צבי וינר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבי וינר
ענף מדעי מינהל עסקים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט Yosef Yomdin עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צבי וינר הוא פרופסור למימון ודיקן בית הספר למנהל עסקים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוינר דוקטורט במתמטיקה ממכון ויצמן למדע שברחובות (1994). את הפוסט דוקטורט שלו השלים בבית הספר וורטון השייך לאוניברסיטת פנסילבניה. לאחר השלמת הפוסט דוקטורט, הצטרף וינר לבנק ההשקעות ליהמן ברדרס.

בשנת 1996 הצטרף לסגל האקדמי של בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית. בעבר כיהן כראש ההתמחות במימון וכמנהל אקדמי של תוכנית המנהלים לתואר שני עם התמחות במימון ובנקאות של בית הספר[1].

וינר נמנה עם מייסדי האגודה הבינלאומית של מנהלי סיכון מקצועיים (PRMIA), ומכהן כדירקטור האגודה בישראל. ייעץ לגופים רבים ביניהם קרנות פנסיה, משרד האוצר, בנק ישראל, הרשות לניירות ערך והבורסה לניירות ערך בתל אביב. בנוסף היה חבר בוועדת ההשקעות של תיק רזרבות מט"ח בבנק ישראל.

וינר מעניק באופן פרטי שירותי לובינג לבנק הפועלים, וכן מחזיק בחברה פרטית לניהול סיכונים בשם "אופטימייז"[2]. תחקיר של העיתון דה מרקר גילה כי עיסוקים פרטיים אלה עומדים בניגוד להוראות הממונה על השכר באוצר, היות שהוא משמש בתפקיד דיקן בעבודתו באוניברסיטה. לדברי וינר הדבר תואם את עמדת הממונה על השכר, וכך גם אישרה האוניברסיטה העברית. עם זאת המועצה להשכלה גבוהה לא אישרה טענה זו ופנתה לאוניברסיטה העברית לבדיקת חריגת ההעסקה, וכן אגף האכיפה של הממונה על השכר פתח בבדיקה. עוד פורסם כי וינר קידם מינוי לפרופסור של יזם פרטי באופן סמוך למדי לתרומה גבוהה שהלה העניק לבית הספר למנהל עסקים[3].

וינר זכה במלגת רוטשילד על הצטיינות אקדמית, ובמלגת אלון לחוקרים צעירים מצטיינים באוניברסיטאות בארץ. בנוסף, הוענק לו הפרס על שם דן זיסקינד על ידי חברת טבע.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי המחקר של וינר הם מודלים מימוניים עם התמחות בניהול סיכונים (VaR), הנדסה פיננסית, אופציות ונגזרות מימוניות ושימושם בניהול חברות, תהליכים סטוכסטיים, מוצרים מובנים, שיטת מונטה קרלו ותורת המשחקים.

מחקריו פורסמו בכתבי העת Journal of Finance, Review of Financial Studies, Journal of Banking and Finance, Journal of Derivatives, Journal of Game Theory, Journal of Money Credit and Banking, Journal of Corporate Finance ורבים אחרים.

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kremer, I., Wiener Z., & Winter, E. (2016), Flow Auctions, International Journal of Game Theory.
  • Cserna, B., Levy, A. & Wiener, Z. (2013), Counterparty Risk in Exchange-Traded Notes (ETNs), Journal of Fixed Income, 23(1), 76-101.
  • Levy, H. & Wiener, Z. (2013), Prospect Theory and Utility Theory: Temporary versus Permanent Attitude Toward Risk, Journal of Economics and Business 68, 1-23.
  • Galai D. & Wiener, Z. (2012), Credit Risk Spreads in Local and Foreign Currencies, Journal of Money, Credit and Banking, 44(5), 883-901.
  • Goldstein M., Irvine, P., Kandel, E. & Wiener, Z. (2009), Brokerage Commissions and Institutional Trading Patterns, The Review of Financial Studies, 22(12), 5175-5212.
  • Galai D. & Wiener, Z. (2008), Stakeholders and the Composition of the Voting Rights of the Board of Directors, Journal of Corporate Finance, 14(2), 107-117.
  • Cvitanic J., Wiener, Z. & Zapatero, F. (2008), Analytic Pricing of Executive Stock Options, The Review of Financial Studies, 21(2), 683-724. Reprinted in “Recent Developments in the Economics of Executive Compensation”, ed. Robert W. Kolb, Edward Elgar Publishing, 2015.
  • Galai D., Raviv, A. & Wiener, Z. (2007), Liquidation Triggers and The Valuation of Equity and Debt, Journal of Banking and Finance, 36(12), 3604-3620.
  • Leippold M. & Wiener, Z. (2004), Efficient Calibration of Trinomial Trees for One-Factor Short Rate Models, Review of Derivatives Research 7, 213-239.
  • O’Neill B., Samet, D., Wiener, Z. & Winter, E. (2004), Bargaining with an Agenda, Games and Economic Behavior 48, 139-153.
  • Galai D. & Wiener, Z. (2003), Government Support of Investment Projects in the Private Sector A Micro-Economic Approach, Financial Management, 32(3), 33-50.
  • Benninga S., Bjork, T. & Wiener, Z. (2002), On the Use of Numeraires in Option Pricing, Journal of Derivatives, 10(2), 43-58.
  • Bergman Y., Grundy, B. & Wiener, Z. (1996), Generalized Theory of Rational Option Pricing, The Journal of Finance 51(5), 1573-1610 (leading article).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]