עלאא אל-אסואני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Alaa Al Aswany.jpg

עלאא אל-אסואניערבית: علاء الأسواني, נולד ב-26 במאי 1957 בקהיר) הוא סופר מצרי ורופא שיניים.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-אסואני למד רפואת שיניים בקהיר ובשיקגו. בשנות ה-90 שלח ידו בכתיבת סיפורים קצרים ואלה התפרסמו לבסוף בקובץ סיפורים תחת הכותרת "אש ידידותית" ("نيران صديقة") בשנת 2004. בשנת 2002 הוא פרסם את הרומן "בניין יעקוביאן" ("عمارة يعقوبيان"), שהפך מיד לרב-מכר ותורגם עד כה ל-23 שפות. לעברית תורגם הספר ללא אישור הסופר‏[1].הרומן זכה להצלחה מפני שתיאר בשפה עשירה וקולחת ללא שום הגבלות את השינוי שעברה החברה המצרית במהלך שנות ה-70 – 80, עת נפרדה מעידן הלאומיות והסוציאליזם ועברה לעידן הקפיטליזם וההפרטה. הרומן עורר סערה כי כלל ביקורת פוליטית ישירה ונגע בנושאי טאבו כגון הטרדות מיניות, הומוסקסואליות וקיצוניות דתית. הרומן חשוב מפני שעשה השוואה בלתי-אמצעית בין מצרים של העידן המלוכני לזו של המשטר הנשען על כידוני הצבא ומושל במדינה ללא משחק פוליטי אמיתי. אל-אסואני הוא אחד האישים הבולטים בתנועת "כפאיה". בכיכר א-תחריר בימי המהפכה של פברואר 2011 אמרו רבים מן האנשים אשר נהרו לכיכר, שהם פה בגללו‏[2]. בשנת 2006 פרסם אל-אסואני את הרומן "שיקגו" (شيكاجو), בו הוא מתח ביקורת נוקבת על חוסני מובארכ ומשטרו המנהל מעקב שוטף אחר סטודנטים מצריים בעת לימודיהם בחו"ל. רומן זה היה חשוב ביותר בתוכנו דווקא מפני שהוא מתרחש באוניברסיטת אילינוי בשיקגו. רומן זה הציג את האופן בו רואים המצרים ממרחק ג"ג את הנעשה במצרים. יתר על כן, ברומן שיקגו הציג אל-אסואני דמויות של גולים קופטים החיים בגעגוע תמידי למולדתם, אליה אינם יכולים לשוב מחשש מפני רדיפה דתית ופוליטית. הבחירה כאן הייתה סמלית מפני שזוהי אותה האוניברסיטה בה למד אל-אסואני.‏[3]

לאחר אירועי המהפכה בשנת 2011 ביקר אל-אסואני גם את המועצה הצבאית בחריפות בעת כהונתה בתקופת המעבר ולאחר מכן גם את הנשיא הנבחר מוחמד מורסי[4]. כאן יש לזכור כי אל-אסואני הוא איש אופוזיציה חילוני, כזה המאמין בחירות פוליטית, דמוקרטיה ודוחה באופן נחרץ את השחיתות, הנפוטיזם, הקיצוניות הדתית ואת מעורבות הצבא המצרי בחיים הפוליטיים במדינה. עבורו, הדמוקרטיה היא הפתרון, כסיסמה המנוגדת לסיסמת תנועת האחים המוסלמים "האסלאם הוא הפתרון". דוגמה בולטת לדעותיו נראתה בעימות פוליטי חריף ביותר בינו ובין רה"מ לשעבר אחמד שפיק על מסך הטלוויזיה המצרית, על רקע אירועי המהפכה.‏[5] משנת 2008 החל במחקר ובכתיבת הרומן הרביעי "מועדון המכוניות" (نادي السيارات") אך כתיבתו התעכבה והופסקה לאור אירועי המהפכה המצרית. באפריל 2013 פורסם לבסוף רומן זה בו תיאר אל-אסואני את החברה המצרית המתעוררת של שנות ה-40, זו הצומחת ומתפתחת על רקע תהליכי המודרניזציה של המחצית הראשונה של המאה ה-20.

אסואני הוא סופר אך גם פובליציסט ומאמרים פוליטיים פרי ידו מתפרסמים בעיתונים חילוניים במצרים כגון אל-מצרי אל-יום, אל-דסתור ואל-שרוק. הוא מתראיין רבות ומקפיד לבטא את דעותיו האופוזיציוניות מתוך אמונה בדמוקרטיה ובחופש הדעה. כסופר הוא נחשב לסופר מן הז'אנר הריאליסטי, כזה המתמקד בדמויות אנושיות ומתאר אותן לעומק כך שהן מתפתחות ומשתנות בכתיבתו אך נותרות כאלו שהקורא יכול לדמיין ולהבין. מתוך כך, ניתן להבין מדוע בחר אל-אסואני בבניין יעקוביאן, בניין אמיתי השוכן במרכז קאהיר, כגיבור למעשה של הרומן, בן הדמויות פועלות ומתפתחות. הבחירה היא סמלית מפני שהבניין עצמו נבנה בשנת 1934 על ידי אדריכל ארמני בשם יעקוביאן ומהווה בעצם עדות לעידן המלוכני במצרים ולתקופה בה השתלבו הזרים בחברה ובכלכלה במצרים. הוא עצמו מציין את נוכחותם של היהודים, כמו קהילות היוונים, האיטלקים והארמנים, כקהילה שחיה במצרים שנים רבות וראתה בה מולדת אמיתית.‏[6]

כמו אנשי רוח ערביים רבים, אל-אסואני אינו מכיר בישראל ומסרב לקיים כל קשר עם קוראים או סופרים ישראלים ודוחה כל נורמאליזציה עימה. התרגום העברי לספרו "בניין יעקוביאן" הוסר מרשת האינטרנט לאחר תביעתו של הסופר עצמו.‏[7]

בניין יעקוביאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם של הרומן בבנין ברחוב טלעת חרב, היוצא מכיכר א-תחריר מזרחה ונבנה בסגנון אר דקו. הרומן עוקב אחרי תושבי בניין המגורים היוקרתי ביותר בקהיר, הנבנה בשנת 1934 על ידי איש עסקים ארמני בשם הגופ יעקוביאן. הרומן סובב סביב היסטוריה של בניין, אך בניין זה משקף למעשה את החברה המצרית ואת חשיבותו של מרכז קאהיר. במבוא לספר זה הסביר אל-אסואני כי נחשף להריסת בניין בקאהיר וראה מולו את דירות וחדרי הבניין וחשב כי בניין אינו רק מבנה שכן מתרחשות בו סיטואציות אנושיות בלתי-מוגבלות והדבר היווה עבורו השראה לכתיבת הרומן. אירוע שני היה שיטוטיו ברחבי קאהיר בחיפוש אחר מרפאת שיניים חדשה. בסיוריו הרבים בחצר האחורית של מרכז קאהיר נתקל בדמויות מגוונות ובבניינים ובמקומות רבים אשר ירדו מגדולתם ונזנחו. אל-אסואני מעיד כי ראה בכך סימן לירידת מרכז קאהיר מגדולתו ומחשיבותו.

בניין יעקוביאן עצמו נמצא עד היום במרכז קאהיר ושם גדל אל-אסואני שכן משרדו של אביו, עבאס אל-אסואני, היה ממוקם בבניין זה. בשנות התבגרותו ראה את ירידת חשיבותו של מרכז קאהיר כמו גם את הזנחתו של הבניין בו גדל וניכר כי הדברים השפיעו עליו מאד. עבור אסואני, בניין יעקוביאן ומרכז קאהיר הם סמל למצרים של העידן המלוכני, זו של עידן הסבלנות הדתית, שילוב קהילות הזרים בחברה המצרית והתחדשותה של המדינה המצרית.‏[8]

הרומן נוגע בנושאים שהם בגדר טאבו, כמו הומוסקסואליות והכיל ביקורת פוליטית קשה על הדיכוי הפוליטי במצרים, השחיתות ותגובת החברה המצרית למשטר וזאת בדמות הקצנה דתית מסוכנת. בשנת 2005 צולם סרט על בסיס הרומן בכיכובו של עאדל אימאם. הסרט היה ההפקה המצרית היקרה ביותר עד כה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1]
  2. ^ [ http://online.wsj.com/article/SB10001424052748703385404576258603352822070.html ]
  3. ^ יהושע פרנקל, יצאנו ממצרים, אבל לא נחלצנו מן הנחשלות והשחיתות, באתר הארץ, 11 באפריל 2007
  4. ^ [ http://heb.rslissak.com/archives/992
  5. ^ http://www.youtube.com/watch?v=GgWLVbceOKY
  6. ^ علاء الاسواني ، عمارة يعقوبيان ، ألقاهرة: دار الشروق، 2009 ، ص 20.
  7. ^ http://alternativenews.org/hebrew/index.php/news/32-2010-10-31-15-26-48/234-2010-10-31-15-30-25
  8. ^ الأسواني، عمارة يعقوبيان ، القاهرة: دار الشروق ، 2008 ، ص 18 - 21