צ'רקסים

צ'רקסים
	צ'רקסים מהרי הקווקז
אוכלוסייה
	כ-6 מיליון צ'רקסים אדיגים בעולם
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
	הפדרציה הרוסית, ארצות המזרח התיכון, טורקיה, גרמניה, צרפת
שפות
	אדיגית, שפת הארץ בה הם גרים
דת
	אסלאם-סוני, נצרות
קבוצות אתניות קשורות
	אבחזים, ועמים קווקזים אחרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הצ'רקסים הנקראים בפי עצמם אדיגים (באדיגית: Адыгэхэ) הם עם קווקזי שמורכב מ-12 שבטים לוחמים שנפוץ בעיקר בשטחי צפון קווקז, טורקיה והמזרח התיכון, עם פזורה פחות משמעותית בשאר העולם. בישראל ישנה קהילה קטנה של צ'רקסים, המתגוררים ברובם בשני כפרים בגליל: כפר כמא בגליל התחתון וריחאניה בגליל העליון.

[עריכה] מקור השם

המונח "צ'רקסים" מקורו בשפה הטורקית או הרוסית ויש חלק שגורסים שהמונח "צ'רקס" בא מהמונגולים שנלחמו רבות באדיגים בצפון מערב הקווקז, אפשר לתרגם בשפה הטורקית את השם "צ'רקס", "צ'ר" פירושו חייל, "קס" פירושו חותך או קוטע. שמם המקורי, בו הם מכנים את עצמם, הוא אדיגים. אדיגה זה שם של העם הכולל 12 השבטים- שם המסמל את שאיפתם לשלמות בכל דרכיהם. המונח "צ'רקסים" מזוהה עם שני העמים הצפון קווקזים והם האדיגים והאבחזים.

[עריכה] מקור

מפת אזור הקווקז

מקורם של הצ'רקסים בצפון הקווקז והם נחשבים לאחד מהעמים העתיקים בעולם. הצ'רקסים היו אחד מהעמים הגדולים והחשובים בצפון הקווקז, ונחשבים למתיישבים הראשונים הידועים בקווקז. הקווקז היה מיושב כבר בתקופת האבן. בערך בשנת 4000 לפנה"ס התקיימה בצפון הקווקז תרבות המייקופ, שהשפיעו על כל התרבויות המאוחרות יותר בצפון הקווקז ואף בחלקים אחרים של דרום רוסיה כיום. מימצאים ארכאולוגיים, בעיקר של דולמנים (גלי-עד) בצפון-מערב הקווקז, מעידים על תרבות מלינרית. בשנת 400 לפנה"ס לערך נוסדה הממלכה האדיגית בשם "סינד מאוטייר".

[עריכה] תקופת הממלוכים

מרבית הממלוכים היו עבדים צ'רקסיים וטורקיים שהובאו על ידי הסולטנים הערביים כדי לשמש ככוח צבאי. במאה ה-13 הצליחו הממלוכים לתפוס את השלטון בקהיר, ובכך הפכו הממלוכים לבעלי ההשפעה הגדולים בעולם המוסלמי. התקופה הממלוכית עצמה מתחלקת לשתי תקופות: תקופת שלטון הבחרי שחלק מהסולטנים הראשונים בו היו צ'רקסיים, ותקופת שלטון הבורג'י שכמעט כל הסולטנים בו היו ממוצא צ'רקסי.

גם לאחר כיבושה של מצרים בידי העות'מאנים, המשיכו הצ'רקסים לשלוט במצרים עד המאה ה-18. עם עלייתו לשלטון של מוחמד עלי פשה, נרצחו כמעט כל הממלוכים הבכירים והנותרים ברחו לסודאן. כיום חיים כמה אלפי צ'רקסים במצרים, צאצאי אותם ממלוכים. עד עלייתו של גמאל עבד אל נאצר היוו הצ'רקסים אליטה במצרים.

[עריכה] כיבוש הקווקז וגלות הצ'רקסים

הצ'רקסים התנצרו לפני המאה החמישית אבל היו מושפעים עדיין על ידי אלים אנמיים. במאה החמש עשרה, בהשפעת הטטרים של קרים ואנשי דת עות'מאניים, התאסלמו הצ'רקסים.

כיבוש הקווקז על ידי האימפריה הרוסית במאה ה-19 הביא להרס והרג רב בקרב הצ'רקסים, קרוב למיליון וחצי צ'רקסים נרצחו וכמעט 90% מהצ'רקסים הוגלו ממולדתם. גלות הצ'רקסים נחשבת בעיני היסטוריונים רבים לאסון הגדול ביותר במאה ה-19. האימפריה העות'מאנית, ששלטה במרבית השטח שמדרום לרוסיה וראתה בהם לוחמים אמיצים ומנוסים, קלטה אותם בשטחיה ועודדה אותם להתיישב באזורי ספר בעייתיים. רבים מהצ'רקסים נמכרו בשוקי עבדים בטורקיה.

[עריכה] הצ'רקסים במזרח התיכון בעת החדשה

פיזורם של הצ'רקסים לאזורי הספר נעשה כחלק מנסיונותיה של האימפריה העות'מאנית לחזק את גבולותיה. כך הגיעו צ'רקסים רבים למזרח התיכון, והתיישבו בשטחים הכוללים היום את המדינות הבאות:

טורקיה - המדינה בה מרוכזים מרבית הצ'רקסים בעולם. הצ'רקסים התיישבו בשלושה אזורים עיקריים - אזור טרבזון לחופי הים השחור, רמת אנקרה סביב העיר קייסרי ובמערב המדינה קרוב לנפת איסטנבול, אזור שעבר רעש אדמה קשה בשנת 1999. צ'רקסים רבים מילאו תפקידי מפתח בצבא העות'מאני והשתתפו גם במלחמת העצמאות הטורקית. אחרי כינונה של טורקיה המודרנית על פי קווי אתא טורק, נפגע מעמדם של המיעוטים. רק בשנים האחרונות, עם נסיונותיה של טורקיה להתקבל לאיחוד האירופאי, מתסתמן שינוי ביחס למיעוטים, הכולל מתן זכויות וביטוי למיעוטים החיים במדינה.

סוריה - מרבית הצ'רקסים בסוריה ישבו ברמת הגולן, טרם מלחמת ששת הימים מנו הצ'רקסים את רוב האוכלוסייה ברמת הגולן ומספרם נאמד ב- 30,000. היישוב הצ'רקסי הבולט בגולן היה העיר קונייטרה.

להקת מחול צ'רקסית מהקווקז מופיעה בכפר כמא

ירדן - לצ'רקסים תפקיד מרכזי בהיסטוריה של הממלכה הירדנית. הצ'רקסים הראשונים שהגיעו לירדן התיישבו בכפרים באזור בו הוקמה במהלך השנים עמאן. שלטון המנדט הבריטי בחר במקום כמקום מושבו בעיקר בזכות המוצא האירופאי של הצ'רקסים. הצ'רקסים ממלאים תפקידים רמי מעלה בממלכה הירדנית, צ'רקסי כיהן בעבר כראש ממשלה (סעיד מופתי), ולמלך אף משמר צ'רקסי.

צפון מדינת ישראל - בהתחלה התיישבו הצ'רקסים בשלושה מקומות - כפר כמא, ריחניה ובאזור חדרה. עקב מגפת המלריה ננטש היישוב באזור חדרה, ושרידי היישוב מוכרים כיום כ"ח'ירבת צ'רקס".

[עריכה] שנים עשר השבטים הצ'רקסיים

12 עשר הכוכבים בדגל מסמלים את השבטים, ושלושת החצים המוצלבים מסמלים את אחדות השבטים

דגל העם הצ'רקסי

הכתב הצ'רקסי

קברטאי-Къэбэртей (קברדינים)
שאפסור'-Шапсыгъ (שפסוגים)
אבזאך- Абзах
בז'אדור'-Бжъэдыгъу
בסלאנאי-Бесланей
נאתחואג'-Натхъожъ
צ'מגוי-Чlэмгуй
חתוקאי-Хьатыкъуай
מאמחיש-Мамхыгъ
יג'ירקואי-Еджыркъуай
ווביח-Убых
חאקוץ-Хакlуцlу

[עריכה] תפוצת הצ'רקסים בעולם

מספר הצ'רקסים בעולם מוערך ב-6 מיליון. תפוצותיהם העיקריות:

טורקיה – 3,000,000
הקווקז – 1,000,000
סוריה – 160,000
גרמניה - 150,000
ירדן – 120,000
ארצות הברית – 50,000

[עריכה] השפה הצ'רקסית

ערך מורחב – אדיגית

התפתחות השפות הצ'רקסיות

רוב בני העם הצ'רקסי דוברים בשפה האדיגית, כאשר שבט קברטאי הקברדיני דובר בניב הקברדינית. לשפה זו מספר ניבים המדוברים בקרב השבטים הצ'רקסים השונים והגיית המילים שונה מעט ממקום למקום. השפה האדיגית שייכת למשפחת השפות הקווקזיות הצפוניות אשר נכללות במשפחת השפות הקווקזיות. השפה האדיגית מדוברת בקרב הקהילות הצ'רקסיות בכל רחבי העולם, כאשר כ-125,000 דוברים מתגוררים בשטחי הפדרציה הרוסית (חלק מהם ברפובליקת אדיגיה, שם השפה מוגדרת כשפה רשמית). קהילת דוברי אדיגית הגדולה בעולם היא קהילת הצ'רקסים בטורקיה, קהילה זו מונה כ-150,000 דוברי השפה. בישראל, השפה מדוברת בפי בני הקהילה הצ'רקסית המתגוררים רובם ככולם בשני כפרים בצפון הארץ: כפר כמא וריחאניה. בפי עצמם, מכנים בני הקהילה את השפה בשמה הנכון "אדיגית" אך בקרב האוכלוסייה הכללית ובעיקר באמצעי התקשורת היא מכונה בשוגג כ"צ'רקסית".

[עריכה] דת

במקור הצ'רקסים היו פגאנים. מיסיונרים יווניים שהגיעו לקווקז הפיצו את הדת הנוצרית בקרבם, בסביבות המאה השישית אם כי במספרים קטנים. במאה ה-16 התאסלמו רוב הצ'רקסים כתוצאה מהשפעתם של אנשי דת עות'מאנים. עם תום המלחמה והגירוש הכפוי, עברו מרבית הצ'רקסים לתחומי האימפריה העות'מאנית שניצלה את עובדת היותם מוסלמים כדי למשוך אותם אליה. כיום כמעט כל בני העם הצ'רקסי הם מוסלמים סונים מתונים ומקפידים על הפרדה מוחלטת בין דת ללאום.

[עריכה] הצ'רקסים בישראל

לוחמים צ'רקסים- צפון ארץ ישראל, 1900

בישראל יש כ-4,000 צ'רקסים, המתרכזים בעיקר ב-2 כפרים בגליל: ריחאניה וכפר כמא. הם קיימו יחסים טובים עם היישוב היהודי עוד מימי תחילת ההתיישבות, הודות לשפה המשותפת שמצאו עם עולי העלייה הראשונה מרוסיה שהתיישבו בגליל.

בתקופת המנדט הבריטי והספר הלבן סייעו צ'רקסים להעפלה בלתי חוקית דרך לבנון. צ'רקסים התנדבו לשרות במלחמת העצמאות והיו בני ברית ליישוב היהודי. לאחר הקמת המדינה שרתו בהתנדבות ביחידת המיעוטים ובפלוגת הפרשים הצ'רקסים שנקראה "קלוואלריה". לאחר שפורקה הפלוגה הוקם במקומה "חיל הספר" שהפך ברבות הימים למשמר הגבול.

מאז 1958 משרתים הגברים הצ'רקסים, בעקבות בקשת ראשי העדה, בשרות חובה בכוחות הביטחון השונים. הם מעורים היטב בחברה הישראלית, דוברים צ'רקסית (בנוסף לעברית וערבית ואנגלית שלומדים מגיל צעיר בבית הספר), ובמקביל מטפחים את מורשתם ותרבותם.

להקה של ילדים צ'רקסים	רקדן מבצע סולו	בול	יום האבל הצ'רקסי בישראל
תמונה מ-1864 ההגליה של הצ'רקסים ממולדתם.	צ'רקסים	אישה צ'רקסית	צ'רקסים בלגיון המנדט הצרפתי בסוריה

[עריכה] צ'רקסים מפורסמים

[עריכה] פוליטיקאים

ארסן קנוקוב - נשיא קברדינו-בלקריה מאז 2005, אחת משלושת הרפובליקות הצ'רקסיות שבקווקז (יחד עם אדיגיה וקאראצ'אי-צ'רקסיה) והיחידה בה יש רוב צ'רקסי.
ואלרי קוקוב - לשעבר נשיא קברדינו בלקריה. כיהן בתפקידו מ- 1992 עד שנת 2005, מאוחר יותר באותה שנה נפטר.
אסלאן דז'ארימוב - נשיאה הראשון של אדיגיה. כיהן בתפקידו מ- 1992 עד 2002.
חאזרת סובמן - נשיא אדיגיה לשעבר. כיהן בתפקידו משנת 2002 עד 2007. אחד האנשים העשירים ברוסיה ובעלי חברת כריית הזהב הגדולה ברוסיה.
אסלאן תחאקושינוב - נשיא אדיגיה. נכנס לתפקידו ב- 13 בינואר 2007. נחשב לתומכו של ולדימיר פוטין.
טוג'אן אל-פייסל - לשעבר חברת פרלמנט ירדנית. בעקבות מאמר שכתבה לעיתונות בה התנגדתה לשלטון המלוכה הירדנית היא נאסרה, במהלך המאסר פתחה בשביתת רעב.
נזים אקרן - סגן ראש ממשלת טורקיה והממונה על הנושאים הכלכליים.
סעיד מופתי - ראש ממשלת ירדן לשעבר. כיהן בתקפידו בשנות החמישים.
מוחמד שריף פשה - לשעבר ראש ממשלת מצריים. כיהן בתקפידו בסוף המאה ה- 19.
עבדול עזיז ממרוקו - סולטן מרוקו בסוף המאה ה- 19. בן לאם צ'רקסית.
ראוף אורביי - ראש ממשלת טורקיה מ- 1922 עד 1923. מתומכיו הראשונים של אתא טורק.
צ'ם אוזדמיר - יושב ראש מפלגת הירוקים בגרמניה.

[עריכה] אנשי תרבות וטלוויזיה

רושדי אבאזה - שחקן קולנוע מצרי. בן למשפחת אבאזה שהתפרסמה במצרים. מת בשנת 1980 בגיל 54 ממחלת הסרטן.
אדיז חון - שחקן קולנוע טורקי.
סתנאי אוזבק - סופרת, שחקנית ובימאית טורקית.
טורקן סוראי - שחקנית קולנוע טורקית.
יורי טמירקאנוב - מנצח רוסי.
עומר סייפטין - סופר טורקי.

[עריכה] ספורטאים

ביברס נאתכו - כדורגלן ישראלי.
נילי נאתכו - שחקנית כדורסל שנהרגה בתאונת דרכים ב-2004.
מחמוט אטלאי - מתאבק, זוכה מדליית הזהב באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968).
צ'לאל אטיק - מתאבק, זוכה מדליית הזהב אולימפיאדת לונדון (1948).
גזאנפר בילג'ה - מתאבק, זוכה מדליית הזהב אולימפיאדת לונדון (1948).
יסאר דוגו - מתאבק, זוכה מדליית הזהב אולימפיאדת לונדון (1948).
טייפור הבוטצ'ו - כדורגלן טורקי לשעבר שהשתתף במונדיאל 2002.
חמיט קפלן - מתאבק, זוכה במדליית הזהב באולימפיאדת מלבורן (1956).
סוליימן סבה - נשיא קבוצת בשיקטש לשעבר מצמרת ליגת העל הטורקית.
אסלאנבייק חושטוב - מתאבק, זוכה מדליית הזהב באולימפיאדת בייג'ינג (2008).
חאג'ימוראט אקאייב - מרים משקולות, זוכה מדלית הכסף באולימפיאדת אתונה (2004) ומדליית הארד באולימפיאדת בייג'ינג (2008).

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

ג'ון קולארוסו (2002), הסאגות הנארטיות מהקווקז: מיתולוגיות ואגדות של הצ'רקסים, האבזים והאוביכים, ISBN 0691026475, (באנגלית)
מרק לווין ופני רוברטס, הטבח בהיסטוריה, בפרק 7 "הארמנים: שואה נשכחת?" שנכתב על ידי סטפן ד. שיינפלד, עמ' 149-184, ISBN 1571819347, (באנגלית)

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צ'רקסים

הצ'רקסים בישראל, מאת אורי שטנדל, אתר מט"ח.
חן ברם, "שיבת קווקז" של הצ'רקסים, "סביבות" חוברת 33, דצמבר 1994
המוזיאון הצ'רקסי
אסף יערי, הקווקז, סניף הגליל, אתר ynet
אדיגה מגזין, אתר חדשות הצ'רקסים בישראל ובעולם
העולם הצ'רקסי, אתר צ'רקסי עם כל מידע אפשרי על הצ'רקסים
מסעות בצ'רקסיה 1836, ממסעותיו של אדמונד ספנסר, חוקר בריטי, בצ'רקסיה בתקופת מלחמת קווקז-רוסיה
גלות הצ'רקסים You-Tube
אתר התיירות בכפרים הצ'רקסים בישראל