עג'מי אולן
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
ע'גמי אולן או עג'מי אוג'אי -( בטורקית: Acemi Ocağı "בית הזרים" או Acemi Oğlan - "הבנים הזרים") הוא שמם של הנערים והצעירים הנוצרים - יוונים, אלבנים, בולגרים, סרבים, ארמנים, צ'רקסים, גאורגים - שגויסו כדי לשרת כגוף רזרבי של היאניצ'רים העות'מאנים (ה"קאפי קולו" - kapı kulu "עבדי השער"). הם גויסו בהתחלה במלחמות, בדרך כלל חמישית מכלל העבדים שבויי מלחמות, ומאוחר יותר באמצעות מסעות גיוס הידועים כדוושירמה. גוף רזרבי זה הוקם בשנת 1362 על ידי "חוק החמישית" (penčik kanunu - פנצ'יק קאנונו") של הסולטאן מוראט הראשון. בראשם עמדו צ'נדרלי קארא חליל פאשה ומולה רוסטם. תחת השם pencik oğlanlanı ("בני החמישית") הובאו הילדים והנערים בני 8 עד 20, לרוב בני 14–18, לאיסטנבול, בקבוצות של מאות ובמדים מיוחדים, עברו ברית מילה ושמותיהם שונו לשמות טורקיים [1]. אחר כך הם נשלחו לשרת אצל איכרים ובעלי אחוזות טורקים באנטוליה ורומליה, בדרך כלל במשפחות של בקטשים, למשך 3–4 עד 7 -5 שנים, כדי ללמוד את השפה הטורקית, את מנהגי הטורקים ואת מסורותיהם וכדי להתאסלם, תוך התנתקות מחייהם הקודמים. בתקופת החניכה הזאת הם קיבלו שכר סמלי. [2]
בהמשך בוגרי אנטוליה נרשמו כ" עג'מי אולנלאני" Acemi Oğlanlanı (הבנים הזרים - במובן של "הבנים המגויסים") לגוף צבאי שהיווה מעין מרכז גיוס: "אוג'אג" - עג'מי אוג'אע'י Acemi Ocağı - שבו קיבלו שכר של אקצ'ה אחת ליום ועברו אימונים צבאיים ולמדו חשבון, שפה ודת. בהתחלה האוג'אג נמצא בגליפולי, בפיקוד האע'א מגליבולו, וחולק ל־8 יחידות (כיום פלוגות - שנקראו בולוק (בלוק - bölük). מאוחר יותר במאה ה-17 עבר ה"אוג'אג" לאיסטנבול[2] . חלקם שירתו גם באדירנה. באיסטנבול הוצבו ה"עג'מי אולן" בכמה ארמונות (סאראי) כמו "גלטסאראי " בשכונת פרה, אסכנדר צ'לבי סאראי על החוף האסיאטי בסקוטרי ואחרי הוצאתו להורג של הווזיר הגדול איברהים פאשה, בארמונו של יד ההיפודרום. כעבור זמן נוסף עברו הצעירים הנוצרים לשעבר לגוף היניצ'רים, שבו השכר היה שתי אקצ'ה ליום[3].
באמצע המאה ה-14 היה מניין ה"עג'מי אולן" כ-3,000[3]. במאה ה-15 מספרם הגיע ל- 4,000 [4]. חלק מובחר מהעג'מי אולן הוצבו לא באנטוליה אלא נדרשו לשרת כנושאי כלים שנקראו ic oğlan - איץ' אולן - "הבנים של הפנים" או איץ' אע'א - בסאראי "הפנים" "אנדרון" (enderun) של הסולטן או בסאראיות ה"חיצוניות" באיסטנבול, ועברו השתלמויות נוספות בבית הספר הקרוי גם כן "אנדרון". אלו נבחרו בעיקר מקרב הסרבים, האלבנים, הצ'קרסים וכו', מתוך הפיקחים וגבהי הקומה שבהם [1]. אלה ששירתו בחדרי השינה או בחדרים הפרטיים של השליט יכלו לעלות בהיררכיה ולהגיע למעמד של ביילרביי או וזיר ואף וזיר גדול[1]. גדודי הפרשים הראשיים - "פרשי החצר" kapıkulu süvarileri גויסו מקרב ה"איץ' אולן" וה"איץ' אע'א", ונקראו סיפאהים (sipah) ו- silahdar (סילאהדאר =- נושאי נשק) . גדודי הפרשים המשניים (olufdeci או gureba) גויסו מקרב ה"עג'מי אולן" הרגילים.
מרבית ה"עג'מי אולן" שלא נבחרו לשרת בארמונות נועדו להיות יניצ'רים. הגוף הצבאי של עג'מי אולן איבד את חשיבותו בסוף המאה ה-17 אך התקיים מבחינה פורמלית עד שנת 1826.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Ahmed Djevad - Tarihi-i-Asker-i Osmani ("תולדות הצבא העות'מאני"), איסטנבול, שנת 1299 להג'רה, 1882,
- Aurel Decei - Istoria Imperiului Otoman până la 1665 Editura Științifică și Enciclopedică, București 1978
(אאורל דצ'יי - תולדות האימפריה העות'מאנית עד שנת 1665) (ברומנית)
- Mustafa Ali Mehmed - Istoria turcilor, Editura Științifică și Enciclopedică, București 1976
(מוסטפא עלי מחמד - "תולדות הטורקים") (ברומנית)