הרמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קנקן שמן המתאר את הרמס מחזיק במטהו המפורסם, יוון, 470-480 לפני הספירה

הרמסיוונית: Ἑρμῆς) הוא אל מהמיתולוגיה היוונית. הרומאים זיהו אותו עם אלָם מרקוריוס. הרמס הוא אל אולימפי אשר היה אהוד מאוד על היוונים אך לא נחשב לאל מהדרגה הראשונה. הוא היה מעורה בענייניהם של בני האדם והוא שלימד אותם לשקול, לספור, למדוד ולכתוב.

במקרא הוא מוזכר פעם אחת - בשם "כוכב" (שמו העברי של כוכב מרקורי), "וּנְשָׂאתֶם אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם וְאֵת כִּיּוּן צַלְמֵיכֶם כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לָכֶם" (ספר עמוס, ה כו). בלשון התלמוד הוא ומרקוריוס נקראים "מרקוליס".

תיאורו של הרמס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמס מתואר במיתולוגיה כנועל סנדלים בעלי כנפיים (אשר הביאו אותו במהירות ממקום למקום), חובש כובע בעל כנף ומחזיק במטה שעליו מפותלים שני נחשים חיים, הידוע כקדוקאוס.
כמגן וכפטרון של סחר וארצות רחוקות, כלי המלחמה שלו אינם יווניים. בעת קרב הוא מתואר כלובש שריון עור או שריון קל אחר. כלי נשקו המועדף הוא חרב מעוקלת (סימיטר), המיועדת לכריתת ראשים.

מיתוסים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולדתו וימיו הראשונים של הרמס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמס הוא בנם של זאוס, מלך האלים, ושל הנימפה מאיה אשר אותה נהג זאוס לבקר במערתה שבהר קילנה בזמן שהרה, אשתו, ישנה. בגלל שהיה בן של נימפה, ולא של אלה, הוא היה דומה גם לבן אדם וגם לאל: אמנם היה בן-אלמוות, אך נאסר עליו לאכול בשר (שכן זה יגרום לו להפוך לבן תמותה) והוא לא גר מלכתחילה על האולימפוס, הר משכנם של האלים.

הרמס היה פיקח כבר מלידתו ובנה את הלירה הראשונה משריון של צב כשהיה בן יום אחד בלבד. תמורת הנבל שהמציא, הסכים אפולו, האל חובב המוזיקה להפוך את הרמס ואת אימו לאלים. הרמס לימד את אפולו לפרוט על מיתרי הנבל. לאחר שהפך הרמס לאחד מהאלים האולימפיים, הוא המציא גם את חליל הרועים. אפולו ידע שהרמס הוא אל פיקח וערמומי, חשש ממנו ולכן השביע אותו אמונים. בתמורה נתן לו אפולו את המטה הפלאי שמשמש אותו (הקדוקאוס).

הגירוש מהאולימפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסופר כי הרמס אהב לעשות מעשי קונדס ושטות, ולא פעם הרגיז את שאר האלים. בין השאר גנב לארס את חרבו, החביא לפוסידון את קלשונו, לקח לזאוס את שרביטו, הציץ במערומי אפרודיטה ועוד. זאוס, שזעם על מעשיו של הרמס, החליט לשלח אותו מעל פניו וסילק אותו מהאולימפוס. אולם, כעבור תקופה מסוימת, הרגיש זאוס בחסרונו של הרמס, וגם שאר האלים השתעממו בלי מעשי הקונדס שהיו מעצבנים ומרגיזים, אך גם מצחיקים ומהנים. זאוס החליט למחול להרמס, והרשה לו לשוב לביתו שעל האולימפוס.

מיתוסים שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל הרמס בגני ורסאי

מלחמת טרויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת טרויה הרמס תמך ביוונים, הלא הם האכיים. הוא נטל על עצמו את המלחמה בלטו, אמם של התאומים הקשתים ארטמיס ואפולו. הוא נלחם בעוז ופצע את לטו קשות. גם לאחר סיום המלחמה הוא עזר ליוונים.

אדיסאוס וקירקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר פגש אודיסאוס בקירקה, הרמס נתן לו עשב קסום שהדף את הכשפים של קירקה. בזכות הרמס אודיסאוס התחבב על קירקה ועזב את האי שלה בשלום.

הרמס וארגוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר זאוס אנס את הנימפה איו, הרה גילתה זאת והגיעה למקום. זאוס הפך את איו לפרה כדי שהרה לא תגלה את מעשיו. הרה לקחה את הפרה לעצמה וכשומר הפקידה את ארגוס, הענק מרובה העיניים. ארגוס נתן לאלף עיניו לישון בתורות, כך שתמיד ראה.
זאוס לא היה יכול לראות עוד בסבלה של איו ולכן שלח את הרמס להצילה ולקטול את ארגוס. הרמס, מחופש לרועה צאן, ישב לצידו של ארגוס וסיפר לו על המצאת חליל הפאן. ארגוס השתעמם ונרדם. הרמס העמיק את השינה באמצעות מטהו (הקדוקאוס ניחן בקסם המביא שינה) ואז קטל את ארגוס באמצעות החרב המעוקלת שלו. הרה הגיעה במהירות אבל זאוס שכנע אותה לרחם על איו. זאוס הפך את איו חזרה לנימפה והרה שיבצה את עיני ארגוס על הטווס, החיה מקודשת לה.

תפקידיו של הרמס (ומחליפיו, האלילים הזוטרים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


האלים האולימפיים במיתולוגיה היוונית
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פוסידון
 
הסטיה
 
האדס
 
דמטר
 
הרה
 
 
 
 
 
 
 
זאוס
 
 
 
 
 
 
 
לטו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הפייסטוס
 
אפרודיטה
 
ארס
 
אתנה
 
דיוניסוס
 
הרמס
 
אפולו
 
ארטמיס