פוליאנה פרנק

**פוליאנה פרנק**
תקופת הפעילות	1987–הווה
סוגה	רוק, פופ, מוזיקה אלקטרונית
חברת תקליטים	האוזן השלישית
חברים
	אליוט; ליאורה מוגרבי; רזי בן-עזר; שבי עוזיאל; עמי לוי; חיים אילפמן

פוליאנה פרנק היא להקת רוק בניצוחה של אליוט שפעלה עם הפסקות בין השנים 1987–2003, וממשיכה להופיע מדי פעם בהופעות מיוחדות.

גלגול ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

להקת הרוק "פוליאנה פרנק", ששמה משלב בין הדמות הספרותית "פוליאנה" לדמותה של אנה פרנק, הוקמה בנובמבר 1987 להופעה אחת בלבד. ליאורה מוגרבי (בס) ואליוט (גיטרה ושירה, שמה המקורי הוא שרון בן-עזר) שרו את שני השירים היחידים שידעו לנגן כחימום להופעת הבכורה של להקת "נושאי המגבעת" בתל אביב^[1]. כשהביקורות קראו להן "תקוות הרוק הישראלי" הן ארזו את חפציהן והיגרו לאמסטרדם^[2]. בהופעה נוספת של הצמד שנערכה באותה שנה אירחו השתיים את המשוררת שז שאז ניסתה את כוחה כזמרת ונגנית גיטרה, ויחד איתה הקליטו גרסאות ראשוניות לשיריה של שז "רוח רפאים", "עיר צעצוע" ו"הכל זין".

גלגול שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה אחר כך, הגיעה אליוט לביקור בתל אביב והקליטה שמונה שירים עם אחיה המוזיקאי רזי, קלידן ומפיק מתחיל, הגיטריסט עמי לוי, והבסיסט שבי עוזיאל, שהיו איתם בלהקת התיכון שלהם "אח חורג". הרביעייה החליטה להוציא את שמונת השירים שהוקלטו בבית עם ציוד בסיסי ביותר, בלייבל העצמאי הראשון בתל אביב, "האוזן השלישית". הקלטת "חיה ומתה בארון" יצאה בשנת 1989^[3]. השילוב של אנגלית ועברית, היום כל כך מובן מאליו ואז חלוצי, עם תכנים פוליטיים חריפים וסאטיריים, ושעטנז של ז'אנר אלקטרוני-אקוסטי "חינני" ואנרכי הפך את הקלטת ללהיט. הרביעייה הופיעה פעם אחת בלבד, בקולנוע אלנבי, באביב של אותה שנה. כל הכרטיסים נמכרו מראש, העיתונות התלהבה מכך שבן-עזר לא הסתירה את היותה לסבית, ולשירים כמו "גיבור צבא ההגנה" הוגבל השידור בגלי צה"ל^[4]^[5].

"האוזן השלישית" הציעו לארבעה להקליט אלבום אולפן, ובקיץ 1990 הם שחררו את "אין לבחור", שיהפוך לאבן דרך בדברי ימי האלטרנטיבה המקומית^[6]. לצד שירים אפוקליפטיים כמו "חלמתי: תבל מכוסה אפר" (למילים של המשוררת אסתר ראב, הדודה רבתא של אליוט ורזי) ופוליטיים כמו "הנצורים והצודקים", האלבום כלל להיט רוק סרקסטי ונשכני בשם "זיוה", שעמי לוי כתב עוד בימי "אח חורג" ובלדות כמו "And if" שהלחין ושר עוזיאל. בין השירים שיבצה הלהקה קטעי תעמולה מבית היוצר של קול הרע"ם מקהיר ושבבי הקלטות ביתיות, ביניהם "אני אדם פשוט". ההצלחה הגדולה של האלבום, שיצא בדיסק ותקליט, הובילה לסיבוב הופעות עם המתופף הצעיר רע מוכיח, מכיוון שבאלבום מתופפת אליוט עצמה.

בסוף הקיץ אליוט חזרה לאירופה, והשלישייה הופיעה בשנות ה-90 רק במספר הזדמנויות, כולל ערב הגאווה הראשון בשנת 1992^[7], לפני שהיה מצעד, וביום ההולדת העשירי של "האוזן השלישית"^[8].

גלגול שלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 לוי הפגיש בין אליוט לחיים פרנק אילפמן, מלחין סרטים שגר גם הוא בלונדון. השניים שיתפו פעולה בשיר של מריאן פיית'פול ("Where or When") שאילפמן הקליט לפסקול של סרט. הם החליטו להמשיך לעבוד יחד, וחזרו לשם "פוליאנה פרנק" .הם הופיעו יחד בפסטיבל "נקסט" של אותה שנה בתל אביב, וביצעו שירים חדשים וגרסאות אלקטרוניות לשירים של הלהקה, ושנה אחר כך הוציאו אותם באלבום "אחרי הציונות על שפת הים" (MCI) שמתוכו הצליח השיר "הגלות". בשנת 2002 הם הוציאו מיני אלבום עם הסינגל "החופש", שלושה רמיקסים לשיר (של הצמד עצמו, ושל די ג'יי צ'ופי ושמואל פלאש מלהקת "Flash Brothers"), וכן גרסה בהופעה חיה לשיר "Strange Fruit" יחד עם רונה קינן. בשנת 2003 הצמד הוציא אלבום רמיקסים לקלאסיקות ישראליות, "פלסטלינה 1" (NMC). הם הופיעו בישראל ולונדון, והלחינו יחד את הסדרה עטורת השבחים והפרסים של חיים יבין, "ארץ המתנחלים", ואת "נקמת לרנר" של גלעד טוקטלי^[9].

בשנת 2010, ערך ההרכב שתי הופעות איחוד^[10]. ב-2016 הושקה הוצאה מחודשת, בפורמט תקליט ויניל, של "חיה ומתה בארון" (1989) ו"אין לבחור" (1990) — קלטת הבכורה של "פוליאנה פרנק" והאלבום שיצא אחריו^[11].