עלקת הבילהרציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgעלקת הבילהרציה
Schistosome Parasite SEM.jpg
עלקת בילהרציה בוגרת
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: תולעים שטוחות
מחלקה: עלקות
משפחה: סטריכסומאידיס
סוג: סכיסטוסומטיה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Schistosoma

עלקת הבילהרציה (Schistosoma) היא תולעת ממערכת התולעים השטוחות ממחלקת העלקות.

עלקת הבילהרציה חיה בשלבים השונים של מחזור חייה במים מתוקים וכטפילה בגוף יונק ובגוף חילזון. היא גורמת למחלת הבילהרציה בבני אדם ויונקים אחרים. העלקת זוהתה בשנת 1851 במצרים, על ידי הפתולוג הגרמני תיאודור מקסימיליאן בילהרץ, וב-1908 מופה מחזור החיים שלה על ידי המדען הברזילאי פירחה דה סילבה.

מחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזור החיים של עלקת הבילהרציה אופייני מאוד למשפחת העלקות. יש בו שלב רבייה מינית, שלב רבייה א-מינית, פונדקאי ביניים ופונדקאי סופי. בניגוד לחלק מהטפילים ממערכת התולעים השטוחות (כגון שרשורים) ישנו שלב פעיל במעבר מטפיל לטפיל.

עלקת הבילהרציה מתחילה את חייה בגוף הפונדקאי הסופי, שם היא מוטלת כביצה המופרשת בצואה או בשתן (תלוי בזן העלקת). כאשר היא מגיעה לסביבת מים מתוקים הביצה בוקעת, וממנה מגיח מירצידיום (עובר עטוף בריסים). המירצידיום בוקע לזחל לאחר מספר ימים, ושוחה בחופשיות במים עד לפוגשו בחילזון (לרוב בובילי), חודר לגופו, מתנחל בו וניזון ממנו. בגוף החילזון הנגוע מתפתח הזחל לשק נבגים (ספורוציט אם), בו מתרחשת רבייה א-מינית. שלב ההתנחלות בחילזון מסתיים כאשר שק הנבגים מתבקע.

השפעות העלקת על החילזון הן הרות אסון מנקודת מבטו. הוא אומנם נעשה חזק וגדול וקונכיתו מתעבה ביחס לחילזון לא נגוע, אבל הוא גם הופך עקר עקב השפעת הטפיל.

כאשר שק הנבגים מתבקע (נקרא רדיה בשלב זה), מגיחים ממנו צרקריות, שלב לא בוגר בעל ריסים וזנב תנועה, השוחות בחופשיות במים. בשלב זה הצרקריות תרות אחר יונק (אדם במקרים רבים) שיהווה את פונדקאי סופי עבורן. כאשר הצרקריה מוצאת פונדקאי (שטבל במים, תולעים שטוחות חייבות סביבה מימית), הן קודחות בבשרו, משירות את הזנב והופכות לשיסטולות, המתפתחות לתולעים בוגרות מזוויג מסוים.

כאשר זכר ונקבה פוגשים זה את זה הם נודדים לאיבר בבטן הפונדקאי, שם הנקבה נכנסת לכיס מין בגוף הזכר (שם היא תשכון כל חייה) והזכר נצמד בעזרת כפתור הצמדה לדופן מעי או למערכת השתן, ניזון ממזון הפונדקאי, והזוג עוסק בהתרבות אינטנסיבית. בשלב סופי זה מתחילה מחלת הבילהרציה אצל היונק כתגובה חיסונית להטלת הביצים.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצת מחלת הבילהרציה

הבילהרציה נפוצה באזורי מקווי מים מתוקים, בעיקר במקומות בהם תנאי הסניטציה גרועים והפרשות מגיעות אל מקורות המים.

ניתן למצוא אותה באפריקה ממצרים עד כמעט דרא"פ, בדרום אמריקה, בעיקר באזור אגן הניקוז של נהר האמזונאס, ובאזורים בדרום מזרח אסיה.

נחל הירקון מוגדר כאזור סיכון (כיום אינו נגוע עקב הזיהום הרב שהרג את החלזונות בנחל).