פוסידון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"אנדריאה דוריה כנפטון" מאת הצייר האיטלקי אניולו ברונזינו. הציור מציג את דוריה, אדמירל מג'נובה, בדמותו רבת העוצמה של אל הים היווני-רומאי, ומתאר, בעצם, את שליטתה של ג'נובה בים הטירני. דוריה מחזיק בידו קילשון משולש, סמלו של פוסידון
פוסידון בחצר ארמון קאדריורג בטאלין

פוסידוןיוונית: ‎Ποσειδών) היה אל הימים, האוקיינוסים, הסוסים ורעשי האדמה, הוא היה אחד משנים-עשר האלים האולימפיים במיתולוגיה היוונית. מוכר גם כאחד משלושת האלים המרכזיים והחזקים, לצד אחיו זאוס והאדס. בקרב הרומאים הוא נודע כנפטון.

דמותו של פוסידון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסידון היה מבכירי האלים באולימפוס, שני בחשיבותו רק לזאוס, ראש האלים. נקל להבין זאת על רקע היותה של יוון ארץ השוכנת לחופי ימים, שרבים מתושביה היו ימאים ודייגים.

פולחן פוסידון היה נפוץ מאוד ביוון העתיקה, ומקדשים רבים נבנו לכבודו. הוא היה האל העיקרי של מספר ערים ברחבי יוון, לרבות עיר הנמל קורינת. באתונה הוא היה שני רק לאתנה, פטרונית העיר. במיוחד זבחו לו מלחים ויורדי ים, שהקריבו לו פרים וסוסים, בתפילה שהוא יסייע להם במסעם על פני הים. גם יושבי היבשה ייחסו לו חשיבות רבה והתפללו שהוא לא יכה אותם ברעידות אדמה.

פוסידון בחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסידון נודע באופיו ההפכפך ובמצבי הרוח שלו, שיכלו להסתיים באלימות ובאסונות, דוגמה לכך היא מסע אודיסאוס, שפוסידון אמלל אותו והעמיס עליו תלאות. בהיותו במצב רוח טוב, הוא הרגיע את הגלים, עזר לספינות להגיע בשלום אל חופיהן ויצר איים חדשים. אולם, כשהיה פוסידון במצב רוח רע, הוא היה חובט עם קלשונו על פני האדמה והים, יוצר סערות ורעידות אדמה ומטביע ספינות.

בהתאם לכך, נטען שפוסידון הוא הגורם להתנהגות אי-רציונלית ולסוגים מסוימים של מחלות נפש, בדומה לדיוניסוס - אל היין, השכרות והשיגעון. היפוקרטס כתב כי נהגו להאשים את פוסידון כאשר אדם לקה בהתקף אפילפטי.

פוסידון באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסידון תואר כחי בארמון ששכן בקרקעית הים, ושהיה עשוי כולו זהב, אלמוגים ואבני חן, וכרוכב במרכבה הרתומה לסוסי ים.

סמלו המוכר ביותר הוא קילשון בעל שלוש שיניים, וביצירות אמנות פוסידון מתואר בדרך כלל אוחז בקילשון כזה. החיות המסמלות אותו הן דולפינים ודגים למיניהם, וכן חיות יבשתיות המייצגות עוצמה וכוח, לדוגמה שוורים וסוסים.

פוסידון ברומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד ליוונים שהוקירו וכיבדו עד מאוד את פוסידון, הרומאים תיארו את נפטון - הוא פוסידון היווני - בעיקר כאל הסוסים. נפטון נחשב לפטרונם של מירוצי הסוסים, ואחד ממקדשיו הוקם ליד מסלולי המירוצים ברומא. מקדש נוסף לכבודו הוקם בקמפוס מרציוס (25 לפנה"ס) ושם נחגגה הנפטונליה, יום החג החשוב ביותר של נפטון, ב-23 ביולי.

מיתוסים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לידה, מלחמה וחלוקת השלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל של פוסידון במרכז עיר הנמל בריסטול, הממלכה המאוחדת

פוסידון היה בנם של הטיטאנים קרונוס וריה, ואחיהם של זאוס, הרה, האדס, הסטיה ודמטר. עם היוולדו, אביו בלע אותו שלם אל תוך בטנו, כמו את שאר ילדיו וילדותיו (למעט זאוס) בשל חששו מהנבואה שאחד מילדיו ידיח אותו ויתפוס את מקומו כבכיר האלים. על אף תוכניתו של קרונוס, הנבואה הוגשמה בסופו של דבר על ידי זאוס, שהכריח את אביו להקיא את אחיו ואחיותיו.

זאוס, יחד עם אחיו ואחיותיו המשוחררים, יצא למלחמה כנגד אביו ושאר הטיטאנים. בסופו של דבר, הוכרע קרונוס, הורד מכיסאו ונכלא, והשלטון בעולם ובסדרי היקום עבר לידי האלים הצעירים, הם האלים האולימפיים. אולם, בתחילה התעוררו מחלוקות בין שלושת האחים בשאלת חלוקת השלטון: פוסידון והאדס לא הסכימו שזאוס יהיה השליט היחיד, כיוון שהם אחיו הבכירים, שנלחמו לצידו נגד הטיטאנים.

על פי עצתו של הטיטאן החכם פרומתאוס חולק השלטון בעולם בין שלושת האחים: זאוס קיבל את השמים והארץ, האדס קיבל את העולם התחתון ונעשה אל השאול, ולפוסידון ניתנה השליטה בימים ובאוקיינוסים.

מאהבות, מאהבים וצאצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסידון, כמו אחיו זאוס, נודע בגבריותו ובמיניותו השופעת. הוא ניהל פרשיות אהבה רבות עם אלות שונות, נימפות ים, בנות תמותה ואף עם מפלצות מהן הוא הוליד צאצאים רבים במספרם ובדמותם.

בת-זוגו המוכרת של פוסידון היא נימפת הים אמפיטריטה, בתם של נראוס ודוריס ונכדתו של הטיטאן אוקיינוס. פוסידון חטף אותה בעזרתו של הדולפין, אשר זכה בשל כך להימנות על קבוצות הכוכבים שבשמים. אמפיטריטה ילדה לפוסידון את בנו טריטון, שבדרך כלל תואר כבן-ים, בעל פלג גוף עליון של אדם ופלג גוף תחתון של דג.

בת זוג ידועה נוספת של פוסידון היא אחותו האלה דמטר. המיתוס מספר שפוסידון חשק בה, אך היא דחתה את חיזוריו ונסה מפניו. על מנת שלא יזהה וימצאה, היא שינתה את דמותה לדמות סוסה, והתחבאה בעדר סוסים. אולם, פוסידון שם לב לתרמיתה של דמטר, שינה את מראו לדמותו של סוס הרבעה ולכד אותה. צאצאם, אריון, היה סוס שיכל לדבר בשפת בני אדם. כמו כן, מסופר שדמטר ילדה לו את הנימפה דספינה.

פוסידון קיים יחסים גם עם בת התמותה היפהפייה מדוזה, אולם מעשה אהבה זה התרחש במקדשה של אתנה. אתנה זעמה על חילול מקדשה, והפכה את מדוזה למפלצת בעלת שיער העשוי מנחשים חיים וארסיים, המסוגלת לאבן אנשים חיים באמצעות מבטה. מאוחר יותר, כשפרסאוס ערף את ראשה של מדוזה, זינקו מצווארה השחוט שני בניו של פוסידון: כריסאור ופגסוס, הסוס המעופף.

בין בנות זוגו הרבות של פוסידון ניתן למנות גם את בת התמותה איתרה, שילדה לו את הגיבור תזאוס, הורג המינוטאור; את גאיה, אלת האדמה וראשית הכל, שילדה לו את הענק רב העוצמה אנטיאוס, את קיאונה אלת השלג ואת ההרפיה קליינו, שילדה לו את לייקוס. בין צאצאיו הרבים גם הצייד המיתולוגי אוריון; אל הים משנה הצורה פרוטאוס וכן המפלצת טורפת הילדים, למיה.

כמקובל ביוון העתיקה, פוסידון החזיק גם במאהבים גברים. בין היתר, הוא התאהב בפלופס, צעיר יפה תואר ובנו של טנטלוס, מלך לידיה, ולקח אותו לאולימפוס כדי שישמש לו כמאהב. על מנת להודות לו על אהבתו, פוסידון העניק לו מרכבה מכונפת, שאיתה פלופס ניצח במרוץ סוסים וזכה בידה של הנסיכה היפודאמיה.

פוסידון ואתנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסידון נחשב, בין היתר, גם לאל המים המתוקים. מכיוון שכך, הוא נחשב לנושא מתאים לעיצובן של מזרקות מים, כפי שאפשר לראות במזרקה זו מצ'כיה.

אחד המיתוסים הידועים ביותר אודות פוסידון מתאר את תחרותו עם אחייניתו אתנה, אלת החכמה ותכסיסי המלחמה, על תואר האל-פטרון של העיר אתונה. השניים הסכימו שכל אחד ייתן לאתונאים מתנה אחת והאתונאים יחליטו איזו מתנה הם מעדיפים. פוסידון הכה על האדמה עם קלשונו, ומעיין התפרץ מהבקע, אך המים היו מלוחים ולא שימושיים במיוחד. לעומתו, אתנה העניקה לאתונאים את עץ הזית הראשון שלהם. האתונאים העדיפו את מתנתה של אתנה, כיוון שהעץ נתן להם מזון, שמן ועץ לבניה, והפכו אותה לפטרוניתם.

על אף עימות זה, פוסידון ואתנה שיתפו פעולה מספר פעמים. אתנה בנתה את המרכבה הראשונה, אף על פי שפוסידון הוא אל הסוסים. אתנה גם בנתה את הספינה הראשונה, המפליגה על פני הימים והאוקיינוסים, שפוסידון הוא שליטם. השניים שיתפו פעולה גם במלחמת טרויה, ונלחמו לצדם של היוונים כנגד הטרויאנים.

מיתוסים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שפוסידון ואפולו המרו את פיו של זאוס, הוא שלח אותם לשרת את לאומדון, מלך טרויה. לאומדון הורה לשני האלים לבנות חומות עצומות סביב העיר, והבטיח לגמול להם בעין טובה. אולם, לכשנשלמה המלאכה, סירב המלך למלא את הבטחתו ולא תגמל את שני עובדיו בני האלמוות בשכר כלשהו. פוסידון ואפולו הזועמים החליטו לנקום בו: פוסידון שלח מפלצת ים שהטילה את חתתה על יושבי העיר ועל הבאים בשעריה (מאוחר יותר מפלצת זו הושמדה על ידי הרקולס), ואפולו שלח מגפת דבר על העיר.

מיתוס נוסף מספר שלאחר שקסיופיאה, מלכת אתיופיה ואמה של אנדרומדה, התרברבה כי היא יותר יפה מנימפות הים, פוסידון הקנאי שלח מפלצת איומה שייסרה את האתיופים (בסופו של דבר, המפלצת הזו נקטלה על ידי פרסאוס).

ממיתוסים אלו ואחרים פוסידון מצטייר כאל נוקם ונוטר, שלא ישכח עוול הנעשה לו ולצאצאיו ויתרה מכך - ינקום קשות בעושי העוול. כך, לאחר שאודיסאוס עיוור את בנו הקיקלופ פוליפמוס, גאתה שנאתו של פוסידון כלפיו, והוא עשה כל שביכולתו כדי לטרוד את מנוחתו של אודיסאוס ולהאריך את מסע שיבתו לביתו.

ורגיליוס בספרו "איניאדה" סיפר כי לאחר הפסדם האיום של הטרויאנים במלחמת טרויה, נפטון עדיין כעס עליהם, אך הוא לא שנא אותם כמו אחותו הרה. בשלב מסוים הוא אף מנע מהרה להטביע את הצי הטרויאני, אך הסיבה העיקרית לכך לא הייתה דאגתו להם, אלא זעמו על הפלישה לתחום שלטונו העצום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


האלים האולימפיים במיתולוגיה היוונית
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פוסידון
 
הסטיה
 
האדס
 
דמטר
 
הרה
 
 
 
 
 
 
 
זאוס
 
 
 
 
 
 
 
לטו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הפייסטוס
 
אפרודיטה
 
ארס
 
אתנה
 
דיוניסוס
 
הרמס
 
אפולו
 
ארטמיס
 
 
אלי הים במיתולוגיה היוונית

פוסידוןאוקיינוסקטונראוסגלאוקוסטתיסאמפיטריטהתטיסטריטון

אופיאוןפרוטאוספורקיספונטוסאוקיינידיםנראידותנאיאדות
Les Oceanides Les Naiades de la mer.jpg