וילהלם רייך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: חסרים חלקים שלמים בחייו, נושא אנרגיית האורגון נמצא בהדגשת יתר, מחקריו האחרים וגישתו לחינוך אינם מוזכרים כמעט או כלל, אין כלל דיון בהשפעתו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

וילהלם רייךגרמנית: Wilhelm Reich; ‏24 במרץ 1897 - 3 בנובמבר 1957) היה פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי וסופר יהודי אוסטרי, שהיה מתלמידיו של זיגמונד פרויד בווינה.

בשנות ה־30 של המאה ה-20 רייך טען שגילה אנרגיה פיזיקלית חדשה הנמצאת בכל בעלי החיים ובאוויר. האנרגיה כונתה בשם אורגון. רייך בנה מכשירים שכונו "צוברי אורגון" שתפקידם היה לצבור את האנרגיה ולרתום אותה לשם ריפוי מחלות כמו סרטן ולחיזוק האון המיני. טענותיו לא התקבלו על ידי הקהילה המדעית.

בשנת 1933 פרסם רייך את המסה "פסיכולוגיית ההמון של הפשיזם" והוחרם על ידי הנאצים. לאחר שהבין שהוא בסכנה (גם בשל מוצאו היהודי), היגר ב-1934 לזמן קצר לדנמרק, עבר לשבדיה, ובסתיו של אותה שנה התיישב באוסלו שבנורבגיה, שם המשיך את מחקרו על אורגון באוניברסיטת אוסלו במשך כחמש שנים. בשנת 1939, לאחר שנוצרה כנגדו אופוזיציה של אנשי רפואה ופסיכיאטריה, שלא הסכימו עם שיטותיו, היגר לארצות הברית. ב-1947, לאחר סדרה של מאמרים שפורסמו בניו ריפבליק ובהרפר'ס, החל ארגון התרופות והמזון האמריקאי (ה-FDA) בחקירה אודות טענותיו על אורגון. בעקבות החקירה הוציא הארגון צו שאסר על ההתייחסות לטיפול באורגון כטיפול רפואי. למרות הצו המשיך רייך בטיפוליו באורגון והואשם בביזוי בית המשפט. הוא ניהל את הגנתו לבדו, הגנה שכללה שליחת כל ספריו לשופט. למרות זאת הורשע רייך ונגזרו עליו שנתיים מאסר. רייך נפטר מהתקף-לב בכלא, זמן קצר לפני מועד שחרורו.

באוגוסט 1956 שרף ה-FDA כמה טונות מכתביו של רייך[דרוש מקור] והשמידו גם את מכשיריו לטיפול באורגון, השמדה שהמשיכה בכמה הזדמנויות עד 1962. האירוע עורר את הסופר רוברט אנטון וילסון לכתוב את המחזה "וילהלם רייך בגיהנום", בו תיאר את אנשי האקדמיה כאוחזים במוסר צבוע, ואת גורמי הממשל כשליחי אינקוויזיציה.

תאוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייך פיתח תאוריה לפיה היכולת לחוות אהבה מינית תלויה ביכולת הפיזית לקיום יחסי מין על ידי מה שכינה "פוטנציאל אורגזטי". הוא ניסה למדוד את האורגזמה הגברית והבחין בקיומם של ארבעה שלבים פיזיולוגיים: הראשון - טעינה פסיכוסקסואלית; השני - זקפה, המלווה בהטענה חשמלית, אותה רייך ניסה למדוד; השלישי - שחרור חשמלי בעת האורגזמה; והרביעי - ירידת הזקפה. הוא האמין שהאנרגיה שמצא היא ייחודית ומצויה בכל אורגניזם חי. מאוחר יותר כינה את האנרגיה הזו "אורגון", ואת המודל שפיתח אודותיה כינה "אורגונומיה". הוא טען שלאנרגיית האורגון יש צבע כחול, ניתן לראות אותה, והיא מופיעה ומשפיעה על מצבים שונים בטבע ובגוף האדם, בהם מזג אוויר, צבע השמים, היווצרות גלקסיות, ביטויים פיזיים של רגשות ומיניות האדם, תאי דם אדומים, כלורופיל בצמחים ותאים סרטניים. הוא בנה מכשירים "קולטי אורגון" וטען כי ניתן להשתמש באורגון שנצבר בהם לטיפול במחלות גופניות ופסיכוסומטיות. במחקרים מדעיים לא נמצא תוקף מדעי לקיום האורגון. כמה מתלמידיו של רייך, בהם רפי רוזן בישראל, פיתחו על בסיס גישתו תורות מיסטיות שונות.

רייך הסכים עם פרויד שמקור ההפרעות הנפשיות הוא ההתפתחות המינית. שניהם הסכימו שהמצבים הפסיכולוגיים נובעים מתהליכים לא מודעים, שהמיניות בגיל הרך מודחקת ושלכך יש השלכות עמוקות על המצבים הנפשיים. רייך, שבתחילת דרכו היה מרקסיסט, האמין שהסיבה להדחקת המיניות בילדות היא המוסר הבורגני והמבנים הסוציו-אקונומיים שהחברה יצרה. מכיוון שהסיבה לנוירוזות, כפי שהובנה בתקופה זו, היא הדחקה של המיניות — רייך הציע שהתרופה הטובה ביותר תהיה חיי מין פעילים ומשוחררים מרגשי אשמה. הוא טען שהדבר יתאפשר רק על ידי מוסר שאינו נתון למרותו של מבנה כלכלי מדכא.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייך ופועלו שימשו נושא בכמה הקשרים בתרבות הפופולרית. הבמאי דושן מקבייב התמקד בסרטו מסתרי האורגניזם בחייו של רייך. הדים לתפישותיו ניכרו גם בסרטים אחרים של הבמאי. הזמרת קייט בוש עסקה ברייך בשירה "Cloudbusting". בסרטון לשיר מככב השחקן דונלד סתרלנד כרייך, ואילו בוש מופיעה כבנו. עיקר פרסומו של רייך בתרבות הפופולרית היה בשנות השישים, אז שימשו רעיונותיו בדבר מיניות משוחררת ואהבה חופשית רבים שדגלו בתפישות כאלו.

מבחר מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Character Analysis
  • The Cancer Biopathy
  • Function of the Orgasm
  • The Bion Experiments: On the Origins of Life
  • Mass Psychology of Fascism
  • Listen, Little Man
  • Ether, God and Devil

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]