1968), Roma, Squilibri Editore, 2015. ISBN 978-88-890-0981-9

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סרג'ו ליברוביצ'י בוויקישיתוף

כתבת הספד בעיתון "לה רפובליקה" 19 בנובמבר 1991