פסיכותרפיה גופנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פסיכותרפיה גופנית היא ענף בתוך הפסיכותרפיה המוסיף לטיפול בשיחות התמקדות בגוף המטופל. ההתנסות כוללת ציור, תנועה, משחק תפקידים וכן הלאה, האמורים לסייע למטופל להביע את עולמו הפנימי ואף להעלות רגשות מודחקים אל פני השטח.

השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחלק מהתהליכים הנפשיים של האדם יש הקשרים גופניים, ולהיפך. חוויות מן העבר, טראומות אישיות ורגשות עשויים להשפיע על הדפוסים הרגשיים, ההתנהגותיים והגופניים.

הגוף מנסה לעתים לאותת לאדם על רגשותיו דרך תחושות גופניות, כאבים, מיחושים ומחלות. הפסיכותרפיה הגופנית מאפשרת את ההתבוננות, המגע, והקשר עם כל אלה, במטרה למצוא איזון וריפוי פנימי. בשיטה זו המטופל מביע את עצמו באופן פעיל ויצירתי, וההתנסות החווייתית שלו בטיפול נועדה לתת לו תחושת שליטה ומסוגלות שבאמצעותה נועדה להשתפר התמודדותו עם קשייו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה פותחה על ידי וילהלם רייך, תלמידו של זיגמונד פרויד, ששם לב כי בזמן טיפוליו של פרויד מגיב גופו של המטופל במקביל ובהתאם להתרחשויות הרגשיות והמחשבתיות תוך כדי השיחות. בטיפוליו היה רייך בין הראשונים שהתייחסו לתהליכים נפשיים וגופניים במקביל. תלמידו, אלכסנדר לואן, פיתח את תורתו לזרם טיפולי בשם ביואנרגיה. עבודתם של רייך, לואן ותלמידיהם, שהתקיימה בעיקר בארצות הברית, אופיינה בהתמקדות בעבודה חזקה על הגוף והדפוסים הגופניים, ובהסרת חסימות. לעומתם, באירופה התפתחו זרמים מאופקים ועדינים יותר, שעסקו ב"המסת" השריון השרירי וב"פיתוי" ההגנות והחסימות. מפתחים ידועים של הגישות האירופאיות הם גרדה בויסן, שפיתחה את העבודה הביודינאמית; ודייויד בואדלה, שפיתח את הביוסינתזה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]