פרי מוזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרי מוזר או פרי משונהאנגלית: Strange Fruit) הוא שיר מחאה כנגד גזענות בכלל וכנגד מעשי לינץ' באפרו-אמריקאים שהיו נפוצים בדרום ארצות הברית ונערכו בגלוי על ידי אנשי קו קלוקס קלאן ותומכיהם בשנות ה-30. השיר התפרסם בביצועה של הזמרת בילי הולידיי וזכה לגרסאות כיסוי רבות ולהערכה כאחד השירים הפוליטיים החשובים של המאה ה-20‏[1].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הלינץ' בתומאס שיפ ואברהם סמית'

תומאס שיפ ואברהם סמית' היו שני גברים אפריקנים-אמריקנים בתחילת שנות העשרים לחייהם, שנרצחו על ידי ההמון בלינץ' אכזרי במריון שבאינדיאנה ב-7 באוגוסט 1930. ביום שקדם להירצחם נעצרו השניים על ידי המשטרה והואשמו ברציחתו של עובד מפעל לבן, ובאונס של חברתו. המון זועם חמוש בפטישים, ברזלים ואלות, פרץ לתא המעצר שבו ישבו, הוציא אותם והיכה אותם למוות תוך שימוש באלימות קשה. שוטרים שהיו בקהל הצטרפו גם הם למעשה הלינץ'. לאחר שהוכו למוות נתלו גופות שני הצעירים לראווה. לא היה זה מקרה יוצא דופן באותה תקופה, אולם לורנס בייטלר, צלם סטודיו שהיה במקום, צילם במצלמתו תמונה מפורסמת ובה שתי הגופות תלויות בכיכר העיר, מוקפות בקהל צוהל. בכך הבדיל אירוע זה מעשרות אירועים דומים אחרים שלא תועדו.

כתיבת השיר ופרסומו הראשוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

את השיר כתב המשורר והמורה היהודי אייבל מאירופול (שהיה גם חבר המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית ושלימים אימץ, יחד עם רעייתו אן, את ילדיהם של ג'וליוס ואתל רוזנברג שהושאשמו בריגול והוצאו להורג). מאירופול התחלחל מתמונת הלינץ' שצילם בייטלר וחיבר את השיר בהשראתה.

השיר פורסם על ידו בשנת 1937 בכתב העת של איגוד מורי ניו יורק תחת שם העט "לואיס אלן". השיר בוצע על ידי אייבל ואן מאירופול, כמו גם על ידי לורה דנקן ששרה אותו במדיסון סקוור גארדן. בשנת 1939 הגיע השיר לאוזניו של ברני ג'וזפסון, מייסד מועדון הלילה המעורב הראשון בניו יורק, קפה סוסייטי, שהציע אותו לבילי הולידיי. בביצועה של הולידיי זכה השיר להצלחה אדירה והפך לאחד מהמנוני זכויות האזרח הראשונים.

מילות השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום לעברית[2]

עצים דרומיים נושאים פירות מוזרים,
דם על העלים ודם בשורשים,
גופות שחורות מתנדנדות ברוח הדרומית.
פירות מוזרים תלויים על עצי הצפצפה.

מראה פסטורלי של הדרום האבירי,
העיניים הבולטות, הפיות המעוותים,
ניחוח המגנוליות מתוק וטרי,
ולפתע הריח של בשר אדם נשרף.

זהו הפרי שהעורבים ינקרו,
שהגשם יאסוף, שהרוח תמצוץ,
שהשמש תרקיב, שהעצים ישירו
זהו היבול המר והמוזר.

אנגלית

Southern trees bear strange fruit,
Blood on the leaves and blood at the root,
Black bodies swinging in the southern breeze,
Strange fruit hanging from the poplar trees.

Pastoral scene of the gallant south,
The bulging eyes and the twisted mouth,
Scent of magnolias, sweet and fresh,
Then the sudden smell of burning flesh.

Here is a fruit for the crows to pluck,
For the rain to gather, for the wind to suck,
For the sun to rot, for the trees to drop,
Here is a strange and bitter crop.

ביצועה של בילי הולידיי וביצועים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בילי הולידיי

הולידיי הופיעה עם השיר לראשונה ב-Café Society ב-1939. היא העידה ששירת השיר לא הייתה לה קלה, אך היא התמידה והחליטה לשיר אותו בכל הופעותיה. כאשר פנתה לחברת קולומביה רקורדס בבקשה להקליט את השיר, הושבה ריקם, מפחד שהשיר יעורר את זעמם של לקוחות החברה בדרום. גם ג'ון האמונד, מפיקה הקבוע של הולידיי הסתייג מהקלטת השיר. הולידיי לא ויתרה ופנתה לחברת הג'אז האלטרנטיבי "קומודור", שהסכימה להקליט את השיר. השיר הוקלט במסגרת הופעה חיה ב-1939 ושוב ב-1944.

הולידיי ביצעה את השיר בכל אחת מהופעותיה, כשיר האחרון. לקראת השירה, כובו כל האורות באולם, פרט לזרקור יחידי על הזמרת. במהלך ההקדמה המוזיקלית עמדה הולידיי בעיניים עצומות, כבתפילה.

השיר זכה מאז לגרסאות כיסוי רבות. בהן גרסאות של נינה סימון, ג'ון מרטין, רוברט ואייט, ג'ף באקלי, דיאנה רוס, קסנדרה וילסון, סטינג (עם גיל אוונס) וטורי איימוס. השיר זכה גם לביצוע של להקת הרוק הישראלית פוליאנה פרנק.

בסרט התיעודי מ-2005, No Direction Home, הדגיש הזמר-יוצר בוב דילן את חשיבות השיר, השפעתו וההשראה שלו על דילן ועל בני דורו.

הערכה והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-1999 הכתיר הטיים את השיר כ"שיר המאה"[3]
  • ב-2002 כללה ספריית הקונגרס את הקלטת השיר על ידי בילי הולידיי באוסף ההקלטות בעלות החשיבות התרבותית וההיסטורית
  • הופקו מספר סרטים העוסקים בשיר וברקעו, בהם סרט של סת' פינסקר מ-1979[4] וסרט של ג'ואל כץ מ-2002[5][6].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Margolick, David and Hilton Als, Strange Fruit. Billie Holiday, Café Society and an Early Cry for Civil Rights, Running Press. ISBN 0-7624-0677-1 (hardcover, 2000)
  • Margolick, David and Hilton Als, Strange Fruit. The Biography of a Song, Ecco. ISBN 0-06-095956-8 (paperback, 2001)
  • Holiday, Billie (with William Dufty), Lady Sings the Blues (autobiography), Edition Nautilus, 1992. ISBN 3-89401-110-6
  • McDonnell, John, Songs of Struggle and Protest, Dublin: Mercier Press, 1979
  • Reuss, Richard A. and Joanne C., American Folk Music and Left-wing Politics, 1927-1957, Lanham: Scarecrow Press, 2000

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו למשל מאמר מהניו סטייטסמן, מרץ 2010, רשימת 20 השירים הפוליטיים
  2. ^ התרגום בעקבות נים פסבדו
  3. ^ רשימת "הדברים הכי טובים במאה ה-20", טיים, 31 בדצמבר 1999
  4. ^ "פרי מוזר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  5. ^ "פרי מוזר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  6. ^ פרי מוזר בבימוי ג'ואל כץ