פליאדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפליאדות. ציור שמן מאת אלייו ודר, 1885.

הפְּלֵיאָדוֹתיוונית: Πλειάδες) במיתולוגיה היוונית היו שבע נימפות בפמלייתה של ארטמיס, בנות הטיטאן אטלס ונימפת הים פלאיונה שנולדו בהר קילנה (Cyllene) שבארקדיה. הן אחיותיהן של קליפסו, היאס, ההיאדות וההספרידות. הפליאדות היו בנות לוויתה של ארטמיס, ויחד עם שבע ההיאדות נקראו בשם "אטלנטידות", "דודונידות" או "ניסיאדות", אומנותיו של בקכוס התינוק.

קיים ויכוח באשר למוצא שמן. לפנים סברו, כי השם "פליאדות" נגזר משם אימן, פלאיונה. ברם, כיום מקובלת יותר ההנחה כי המקור הוא מ- πλειν (ביוונית: לשוט, להפליג), משום שקבוצת כוכבי הפליאדות נראית בים התיכון בלילה במשך הקיץ, מאמצע מאי ועד ראשית נובמבר, פרק זמן החופף את תקופת השיט בעת העתיקה. סברה זו הייתה מקובלת כבר על ידי הקדמונים ובהם המשורר הרומאי ורגיליוס (גאורגיקה, 1.136-138).

שבע האחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין ספק כי לפליאדות היה חן רב, משום שכמה מאלי האולימפוס הבולטים ביותר (ובכללם זאוס, פוסידון וארס) ניהלו פרשיות אהבים עם שבע האחיות השמיימיות. התוצאה הבלתי נמנעת של אהבים אלה הייתה הבאתם לעולם של ילדים:

כל הפליאדות, להוציא מרופה, התרועעו עם אלים.

מיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנגזר על אטלס לשאת את העולם על כתפיו, רדף אוריון אחר כל הפליאדות, וזאוס הפך אותן בתחילה ליונים ולאחר מכן לכוכבים כדי שינחמו את אביהן. מספרים, כי קבוצת הכוכבים "אוריון" עדיין רודפת אחריהן בשמי הלילה.

בצביר פליאדות רק שישה מהם אורם בוהק, והכוכב השביעי, מרופה, אורו עמום וחלש משום שמרופה עוטה קלון לנצח-נצחים על שהתרועעה עם בן-תמותה. מיתוסים אחדים מספרים כי הכוכב שאורו חלוש הוא "אלקטרה", האבלה על מותו של דרדאנוס, ואחרים אומרים כי הוא "סטרופה".

אחד המיתוסים הנודעים ביותר אודות הפליאדות הוא הסיפור כיצד הפכו אחיות אלה לכוכבים. על פי כמה גרסאות של הסיפור, כל שבע האחיות שלחו יד בנפשן משום שלבן נמלא צער על גורלו של אביהן, אטלס, או משום אובדן אחיותיהן, ההיאדות. זאוס, ראש האלים היווניים, העניק להן חיי נצח בקובעו אותן בשמיים. שבעת הכוכבים הללו מהווים את הקונסטלציה הידועה מני אז בשם "הפליאדות".

המשורר היווני הסיודוס מזכיר את הפליאדות פעמים אחדות ביצירתו "מעשים וימים". מאחר שהפליאדות הן בעיקרן כוכבי קיץ, הן ממלאות תפקיד מרכזי בלוח המועדים החקלאי. הנה אחת מעצותיו של הסיודוס (מעשים וימים, 618-622, בתרגום שלמה שפאן):

"אַךְ אִם חָשְׁקָה נַפְשְׁךָ הִסְתַּכֵּן וְהַפְלֵג עֲלֵי מַיִם, -
אָז כַּאֲשֶׁר מֵאוֹן-כְּסִיל הַפְּלֵיָדוֹת תִּטֵּינָה-תִּבְרַחְנָה
וְאֱלֵי-יָם הֶעָטוּף עֲרָפֶל הֵן תִּפֹּלְנָה-תִּשְׁקַענָה,
אַף סְעָרוֹת וְרוּחוֹת מִכָּל הַמִּינִים תִּתְחוֹלֵלְנָה,
אֶל סְפִינוֹתֶיךָ אֲזַי בְּתוֹךְ יָם אֲפֵל-צֶבַע תַּחְזִיקָה,
אֶפֶס זָכְרָה אַדְמָתְךָ לְעָבְדָהּ כּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ."

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הסיודוס, שירת הסיודוס: מעשים וימים / תיאוגוניה / מגן הרקלס. תרגם מיוונית והוסיף מבוא והערות שלמה שפאן, ירושלים, מוסד ביאליק, תשט"ז.