ענה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ענה הוא דמות המוזכרת כאב קדמון בשושלות שבספר בראשית ודברי הימים.

בספר בראשית מוזכר ענה רק בפרק ל"ו, בכמה צורות: בפעמיים הראשונות (פסוקים ב' וי"ד) מוזכר, לפי נוסח המסורה, בשמה של בתו "אָהֳלִיבָמָה בַת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן" אשת עשו, אך ענה ידוע משאר אזכוריו כזכר, ואכן, בתרגום השבעים מוזכרת כ־"Ελιβεμας θυγατρὸς Ανα τοῦ υἱοῦ Σεβεγων" – "אהליבמה בת ענה בן צבעון".[1] בהמשך אותו פרק מוזכר כבנו של שעיר ואחיו של צבעון,[2] וארבעה פסוקים לאחר מכן מוזכר כבנו של צבעון, ומסופר עליו ”הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו” (פסוק כ"ד); פסוק לאחר מכן מוזכרים בניו דישֹן ואהליבמה בת ענה. לאחר מכן מוזכר "אלוף ענה" כאחד מאלופי החורי, הקרואים על שם דמויות שונות המוזכרות באותו פרק.[3]

בדברי הימים מוזכר ענה בפרק א' המשכתב שושלות בספר בראשית – פעם אחת כאחד מבני שעיר החורי ואחיו של צבעון[4] ופעם אחת כאחד מבני צבעון;[5] בפרק זה מוזכר רק בנו דישון.[5]

עמק הפרת מהעיר מרי ועד מישור הסחף התחתון, ובייחוד הגדה הדרום-מערבית בקרבת העיר ענת, נקראה "ארץ ענת" או "ארץ ענה" (אנ'), בעיקר בתקופת הברונזה. ההיסטוריון עדיה חורון קישר, לאור סוחרי־המדבר שהגיעו לארץ זאת בתיווך בין כנען לשומר על חמורים (כפי שהיה נהוג לפני ביות הגמל), בין ארץ זאת והסחר בה לאזכור המקראי בבראשית, ל"ו, כ"ד של ענה שמצא "ימִם" (מים מתוקים, לפי המילה הברברית imim[6]) במדבר בזמן שרעה חמורים.[7]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]