צבא קוואנטונג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפקדת צבא קוואנטונג במנצ'וקוו

צבא קוואנטונג או צבא גוואנדונגיפנית: Kantōgun 関東軍; בסינית: Guāndōngjūn 关东军) היה קבוצת ארמיות של הצבא הקיסרי היפני בראשית המאה ה-20. תפקיד הפיקוד על הצבא הפך לתפקיד היוקרתי ביותר בכל הצבא היפני. רבים מסגל הצבא, כמו הידקי טוג'ו, התקדמו בסולם הדרגות בצבא וכמו כן בממשלת האימפריה היפנית, והיו אחראים במידה רבה על הקמת מדינת הבובות מנצ'וקוו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבא קוואנטונג בתמרונים

לאחר מלחמת רוסיה-יפן קיבלה יפן את אזור קוואנטונג, שהקיף את חצי האי ליאודונג (שבו פורט ארתור והעיר דאליין) ואת מסילת הרכבת הרוסית בדרום מנצ'וריה עם גישה למשאביה האסטרטגיים. משמעות השם "קוואנטונג" הוא "מזרחית לשאנהאיגוואן," מעבר הרים השוכן מערבית למנצ'וריה. חיל המצב של קוואנטונג נוסד ב-1906 לשם הגנה על האזור, ובמקור הכיל דיוויזיית רגלים, גדוד ארטילריה ושישה גדודים נוספים שתפקידם היה להגן על מסילת הרכבת הדרום מנצ'ורית. כך הגיע סדר הכוחות היפנים במנצ'וריה לכ-10,000 חיילים. מפקדת הצבא שכנה בפורט ארתור. לאחר ארגון-מחדש ב-1919 שונה שמו של חיל המצב לצבא קוואנטונג.

בשנות ה-20 וה-30 היה הצבא הקיסרי היפני נגוע בפוליטיקה רבה, וצבא קוואנטונג היה מעוזה של הסיעה הרדיקלית קודו-הא. רבים ממנהיגי התנועה קראו בפומבי לשינוי פוליטי ביפן, אותו יש להשיג באמצעות הפיכה אלימה שתמוטט את הממשלה האזרחית שאת מקומה תתפוס הנהגה סוציאלית-טוטליטרית. הסיעה גם תמכה בהפיכת יפן למעצמה בקנה מידה עולמי דבר שאמור היה להיעשות על ידי כיבושים ביבשת אסיה. אנשים מתוך צבא קוואנטונג, או אנשי סגל-לשעבר, לקחו חלק במספר ניסיונות הפיכה כנגד הממשלה האזרחית, כשהשיא היה מרד הנפל של 26 בפברואר 1936.

פעולות עצמאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שצבא קוואנטונג היה כפוף למפקדה הכללית הקיסרית ולמטה הכללי של הצבא נטלו מפקדיו תחום נרחב של פעילות אוטונומית. קצינים זוטרים מקרב הצבא תכננו וביצעו את ההתנקשות במצביא צולין צ'אנג ב-1928. לאחר מכן, בהשראת עיקרון הגקוקוג'ו (״הנמוך שולט בגבוה״), תכננה הנהגת הצבא את תקרית מוקדן שהובילה לפלישה היפנית למנצ'וריה ב-1931, בניגוד גמור להוראות מפורשות מההנהגה הפוליטית והצבאית בטוקיו. בעומדה בפני עובדה מוגמרת, תמכה המפקדה הקיסרית בלית ברירה בפעולות צבא קוואנטונג, ושלחה תגבורת על מנת להרגיע את האזור. הצלחת התוכנית הביאה לכך שצבא קוואנטונג לא נענש על אי-ציות אלא קיבל חיזוק מצד ההנהגה.

עם ייסוד מנצ'וקוו ב-1932 מילא צבא קוואנטונג חלק מרכזי במנהל הפוליטי של המדינה החדשה, כמו גם בהגנה עליה. מפקד הצבא החזיק בו זמנית במשרת שגריר יפן במנצ'וקוו. מכיוון שצבא קוואנטונג ניהל את הפן הפוליטי והכלכלי של מנצ'וקוו היה מפקד הצבא מעין נציב עליון במדינה, בעל סמכות לאשר או לבטל כל פקודה של קיסר מנצ'וקוו, פויי.

לאורך השנים מהפלישה למנצ'וריה גדל צבא קוואנטונג. ב-1941 הגיע מספר החיילים בו ל-700,000 ומפקדתו עברה לעיר צ'אנגצ'ון. צבא קוואנטונג היה אחראי גם על הקמת, אימון וציוד הצבא הקיסרי של מנצ'וקוו.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המערכה להשבת השקט למנצ'וקוו, נלחם צבא קוואנטונג במספר תקריות גבול עם סין, כחלק מהמאמץ היפני להקים אזור חיץ בצפון סין. הצבא לחם אף בשלב הראשון של מלחמת סין-יפן השנייה ובמספר קרבות במונגוליה הפנימית שנועדו להרחיב את אזור ההשפעה היפני בצפון סין. לאחר שתקרית גשר מרקו פולו הציתה את המלחמה, השתתפו כוחות צבא קוואנטונג בקרב בייפינג-טיינג'ין. בשנים הבאות נשלחו לעתים יחידות מהצבא לסייע ללחימה בשאר סין.

מוניטין צבא קוואנטונג ספג מכה קשה בקרב אגם חסן נגד הצבא האדום של ברית המועצות ב-1938, ובקרב חלקין גול ב-1939, בהם ספג אבידות רבות. לאחר קרב חלקין גול ("תקרית נומנהאן" בהיסטוריוגרפיה היפנית) נערך טיהור בצבא קוואנטונג, שנועד להסיר גורמים לא-צייתנים ותומכים בדוקטרינת הוקושין-רון, שקראה להתפשטות יפנית בסיביר במקום בדרום מזרח אסיה.

למרות מוניטין של חוסר-צייתנות שדבק בצבא בשנות ה-30, נותר צבא קוואנטונג נאמן לממשלת בשנות ה-40. ככל שהקרבות התפשטו למרכז ולדרום סין, ועם פרוץ המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט, נותרה מנצ'וקוו הרחק מדעת הקהל.

אך כשהחל המצב להידרדר עבור הצבא היפני בכל החזיתות, לא ניתן היה לשמור את צבא קוואנטונג כעתודה אסטרטגית. יחידות רבות נשלחו דרומה להלחם בכוחות בעלות הברית באוקיינוס השקט ובפיליפינים, ויחידות אחרות נשלחו לדרום סין במסגרת מבצע איצ'י-גו.

בעת מבצע סערת אוגוסט, במהלכו פלש הצבא האדום למנצ'וקוו, למונגוליה הפנימית, לקוריאה, לאי סחלין ולאיים הקוריליים באוגוסט 1945, עמד סדר הכוח של צבא קוואנטונג על כ-600,000 חיילים שהתחלקו בין דיוויזיית שריון אחת, 25 דיוויזיות רגלים, שש חטיבות נפרדים ו-25 גדודי הגנה. אך מרבית החיילים היו מגויסים חדשים, שחסרו ניסיון וציוד, והיו מאומנים בעיקר בלחימת אנטי-גרילה והגנה על הגבול, ולא עמדו בפני הפלישה המסיבית של כוחות השריון וחיל רגלים ממוכן של הסובייטים.

כניעת צבא קוואנטונג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקדו האחרון של צבא קוואנטונג, גנרל אוטוזו ימאדה, הורה על כניעה ב-16 באוגוסט 1945, יום לאחר הודעתו של הקיסר הירוהיטו על כניעת יפן. מספר דיוויזיות סירבו להיכנע והקרבות נמשכו מספר ימים נוספים, אך שאר הצבא נהרג בקרבות נגד הסובייטים או שהיה בדרכו למחנות שבויים בברית המועצות. מעל חצי מיליון שבויי מלחמה יפנים נשלחו למחנות עבודה בסיביר, המזרח הרחוק הרוסי ומונגוליה. רובם שבו ליפן במהלך חמש השנים הבאות.

פשעי מלחמה ומשפטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כניעת יפן גילו הסובייטים מתקנים סודיים ששימשו את היפנים לניסויים ולהפקת נשק כימי ונשק ביולוגי להשמדה המונית, באזור מפקדת יחידה 731. באזורים אלה היה צבא קוואנטונג אחראי על מספר פשעי מלחמה, בהם ניסויים בבני אדם, תוך שימוש בשבויים סינים, אמריקאים ורוסים.

לאחר שנעצר מפקד יחידה 731, שירו אישיאי, ביחד עם 20,000 חברי היחידה, ניתנה להם חסינות מפני תביעה בעוון פשעי מלחמה בבית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק בעבור המידע על לוחמה ביולוגית שאספו. ב-6 במאי 1947 כתב דאגלס מקארתור לוושינגטון שניתן להשיג מידע נוסף, אף הצהרות מפי אישיאי עצמו, על ידי הבהרה שהמידע יסווג כמידע מודיעיני ולא ישמש כראיה במשפטי פשעי המלחמה.‏[1]

למרות זאת, שנים עשר חברי יחידה 731 ורבים מהנהגת צבא קוואנטונג עמדו למשפט בבית הדין לפשעי מלחמה בחברובסק ואחרים עמדו למשפט בבית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק ב-1948.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Dorn, Frank. The Sino-Japanese War, 1937–41: From Marco Polo Bridge to Pearl Harbor. MacMillan, 1974. ISBN 9780025322004.
  • Gold, Hal. Unit 731 Testimony, Tuttle Publishing, 2006. ISBN 9780804835657.
  • Young, Louise. Japan's Total Empire: Manchuria and the Culture of Wartime Imperialism. University of California Press, 1999. ISBN 9780520219342.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Gold, עמ' 109.