פויי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פּוּיִיסינית: 溥儀‏; 7 בפברואר 1906 - 17 באוקטובר 1967). הקיסר האחרון של סין. שימש כ"שליט בובה" של מנצ'וריה בתקופת הכיבוש של האימפריה היפנית.

פויי

פויי נולד בשנת 1906 כצאצא לאָישין ג'יוֹ‏רוֹ‏וֻּ‏, המשפחה המנצ'ורית שהוציאה מתוכה את שושלת צ'ינג. בגיל שלוש הוכתר לקיסר סין, ה-12 מקיסרי שושלת צ'ינג. עם הכרזת הרפובליקה הסינית ב-10 באוקטובר 1911 הודח מכסאו ובכך בא הקץ לשושלות הקיסרים בסין. המורדים שהכריזו על הרפובליקה בסין הבטיחו לשמור על ביטחונו ורווחתו של הקיסר לשעבר. ניתנה לפויי, בני משפחתו ויועציו הזכות להתגורר ב"עיר האסורה" בבייג'ינג ולנהוג בתחום צר זה בגינוני מלכות. פויי הצעיר זכה לחינוך טוב, למד אנגלית ממורה פרטי ואף בחר להוסיף לשמו הסיני את השם "הנרי" כשמו של המלך האנגלי הנרי השמיני.

סין הייתה באותה תקופה בלתי יציבה מבחינה שלטונית וגנרלים שונים תפסו את השלטון בהפיכות מעת לעת. בשנת 1917 ביצע אחד הגנרלים ניסיון הפיכה בפקינג ופויי הוכרז על ידו בשנית כקיסר למשך 12 יום עד לכישלון ההפיכה.

ב-25 בנובמבר 1925 הוקפה העיר האסורה על ידי כוחותיו של גנרל אחר שדרש מפויי לוותר על תוארו המלכותי ולעזוב את העיר האסורה. פויי נמלט לשגרירות יפן ומצא בה מקלט. היפנים הובילו את פויי לאחת מערי החוף בה היה ליפנים מעמד של השפעה וכח.

שיתוף הפעולה עם יפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 בנובמבר 1931 פלשו כוחות יפן לחבל מנצ'וריה בצפון סין. הפלישה הייתה לאחר פרובוקציה יפנית, שבה חיילים יפניים ששמרו על מסילת הברזל בדרום מנצ'וריה, פוצצו חלק מן המסילה על מנת ליצור מעשה טרור למראית עין, כתרוץ לפלישה. הכח הפולש היה צבא יפני אוטונומי שנקרא צבא קוואנטונג.

פויי נדרש על ידי היפנים לעזור בהקמת מדינה במנצ'וריה שתופרד מסין. פויי נענה לדרישה אך ביקש כי מדינה זו תהיה ממלכה בשלטונו. ב-13 בפברואר 1932 הבריחו היפנים את פויי מסין למנצ'וריה, אשר בחסות יפן הוכרזה ב-18 בפברואר 1932 כממלכה עצמאית לכאורה ששמה מנצ'וקוו. פויי הוכרז כעוצר הממלכה וב-1 במרץ 1932 הוכרז כקיסר.

ממלכת מנצ'וקאו הייתה מדינת בובות תחת שליטה יפנית ופויי היה למעשה קיסר בובה. בממשלת הממלכה שימשו יפנים כסגני שרים, אך הם אלו שנתנו את ההוראות וניהלו את הממלכה בחסות צבא קוואנגטונג.

במשך תקופת מלחמת העולם השנייה לא היה פויי יותר מאשר חותמת גומי בידי השליטים היפנים והם השתמשו בשמו ובתוארו לצורכי תעמולה. היפנים אף התערבו בחייו הפרטיים של פויי, אילצו אותו לשאת אישה יפנית ולהמיר את דתו מבודהיזם לדת השינטו.

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 באוגוסט 1945, עם כניעת יפן פרש פויי מקיסרותו. בניסיונו להמלט ליפן הוא נתפס על ידי כוחות סוביטיים שהצטרפו בשלב זה למלחמה נגד יפן.

פויי כקיסר מנצ'וקוו

פויי הובל על ידי הסוביטים לסיביר והושם במאסר בית עד אוגוסט 1946 כאשר הוטס ליפן כדי להעיד במשפטי פושעי המלחמה היפנים.

לאחר מספר חודשים הוחזר פויי לסיביר בה חי עד לחודש יולי 1950, בו החזירו אותו הסוביטים לסין לידי ממשלו של מאו צה דונג.

פויי הוכנס על ידי הסינים למחנה של "חינוך מחדש", מונח ששימש במשטרים הקומוניסטיים ככינוי לשטיפת מוח ואינדוקטריניזציה שנועדו להפוך אדם לנאמן וצייתן לשלטון הקומוניסטי.

ב-1959, כשהושלם התהליך, שוחרר פויי מן המחנה והוכרז כמטוהר. בשנת 1960 ניתנו לו זכויות אזרח והותר לו לכתוב את הביוגרפיה שלו שנתפרסמה ב-1964. בגלגולו האחרון היה פויי לתומך בקומוניזם וחבר בבית הנבחרים הסיני - קונגרס העם. פויי נפטר בביג'ינג בשנת 1967.

הד תרבותי-היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשרים שנה לאחר מותו של פויי, יצא לאור הסרט "הקיסר האחרון" (The Last Emperor) בבימויו של ברנרדו ברטולוצ'י, אשר סיפר את סיפור חייו של פויי. הסרט זכה להצלחה אמנותית וקופתית, והוענקו לו תשעה פרסי אוסקר בקטגוריות השונות לשנת 1987.