חלזונות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "חלזון" מפנה לכאן. לערך העוסק בנחל בגליל, ראו נחל חילזון.
Information-silk.svgחלזונות
Heterobranchia various examples 1.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: רכיכות
מחלקה: חלזונות
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Gastropoda
איור של קונכייה של חילזון ממין Drobacia banatica
חילזון בתוך קונכייה
חשופית - שבלול חסר קונכייה

חֶלְזוֹנוֹת, או קונכיתנים (שם מדעי: Gastropoda), הם בעלי חיים המהווים את המחלקה הגדולה ביותר במערכת הרכיכות. מוכרת ביותר במחלקת החלזונות תת-מחלקת השבלולים (Pulmonata).

קיימים לפחות 60,000 מינים של חלזונות, ועוד ידוע על מינים רבים שנכחדו. אלו נחלקים לשלוש תת-מחלקות (המיון הוא על פי מערכת הנשימה):

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוף החילזון מורכב משלושה חלקים עיקריים:

שרטוט של חילזון קדומני זימים Prosobranchia.
בצהוב בהיר: הגוף.
בחום: הקונכייה והאופרקולום.
בירוק: מערכת העיכול.
בסגול בהיר: זימים.
בצהוב: אוספרדיום.
באדום: הלב.
איברים:
1. רגל foot
2. pleural ganglion
3. pneumostome
4. commissura
5. osphradium
6. זימים gills
7. גנגליון ganglion
8. atrium of heart
9. visceral ganglion
10. ventricle
11. רגל foot
12. אופרקולום operculum
13. מוח brain
14. פה mouth
15. משוש tentacle
16. עין eye
17. משוש tentacle
18. ?
19. pedal ganglion
20. lower commissura
21. ?
22. pallial cavity / חלל הגלימה mantle cavity / respiratory cavity
23. parietal ganglion
24. anus
25. hepatopancreas
26. vas deferens
27. רקטום rectum
28. nephridium

ראש – הראש נושא את הלוע ואת אברי החישה. אברי החישה הם למעשה שני זוגות משושים וזוג לחיים עשיר בקולטנים המכסה את הלוע. הראש מצויד בלסתות חזקות וחסרות שיניים, לשון מחוספסת מכוסה במאות שיני גריסה וטחינה הנקראת "מגרדת".

רגל – הרגל היא איבר התנועה. יש לה סוליה שטוחה ושרירית המצופה באפיתל המפריש ריר דביק. ריר זה מתקרש במגע עם אוויר ומהווה קרום חלק המגן על הסוליה בזמן התנועה (יש ספרי לימוד הטוענים שחילזון יכול לזחול על תער גילוח מבלי להיחתך). הרגל השרירית מאפשרת לחילזון להיאחז ולהיצמד למשטחים חלקים (בשילוב עם הריר אותו הרגל מפרישה), לזחול ולשחות (תלוי במין).

שק קרביים – שק הקרביים מכיל את רוב אברי החילזון, כלומר את מערכת הרבייה, מערכת העיכול, מערכת הנשימה, את עיקר מערכת ההובלה והעצבים. חשוב לציין כי הפתחים לרוב מערכות אלה נמצאים ברגל לצד הראש. את שק הקרביים עוטף קפל עור עשיר בבלוטות הנקרא גלימה. הגלימה מפרישה חומר רירי מקריש ההופך בהמשך לקונכייה.

הקונכייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את גוף החילזון עוטפת הקונכייה, שהיא מבנה קשיח וחיוני עבור החילזון. הקונכייה מגנה מפני טורפים ומהווה מסתור מפני יובש בהיותה בלתי חדירה כמעט למים. הקונכייה ספירלית-בורגית ועשויה מחומר קרני (המורכב מסידן). בחלק מהמינים הקונכייה נתיישרה או נעלמה כליל.

הקונכייה מורכבת משלוש שכבות:

  1. השכבה החיצונית – השכבה העליונה הדקה העשויה קונכיולין, חומר אורגני דמוי כיטין. השכבה החיצונית מגנה על השכבה האמצעית מפני חומצות, ביניהן החומצה הפחמתית המצויה בגשם.
  2. השכבה האמצעית (פריסמות) – היא השכבה העיקרית ומורכבת בעיקר מפחמת הסידן.
  3. השכבה התחתונה (שכבת דר) – מורכבת מחומר אורגני אותו מפרישות בלוטות בגלימה. השכבה מסודרת בצורת גבישים המעניקה לפנים הקונכייה את צבעה וברקה.

עובי הקונכייה מושפע מהאזור בו חי החילזון. חלזונות החיים בסביבה גירנית הם בעלי קונכיות עבות יותר, לעומת חלזונות החיים בסביבה לא גירנית. ישנם מינים של חלזונות, הנקראים חשופיות, בהם הקונכייה התנוונה כמעט לגמרי ואף נעלמה. החשופיות יכולות להתקיים גם בסביבה חסרת סלעי גיר ולהתחפר עמוק יותר באדמה אך מאידך פגיעות יותר למזג האוויר ולכן לא יכולות להתקיים בתנאי יובש וחום בהם חלזונות אחרים, בעלי קונכייה מתאימה, יכולים לעמוד.

מערכת הנשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהחלזונות הם בעלי זימים, לצורך נשימה, ואילו חלקם מפותחים יותר ובעלי ריאות בצורת רשת נימים.

מערכת הנשימה אצל הריאתיים מורכבת מריאה ופתחה הנקרא פנוימוסטום. הפנוימוסטום נסגר ונפתח לסירוגין, ובאותו הזמן חלל הריאה גדל וקטן, וכך נעשה חילוף הגזים בחילזון. הריאה מוקפת בכלי דם רבים הקולטים את החמצן שנכנס לריאה, ופולטים את הפחמן הדו-חמצני לחלל הריאה. החילזון שולט בפתיחה ובסגירה של הפנוימוסטום, וכך מונע איבוד מים. המקבילה להמוגלובין - חלבון נושא חמצן - אצל החלזונות היא חלבון ההמוציאנין, שבמקום ברזל מכיל נחושת.

מערכת העיכול[עריכת קוד מקור | עריכה]

חילזון אוכל צמחים

מערכת העיכול מתחילה בלוע. הלוע מורכב ממספר חלקים; לחיים הדוחקות את המזון אל פתח הלוע, הלסת העליונה שהיא לסת קרנית וקשיחה ולשון העשויה כמגרדת בעלת אלפי שיניים קרניות, הנקראת משננת או מגרדת (בלועזית: radula) בעזרתן החילזון טוחן את המזון. המזון הגרוס עובר אל הושט, שם זוג בלוטות רוק, הממוקמות משני צדי הושט, מפרישות אנזימים ומיצי עיכול, ההופך את המזון לעיסה. לאחר מכן, המזון עובר לקיבה, ומשם למעי המתפתל מספר פעמים בתוך הגוף, ועובר תהליכי ספיגה (בעזרת בלוטת הכבד), עד לפי הטבעת (הממוקם בפתח הקונכייה).

מערכת העצבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משושיו של חילזון, מבט קרוב

לחילזון מרכז עצבי דמוי מוח, בצורת טבעת גנגליונים, המורכבת משני גושים עיקריים - מעל לוושט, ומתחתיה. זוג הגנגליונים העליונים מקושר לראש ולאברי החישה, בעוד שהגוש התחתון מקושר לרגל ולשאר האיברים הפנימיים. המשושים בקדמת ראש החילזון מחולקים לשני זוגות; הזוג העליון, בו מצויות שתי העיניים, והוא מתפקד לראייה, ולהרחה למרחק. הזוג התחתון מהווה איבר מישוש והרחה, בעיקר למרחק קצר. ישנם מינים עיוורים.

מערכת התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה אטית, ונעשית באמצעות התכווצויות גליות לאורך הסוליה. תוך כדי ההתקדמות מופרש ריר מן הסוליה. הריר למעשה מתחלק לשני סוגים - דליל ומימי, וצמיגי ודביק. שילוב של שני סוגי הריר מאפשרים לחילזון להתהלך על משטחים חלקים, וכן על משטחים מחוספסים, בלא שייפגע.‏[1] שריר העמודית, הנמתח ממספר מקומות ברגל ועד לקודקוד הקונכית, מהווה איבר חשוב ביותר בחיי החילזון - בשעת סכנה, או חוסר פעילות, מתכווץ שריר העמודית, ומושך את הרגל והראש אל תוך הקונכייה שמספקת הגנה.

אצל חלזונות מים התנועה נעשית באמצעות ריסים הצמודים לסולייה. בגלל הציפה של המים, יכול החילזון לנוע באמצעות תנועות חתירה של הריסים.

אורח חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבלולי יבשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלזונות ממין דרחול מטפסים על שיחים וקוצים בחודשי הקיץ החמים, כדי לא להתבשל באדמה הלוהטת

רוב חלזונות היבשה אוכלי צמחים, הניזונים מחומר צמחי מת, רקבובית, צמחים ירודים, חזזית, עובש, פטריות ובעלי חיים מיקרוסקופיים. לעתים הם ניזונים גם מחומר צמחי ירוק. יש מינים של חלזונות טורפים כגון רומינה ערופה, טורפנית ורירנית ביבשה והחרוטון הארסי בים. שבלולי היבשה מהווים טרף לפרוקי רגליים, עופות, מכרסמים ואף לשבלולים אחרים.

בארצות הצפון הקרות שוקעים החלזונות לתרדמת חורף, אך בארצות החמות נכנס החילזון לתרדמת קיץ דווקא. הוא מפריש חומר רירי דביק המתקשה וסוגר את פתח הקונכייה ומדביק אותו למשטח, או לגזע עץ. מכסה זה, הנקרא חתם (epiphragma), אטום לנוזלים אך חדיר לאוויר וכך מאפשר לחילזון לנשום מבלי לאבד נוזלים. במהלך תרדמת הקיץ מבצע החילזון קיוט: הוא מפסיק כמעט את כל פעילות חילוף החומרים וגופו עובר שינויים פיזיולוגיים שנועדו לתמוך בשרידות החילזון במהלך הקיוט. עם רדת הגשם נמס הריר המוקשה והחילזון משתחרר מהאחיזה.

ישנם חלזונות חד-מיניים וחלזונות דו-מיניים (הרמפרודיט, כלומר בעלי מערכת איברי מין של זכר ונקבה כאחד). מספר שבלולי יבשה משתמשים במבנה שנקרא "פגיון אהבה" (love dart - מעין חץ שנוצר בחילזון הבוגר ומאפשר סוג של התעוררות מינית הדדית‏[2]) במהלך החיזור וההזדווגות. החילזון מטיל ביצים לתוך גומת קרקע קטנה ומהן בוקעים החלזונות הצעירים. חלק ממיני החלזונות הם הרמפרודיטים וברבייה זוויגית שני החלזונות מופרים ומטילים ביצים.

חילזון רומי עם חתם גירני

החלזונות, מעצם טבעם כרכיכות, מאבדים כמות ניכרת של מים דרך עורם הלח. יתרה מכך, הכליות שלהם אינן מווסתות את משק המים, והם נאלצים לפנות לאמצעים אחרים כדי להימנע מהתייבשות.

פרט לכך שהחילזון נוהג לפעול רק בשעות הלילה, בהן איבוד המים קטן יותר, ישנם מספר מנגנונים נוספים. ראשית - רב גופו של החילזון מוגן על ידי הקונכייה, אשר אינה חדירה למים, ומגנה על האיברים הפנימיים. בשביל למנוע איבוד נוסף של מים החילזון נוהג לכווץ גם את שאר גופו אל תוך הקונכייה. במינים מדבריים, פתח הקונכייה קטן יותר מבמינים באזורים לחים, כדי להקטין את ההתייבשות.

בזמן שהותו בתוך הקונכייה, החילזון מפריש חומר רירי, אשר בו משובצים גרגירי גיר. הריר מתקשה והופך לחתם (epiphragma) עמיד בפני מים, העוזר לצמצמם את איבוד המים אף יותר. החתם עצמו, במיוחד מול פתח הנשימה, חדיר למעבר גזים, כך שהחילזון מסוגל להמשיך ולנשום.

בעונות החמות של השנה, כאשר הסכנה להתייבשות גבוהה, נוהג החילזון לבצע קיוט (aestivation) - צמצום התהליכים המטבוליים ופעילות החילזון, עד שהוא אינו נזקק לצאת כלל מהקונכייה ולהסתכן בחום, ונכנס לתרדמת קיץ. במהלך הקיוט שרירי הריאה פוסקים לפעול, כך שהחילזון מסתפק בנשימה דיפוזית בלבד, הכליה אוגרת בתוכה את החומרים המופרשים, והגלימה מפרישה חומרים המונעים איבוד מים אף יותר.

חלזונות מים מתוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש של חילזון באקווריום

מוצאם של חלזונות המים מתוקים הוא כפול:

  • ישנם חלזונות מים מתוקים שהתפתחו מחלזונות ים שהתחילו לחדור לתוך סביבות בעלי מליחות משתנה כגון חופי גאות ושפל ושפכי נהרות. משם הם התפשטו בהדרגה אל הנהרות ומקווי מים מתוקים אחרים. רובם נושמים באמצעות זימים.
  • ישנם חלזונות מים מתוקים שהתפתחו מחלזונות יבשה, שהתפשטו לחופים רדודים וגדות מקווי מים מתוקים. מהם התפתחו חלזונות מים מתוקים החיים במקווי מים רדודים. רובם נושמים באמצעות ריאות ולכן צריכים לעלות מדי פעם לפני המים כדי לנשום אוויר.

אחד מווקטורי התפוצה העיקריים של חלזונות המים המתוקים הוא עופות מים.

מזונם של חלזונות המים המתוקים כולל אצות, פלנקטון, רקבובית וחומר אורגני על קרקעית מקווה המים, אך חלקם גם טורפים. הם מהווים טרף לחיות שונות, כגון דגים ועופות מים.

חלזונות ים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגוון קונכיות של חלזונות ים

חלזונות ים (אנ') הם חלזונות שחיים במים מלוחים דוגמת ים ואוקיינוס. רוב החלזונות הימיים הם מהקלייד קדם-זימאים, ורק מיעוטם אחורני-זימאים או שבלולים. רובם נושמים בעזרת זימים.

מגוון הקונכיות של חלזונות הים הגדול, וכולל בין השאר קונכיות ספירליות, קונכיות מגדליות וקונכיות חרוטיות. לצד חלזונות קטנים מאוד ישנם גם חלזונות ענק בעלי קונכייה בגודל עשרות סנטימטרים.‏[3]

החילזון והאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

איורי קונכיות במסגרת מדע הקונכיולוגיה

בני אדם רבים מרותקים ממגוון הקונכיות הספירליות של החלזונות השונים (הנקראים גם "שבלולים"). יש הנוהגים לאסוף קונכיות וצדפות על שפת הים ובמקומות רבים המצויים לאורך החוף ואף צוללים אוספים קונכיות מרשימות מקרקעית הים ומציעים אותן למכירה. למעשה, חקר הרכיכות (מלקולוגיה) החל באיסוף, מיון וקיטלוג של קונכיות, ענף שנקרא קונכיולוגיה. אריסטו היה הראשון לפרסם מחקר על הרכיכות ופרסום זה היה קנוני עד הרנסאנס ותחיית המדעים. בתחילת העת החדשה איסוף קונכיות והצגתן לראווה בארונות תצוגה (שנקראו "קאבינט") היה פופולרי למדיי בקרב מעמד האצולה ועודד מסעות ומשלחות לאיסוף קונכיות אקזוטיות ברחבי העולם. בהמשך, עם התחזקות מדעי הטבע בסוף המאה ה-17 החל מחקר ביולוגי ושיטתי יותר של הרכיכות והחלזונות בפרט.

בישראל, השבלול הוא אחת מהחיות החביבות בעיקר על ילדים, זאת הודות לקונכייתו. מוכר בארץ גם שיר ילדים נודע "ברל'ה צא החוצה": ("ברל'ה ברל'ה, צא החוצה! אמא ואבא יתנו לך עוגה!"). לקראת תחילת עונת הסתיו ניתן לראות עשרות קונכיות של חלזונות, בדרך כלל ממין דרחול השיח הנפוץ במישור החוף, הדבוקות לגבעולי קוצים, ומחכים לגשם הראשון.

בתרבויות רבות, החילזון הוא שם דבר לאטיות, ואדם אטי נמשל לעתים לחילזון. ב-2013 יצא סרט אנימציה בשם "טורבו" המספר על שבלול גינה החולם להיות החילזון המהיר בעולם ולהתחרות במירוצים.

עוד משחר האנושות, אוכל האדם חלזונות. נמצאו אף שרידים של קונכיות בגלליו של האדם הקדמון מהמין הומו ארקטוס. במספר תרבויות, בהן רומא העתיקה והמטבח הצרפתי, בשר חילזון מסוים - "אסקרגו" - נחשב למעדן. כתוצאה מכך, מינים אלה של חלזונות, בעיקר חילזון רומי (Helix pomatia) וחלזון הגינה, יובאו לאזורים שונים בעולם ואף הפכו למינים פולשים כאשר חלקם ברחו מהשבי.

לחלזונות היה גם שימוש רב במהלך ההיסטוריה ברפואה העממית, כמרכיב ביצירת תרופות ומשחות לטיפול במחלות וכאבים שונים.

חלזונות רבים משמשים נשא לטפילים ופתוגנים שונים, ויכולים להפיץ מחלות. המחלה הידועה ביותר שמופצת על ידי חלזונות היא הבילהרציה, הנגרמת על ידי עלקת הבילהרציה הדוגרת כטפיל בשבלולי מים מתוקים ואז עוברת לבני אדם. לפי ארגון הבריאות העולמי יש בעולם כ-207 מיליון מודבקים, 120 מיליון מהם סובלים מתסמיני המחלה, רובם באפריקה.

אף שמרבית החלזונות ניזונים מחומר צמחי מת ורקבובית, ישנם מינים של שבלולים, בעיקר חשופיות, שניזונים מצמחים ירוקים ומזיקים לגידולים חקלאיים. הללו מכרסמים בצמחים וגידולים חקלאיים, ונזקן נע מהשחתת הצמח, עבור בפסילתו לשיווק ומאכל וכלה בהריגת הצמח. אחת הדרכים להילחם בשבלולים המזיקים לחקלאות היא מחסום בראקר, מעין חצאית נחושת המולבשת על גזע הגידול ומונעת מהשבלולים והחשופיות לטפס ולהגיע לעלים ולפירות. אמצעים אחרים כוללים הדברה: הדברה באמצעות רעלים או הדברה ביולוגית.

סוגי חלזונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיון בפיסקה זו איננו חלוקה טקסונומית רשמית אלא סוגי השמות שמשתמשים בהם כיום בקרב הציבור הרחב לתיאור סוגי החלזונות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף הלר, 2011, רכיכות הים של ארץ ישראל - אורחות חיים, הוצאת אלון ספר, 323 עמודים
  • יוסף הלר, 1993, שבלולי ארץ ישראל - אורחות חיים ומגדיר, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו סרטון של שבלול הגינה זוחל על חלון.
  2. ^ על-פי ויקיפדיה באנגלית
  3. ^ למשל, קונכיית המין Syrinx aruanus יכולה להגיע לאורך של 91 ס"מ (אנ').
  4. ^ להרחבה בנושא צבע התכלת ראו תכלת וארגמן בעולם העתיק