פרש הנחושת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Bronze Horseman002.jpg
על מנת למנוע את הפצצתו, כוסה פרש הברונזה בשקי חול עם תחילת המצור על לנינגרד במלחמת העולם השנייה.

פרש הברונזה או פרש הנחושתרוסית: Медный всадник) הוא פסלו של הצאר פיוטר הגדול המוצב במרכז סנקט פטרבורג.

הפסל נבנה מארד אך קיבל את שמו בעקבות שיר מפורסם של אלכסנדר פושקין. הפסל הוא אחד מסמלי העיר ולימים גם הפך לסמלם של אולפני הקולנוע "לנפילם" שממוקמים בעיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסל נוצר בידי הפסל הצרפתי אטיין פלקונה שעבד עליו בין השנים 1768 - 1770. ראשו של פיוטר הגדול פוסל על ידי תלמידתו של פלקונה, מארי-אנה קולו. יציקת הפסל מארד הסתיימה בשנת 1778.

היה קושי למצוא את האבן שתהיה בסיס מתאים לפסל הענק. בסופו של דבר נמצאה האבן שמשקלה היה 1,600 טון. בשל משקלה, היה קושי רב בהעברת האבן לעיר, והעברתה נמשכה מנובמבר 1769 עד ספטמבר 1770. לאחר הבאתה בדרך היבשה לשפת המפרץ הפיני, נבנתה אונייה מיוחדת להעברתה לסנקט פטרסבורג. בסופו של דבר הגיעה האבן לעיר ב-26 בספטמבר 1770. ככל הנראה זוהי האבן הגדולה ביותר שהועברה בשלמותה בידי אדם לצורך בנייה.

בשנת 1778 התקררו עד מאוד היחסים בין יקטרינה הגדולה לבין פלקונה, והוא נאלץ לעזוב את רוסיה. עבודות בניית הפסל נמשכו ללא הדרכתו, והוא אף לא הוזמן לפתיחה הרשמית של הפסל ב-7 באוגוסט 1782.

תיאור הפסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסל היה הראשון שבו מוצג צאר רוסי כשהוא רוכב על הסוס, וזאת בהתאם לעמדתו של פלקונה לפיו פיוטר הגדול הינו מדינאי ולא מצביא. הפסל מתאר את הצאר בבגדים פשוטים כדי להבליט את האדם שבמרכז הפסל. גובהו של בסיס הפסל הוא כ-7 מטר, וגובה הפסל עצמו הוא 6 מטרים נוספים.

האבן הענקית שבבסיס הפסל מהווה סמל לקשיים הרבים שהיו לפיוטר הגדול בהגשמת רעיונותיו. רק חרבו של הצאר והזר שעל ראשו מסמלים את ניצחונותיו כמצביא צבאי.

בדיון בדבר מראה הפסל השתתפו, בנוסף ליקטרינה הגדולה, גם וולטר ודני דידרו.

על בסיס הפסל מצויה הכתובת: "יקטרינה השנייה לפיוטר הראשון, קיץ 1782" ( ПЕТРУ перьвому ЕКАТЕРИНА вторая лѣта 1782). המשפט מרמז על המשכיות של שלטון יקטרינה לאחר סיום תקופת פיוטר הגדול.

הפסל בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסל הפך להיות לנושא מרכזי במספר יצירות ספרותיות.

בנוסף נוצרה בעיר מסורת, לפיה העיר לא תיכבש על ידי צבא זר כל הזמן שהפסל עומד על מכונו. ייתכן שזו גם הסיבה שבמלחמת העולם השנייה בזמן המצור על לנינגרד, עת שיצירות אמנות אחרות פונו מן העיר, נשאר הפסל במקומו ורק כוסה על ידי שקי חול להגנתו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]