חמור הבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgחמור הבית
Donkey 1 arp 750px.jpg
מצב שימור
מצב שימור: מבוית
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מפריטי פרסה
משפחה: סוסיים
סוג: סוס
תת־סוג: חמור
מין: ערוד
תת־מין: חמור הבית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Equus africanus asinus
‏(ליניאוס)
חמור אוכל עשב
חמור דוחף עגלה
קבוצת חמורים באיטליה

חמור הבית הוא תת-מין של חמור שבוית לפני כ- 7,000 שנה מן הערוד.

טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכללים לבחירת השם המדעי של מיני בעלי החיים נקבעים בספר "הקוד הבינלאומי של הנומנקלטורה הזואולוגית" ("International Code of Zoological Nomenclature"), ובהם הכלל כי השם המדעי התקין הקדום ביותר בו כונה בעל חיים יהיה השם הקובע. השם המדעי התקין הראשון של המין אליו משתייך חמור הבית נקבע על ידי קארולוס ליניאוס ב-1758 כ-Equus asinus, ובהתאמה קיבל חמור הבית שהוא תת-מין את השם המדעי Equus asinus asinus. תת-המינים של הערוד, סוג של חמור-בר, כונו משום כך בשם מדעי שהחל ב-Equus asinus, לדוגמה - ערוד נובי כונה Equus asinus africanus. ב-2003 החליטה הוועדה הבינלאומית לנומנקלטורה זואולוגית (International Commission on Zoological Nomenclature) כי לשמות המדעים של מיני חיות הבר יש עדיפות על פני השמות המדעיים של המינים המבויתים, וקבעה את השימוש ב-Equus africanus כשמו של המין במקום Equus asinus. החלטה זו שינתה גם את שמות תת-המינים ושמו המדעי של חמור הבית, השתנה ל-Equus africanus asinus. עם זאת, השם הקודם של חמור הבית (Equus asinus asinus) נפוץ מאוד בספרות, ויש אפילו הנוהגים לתאר את חמור הבית כמין נפרד ולהשתמש בשם המין הקודם בלבד (Equus asinus).

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

החמור הוא בעל חיים שמוצאו ממשפחת הסוסיים. הוא אכן בעל דמיון לסוס, אך בכל זאת שונה ממנו חיצונית. ראשו גדול יותר, אוזניו ארוכות יותר ("אוזני חמור"), יש לו רעמת שיער דלילה יותר מאשר לסוס, ויש לו קול שונה ממנו - בעוד הסוס צוהל, החמור נוער. נקבתו של החמור היא האָ‏‏‏תון, שהריונה אורך כשנה ומספר הוולדות הוא 1. צאצא החמור נקרא עייר. כאשר מזדווג החמור עם סוסה נולד יצור הכלאיים פרד, שהוא בעל חיים עקר שאינו מסוגל להוליד צאצאים. אורך חיי החמור הוא בין עשרים לחמישים שנה. מזונו הוא צמחים ועשבים, קש חציר ותבן. אורך גופו 2 מטר, גובה כתפיו 1.25 מטר ומשקלו 250 ק"ג.

האדם משתמש בחמור כבהמת משא, וביכולתו לשאת משאות כבדים יותר מאשר הסוס, אלא שהוא מגושם ואיטי ממנו בהרבה.

חמור הבית שימש במהלך אלפי השנים בתפקידים שונים, בהם רכיבה והובלת משאות. בדורות האחרונים, עם התפתחות התיעוש, פחתה תפוצתו ברחבי תבל וכיום משמש לצורך ניידות וכבהמת משא, בעיקר בעולם השלישי כמו בכפרים הסמוכים לאזורים הרריים ומרוחקים, שהדרכים בהן אינן עבירות לכלי תחבורה.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחמור יוחסו התכונות עיקשות וטיפשות, למרות שמחקרים שונים גילו שלסטיגמה זו אין בסיס. הוקמו אפילו אגודות ל"שמירת כבוד החמור" שמטרתן לעקור את הדעות הקדומות השליליות עליו. החמור מופיע במטבעות לשון רבים. סמל אגודת הסטודנטים בארץ הוא "חמור נושא ספרים".

בעברית קיימים כמה ביטויים מזלזלים כלפי החמור, בהם "חמור נושא ספרים" לציין מי שאוגר ידע אבל איננו נבון ואינו יודע לעשות בו שימוש מושכל. "מי שחמור שיאכל קש" כמו "מי שבישל את הדייסה שיאכל אותה", "חמור חמורותיים" לציין מישהו טיפש ואטום במיוחד. ו"קבורת חמור" מציין קבורה לא ראויה, או השלכה ללא כל קבורה, על פי האמור בירמיהו כ"ב י"ט על יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה.

החמור ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החמור נזכר רבות במקורות, וידוע הסיפור על בלעם ואתונו, שמדברת אליו אחרי שראתה את מלאך אלוהים ועמדה מלכת, מה שגרר את מכותיו. כמו כן מוזכר החמור בברכת יעקב אבינו לבניו, הוא מברך את יששכר "יששכר חמור גרם", כלומר ההשוואה לחמור המתמיד היא תכונה חיובית, משום שהחמור מצטיין בסיבולת גבוהה. בעקבות ברכת יעקב החמור הוא סמלו של שבט יששכר ומסמל את העובדה כי כמו שהחמור לא עוזב את עבודתו וממשיך בה כך היה יששכר שוקד בתורה כל הזמן.

לחמור יש מקום חשוב בביאת המשיח, שאמור לרכב על חמור, הוא חמורו של משיח: "גילי מאוד בת ציון, הריעי בת ירושלם, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא, עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות" (זכריה,ט',ט'), ולפי תפישה עממית, יהיה זה חמור לבן.

במקרא אנו מוצאים עדות מפורשת כי החמור שימש כבהמת משא, ואף מצווה לעזור במקרה שהוא כושל תחת משאו: "כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ, מֵעֲזֹב לוֹ--עָזֹב תַּעֲזֹב, עִמּוֹ". (שמות כ"ג ה') מצווה מיוחדת יוחדה לחמור היא מצוות פטר חמור, שבו על פי האמור במקרא יש לפדות חמור בכור בשה, ואם לא יש להורגו. (שמות ל"ד כ')

החמור מופיע הרבה באגדות חז"ל, וחמוריהם של צדיקים, כמו חמורו של רבי פנחס בן יאיר, אפילו קיימו הלכות. בתלמוד רבי עקיבא מתאר את שנאתו לתלמידי חכמים בתקופה שהיה עם הארץ, ואומר שבאותה תקופה אמר: "מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור" כיוון שהוא נושך ושובר עצמות בניגוד לכלב שנושך ולא שובר עצמות.

על האדם המוביל את החמור, התייחסו בשתי ההלכות הבאות: סוגיית חמר גמל, לגבי תחום השבת, והלכת המחמר האוסרת להפעיל חיות בשבת.

גזעי חמורים נפוצים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמות הגזעים אינם רשמיים אך עם זאת מקובלים בקרב מגדלי החמורים בישראל ובמזרח התיכון כדי להבדיל בין הגזעים השונים:

  • חמור מצרי, בדרך כלל צבעו לבן.
  • חמור קפריסאי, צבעו לבן, מכונה גם "חמורו של משיח".
  • חמור פרסי, צבעו אפור כהה, מבנה גופו מאסיבי. בעל רעמה כהה מאוד ושני פסים שחורים על עורפו דמויי אוכף.
  • חמור ערבי, או חמור פשוט, צבעו אפור בהיר, רעמתו מסומרת מזכירה רעמת זברה.
  • חמור ספרדי, צבעו חום כהה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]