פתוגניות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פתוגניותאנגלית: Pathogenicity) היא מכלול המנגנונים והשיטות באמצעותם אורגניזמים כגון חיידקים ופטריות ומחוללי מחלות אחרים כמו נגיפים או חלבוני פריון גורמים לתופעות המחלה ומתמודדים עם מערכות ההגנה של הגוף.

פתוגנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיידקים הם מנפוצי הפתוגנים. בצילום: חיידקי בצילוס אנתרציס הגורמים למחלת הגחלת (אנתרקס)

קיימים חמישה סוגים של פתוגנים:

פרוטיסטים ובעלי חיים מעוררים מחלות מכונים לעתים קרובות טפילים (בלועזית: פרזיטים). גם הנגיפים ורבים מן החיידקים הינם למעשה טפילים, אך בעגה המקצועית בתחום המיקרוביולוגיה הרפואית נהוג להתעלם מכך ולכנות רק פרוטיסטים ובעלי חיים פתוגניים "טפילים".

גורמי פתוגניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמי הפתוגניות נחלקים לרוב לארבעה סוגים:

  • רעלנים: חומרים הגורמים להרס תאי הגוף או לשיבוש פעולתם. לעתים תוצרי לוואי של הפתוגן או הפרשה ספציפית לסוג הפונדקאי בו הוא נמצא.
  • גורמי היצמדות: חומרים הנמצאים בדרך-כלל על-פני ממברנת תא הפתוגן, והמאפשרים לו להיצמד לתאים ולרקמות בגוף.
  • גורמי פלישה: חומרים הנמצאים על-פני ממברנת התא, או חומרים שהפתוגן מפריש, והמאפשרים לו לחדור לתאי הגוף; הוא עושה זאת באמצעות קדיחת חורים בממברנת תא הגוף, או תוך ניצול מנגנוני העברה קיימים, כגון תעלות ושערים.
  • גורמי התרבות: חומרים שהפתוגן מפריש והמאפשרים לו להתרבות במקומות מסוימים בגוף - לעתים במקומות בהם תנאי הסביבה קשים. לדוגמה, חיידקים המסוגלים להתיישב בקיבה, בה הסביבה חומצית מאוד, עושים זאת באמצעות יצור אנזימים המנטרלים את החומצה.

תרופות רבות, ובמיוחד סוגי אנטיביוטיקה, מתמקדות באחד מארבעת הגורמים הללו ומונעות מהפתוגן מלייצר את החומר הרלוונטי.