קאדל אוונס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קאדל אוונס
Cadel Evans 2008 Bay Cycling Classic Stage3 1.jpg

אוונס במדי קבוצת פרדיקטור לוטו, לפני הזינוק למרוץ קטעים באוסטרליה
תאריך לידה 14 בפברואר 1977
מקום לידה Flag of Australia.svg  אוסטרליה
כינוי קדלס (מתכרבל, פראפראזה על שם המשפחה משולבת במעט סרקזם)
תחום כביש
התמחות רב גוני
קבוצה נוכחית קבוצת מרוץ BMC
קבוצות עבר דויטאמון - לוטו, סקו, דיימונדבק (הרים), וולבו - קנונדייל (הרים)
הישגי שיא Jersey yellow.svg טור דה פראנס (2011)
Jersey rainbow.svg אלוף העולם (2009)
טור דה רומנדי (2006) (2011)
לה פלש ואלון (2010)
טירני-אדריאטי (2011)
קריטריום אינטרנשיונאל (2012)

קאדל אוונסאנגלית:Cadel Lee Evans,‏ נולד ב-14 בפברואר 1977) הוא רוכב אופניים אוסטרלי. אוונס רוכב בקבוצה "קבוצת מרוץ BMC" (נכון לעונת 2014). בשנת 2011 ניצח במרוץ הטור דה פראנס. בעברו, הגיע פעמיים למקום השני במירוץ זה. אוונס ניצח באליפות העולם באופני כביש ב-2009, במרוץ החד-יומי לה פלש ואלון ובמירוצים נוספים.

אוונס נולד בקטרינה, שבטריטוריה הצפונית שבאוסטרליה. אוונס הוא האוסטרלי הראשון המחזיק בתואר אלוף העולם באופני כביש, לאחר שניצח באליפות העולם בשווייץ בשנת 2009 והאוסטרלי הראשון שניצח בטור דה פראנס.‏[1]

אוונס נשוי לקיארה, פסנתרנית איטלקיה. שם משפחתו הוא שם ולשי שמקורו באביו של סבו, שהיגר מווילס לאוסטרליה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוונס החל את הקריירה שלו כרוכב אופני הרים. בגיל צעיר אותר כספורטאי מצטיין. בשנים 1997 ו-1999 סיים במקום השני באליפות העולם לרוכבים מתחת לגיל 23. אוונס ניצח בסבב גביע העולם פעמיים, ב-1998 וב-1999 וסיים שביעי במרוץ הקרוס קאנטרי במשחקים האולימפיים בסידני. בשנת 2001 עבר לאופני כביש, בעזרת מאמנו אלדו סאסי, והחל את הקריירה שלו בקבוצת האיטלקית סאקו. לאחר שנה עבר לקבוצת מאפיי, אחת הקבוצות החזקות ביותר בדבוקה המקצוענית. בג'ירו ד'איטליה של 2002 הצטיין אוונס ולאחר הקטע ה-16 ההררי, נטל את חולצת המוביל מיינס הפנר שהחזיק בה במשך 10 קטעים. בקטע ההררי שנערך למחרת, רכב תחילה אוונס היטב כשהוא לבוש בחולצה הוורודה. אך אז נכנס למצב של תשישות המכונה Bonk (אנ') ובקושי הצליח לסיים את הקטע. הוא איבד את ההובלה לפאולו סבולדלי שניצח במרוץ באותה שנה (אוונס סיים במקום ה-14 בדירוג הכללי).

לאחר פירוק מאפיי, עבר אוונס לקבוצה נוספת שהייתה עתירה בכוכבים, דויטשה טלקום. הוא רכב בשורותיה בשנים 2003-2004 אך לא זכה להישגים רבים.

בשנת 2005 עבר לקבוצה הבלגית דוויטאמון לוטו, סיים שמיני את הטור דה פראנס, והיה בכך לאוסטרלי הראשון בעשירייה הראשונה מאז פיל אנדרסון בשנת 1981.

2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 החל מתבסס מעמדו של אוונס בדבוקה המקצוענית, כאשר סיים רביעי בטור דה פראנס (לאחר פסילתו של פלויד לאנדיס). הוא ניצח בטור דה רומנדי, כשהוא עוקף את הספרדים אלברטו קונטדור ואלחנדרו ולוורדה.

2007[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוונס סיים שני בטור דה פראנס של שנת 2007, לאחר שניצח בקטע ה-13 וסיים שני בקטע ה-19, שניהם מרוצים נגד השעון. הוא סיים רביעי בוואלטה אספניה, חמישי באליפות העולם ושישי בג'ירו די לומברדיה, מיקום שהעניק לו את המקום הראשון בגביע סבב הפרו-טור. אוונס הוכתר כרוכב השנה באוסטרליה הן ב- 2006 והן ב- 2007.

2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב הזינוק לטור דה פראנס נחשב אוונס כמועמד בכיר לניצחון, בעיקר עקב העדרו של אלברטו קונטדור, שקבוצתו, אסטנה, לא הוזמנה למרוץ. אוונס פתח את המרוץ היטב ולבש את החולצה הצהובה למשך חמישה שלבים (10-14). במהלך הטיפוס לאלפ ד'ואז, הצליח מתחרהו העיקרי של אוונס, קרלוס ססטרה, לפתוח פער של 2.15 דקות. אוונס צמצם את הפער בקטע המרוץ נגד השעון ודורג במקום השני הכללי, מקום עליו שמר עד לסיום המרוץ.

לאחר שהחלים מפציעה ברצועה צולבת קדמית השתתף אוונס במרוצי האופניים במשחקים האולימפיים בבייג'ינג. הוא סיים את מרוץ הכביש במקום ה-15, 22 שניות לאחר המנצח, הספרדי סמואל סאנצ'ז. במרוץ נגד השעון סיים חמישי.

2009[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שובם של אלברטו קונטדור ולאנס ארמסטרונג לטור דה פראנס ב-2009, נחשב אוונס, לפני תחילת המרוץ, כאחד המועמדים לזכייה, וזאת לאחר שבמרוץ ההכנה לטור, הדופינה ליברה, סיים שני בדירוג הכללי וראשון בדירוג המאיצים. אולם בטור דה פראנס הוא גילה חולשה במספר קטעים הרריים וסיים בפיגור גדול במקום ה-30. כפי שנטען גם בשנים קודמות, גם במהדורת 2009 של הטור דה פראנס גרסו רבים כי קבוצתו של אוונס היא חלשה בהשוואה לקבוצותיהם של המועמדים האחרים לניצחון וכי נקודה זו היא בעוכריו.

בוואלטה אספניה הציג אוונס יכולת מרשימה וסיים שלישי בדירוג הכללי ואף לבש את החולצה הזהובה במשך יום אחד, למרות שסבל מבעיות טכניות במעלה רכס סיירה נבדה.

באליפות העולם שנערכה במנדריזיו שבשווייץ (אוונס מתגורר בקרבת מנדריזיו) ניצח אוונס במרוץ הכביש לאחר שהצליח לברוח מקבוצת המובילים מספר קילומטרים לפני הסיום. ניצחון זה הפתיע רבים מאחר שעד מרוץ זה נחשב אוונס כמי שמתרכז ומצטיין בייחוד במרוצי קטעים וכבעל יכולת פחותה במרוצים חד-יומיים.

2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום עונת 2009 עבר אוונס לקבוצת BMC Racing Team האמריקאית. בחודש אפריל הוא ניצח במרוץ החד-יומי לה פלש ואלון. בג'ירו ד'איטליה הוא לבש את החולצה הוורודה בקטע השני במרוץ וניצח בקטע השביעי שהיה קטע קשה במיוחד והתנהל בחלקו בדרכי עפר תחת גשם שוטף. הוא סיים את המרוץ במקום החמישי בדירוג הכללי וזכה גם בחולצת הנקודות (מלך המיאוצים) במרוץ.[2] בטור דה פראנס של 2010 לבש אוונס את החולצה הצהובה בקטע התשיעי למרות שסדק את עצם הבריח שלו בקטע השמיני. אולם, במהלך הקטע התשיעי שנערך בגשם, הוא צבר פיגור גדול איבד את חולצת המוביל וסיים את המרוץ בפריז במקום ה-26 בדירוג הכללי. לקראת סוף העונה חזר אוונס לכושר ובאליפות העולם, שנערכה בסמוך למקום בו עשה את צעדיו הראשונים בעולם האופניים התחרותי (מלבורן), היה אחד הרוכבים הפעלתנים והבולטים במרוץ הכביש, אולם נכשל בהגנה על תוארו כאלוף העולם.

2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוונס ניצח באחד ממרוצי הקטעים הפותחים של העונה, טירני-אדריאטי, תוך שניצח גם בקטע השישי במרוץ. בסוף חודש אפריל ניצח בטור דה רומנדי וגם ביוני, במרוץ הדופינה ליברה, סיים שני (אחרי ברדלי ויגינס) והוכיח כי הוא נמצא בכושר טוב לקראת הטור דה פראנס.

טור דה פראנס 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני המרוץ, נחשב אוונס כבעל סיכויים בינוניים לזכות בניצחון. שני המועמדים המובילים היו אלברטו קונטדור ואנדי שלק שסיימו במקומות 1-2, בהתאמה, במרוץ ב-2009 וב-2010. גם קבוצתו של אוואנס נראתה כאפורה למדי ביכולת התמיכה בו ובלט בה רק הרוכב האמריקאי הוותיק, ג'ורג' הינקאפי.

אוואנס פתח את המרוץ בצורה מוצלחת מאוד לאחר שסיים שני בקטע הראשון, קבוצתו סיימה שנייה במרוץ הקבוצתי נגד השעון ואוונס עצמו ניצח בקטע הרביעי שהסתיים בעלייה קצרה, לאחר מאוץ אל קו הסיום בו גבר על קונטדור. בכל השבוע הראשון למרוץ, שהיה רווי נפילות בהן נפגעו גם רוכבים בכירים (כולל קונטדור וויגינס) הצליחה קבוצתו, BMC, לרכוב בחלק הקדמי של הדבוקה דבר שמנע מאוואנס מעורבות בנפילות אלו והוכיחה בכך כי בקטעים המישוריים היא מספקת לאוונס את התמיכה הדרושה.

לקטעים ההרריים בפירנאים הגיע אוונס במקום השלישי וכראשון מבין הרוכבים שנחשבו כבעלי סיכויים לניצחון. בסיום קטעי הפירנאים עדיין שמר אוונס על מקומו השלישי בדרוג הכללי, כשמקדימים אותו הצרפתי המפתיע, תומא ווקלר ופרנק שלק שהצליח לברוח בקטע הררי והקדים בו את אוונס ב-30 שניות. ככל שהתקדם המרוץ, התברר כי קטעים 18 ו-19, שעמדו להסתיים במעברי האלפים, יהיו בעלי השפעה מכרעת על המרוץ. בקטע ה-18, שהסתיים במעבר גאליבייה, בצע אנדי שלק התקפה נועזת על דבוקת המובילים כ-62 קילומטר מקו הסיום ופתח עליה פער שבשלב מסוים עלה על 4 דקות. כשנוכח אוונס כי לא יקבל סיוע מהרוכבים האחרים, עבר לקדמת דבוקת המובילים ומשך את יריביו במשך מרחק גדול. אנדי שלק ניצח בקטע והקדים את אוונס ב-2.06 דקות, אך תודות למאבקו העיקש הצליח אוונס לשמור על פיגור סביר מול שלק. בקטע ה-19, שהסתיים במעלה המפורסם של האלפ ד'ואז, תקף קונטדור כבר בתחילת הקטע. בשלב מסוים סבל אוונס מתקלה באופניו, נכנס לפיגור והיה נדמה כי שוב בוגד בו מזלו. אולם, בסיוע רוכבים אחרים, הצליח לחזור לדבוקת קונטדור ושלק וקבע בסיום זמן זהה לאנדי שלק. לקטע ה-20 ולפני האחרון שהיה מרוץ נגד השעון סביב גרנובל, הגיע אוונס כשהוא מדורג במקום השלישי, בפיגור של 57 שניות מאנדי שלק ו-4 שניות מפרנק שלק. אוונס הפגין רמה גבוהה מאוד, סיים במקום השני (אחרי טוני מרטין) ועלה למקום הראשון הכללי, עם יתרון של דקה וחצי על אנדי שלק. בכך הבטיח למעשה את ניצחונו במרוץ כולו. כשחצה אוונס את קו הסיום בקטע האחרון בפריז הקיפו אותו חברי קבוצתו וחיבקוהו בהתרגשות רבה, אות למתח הרב בו נמצאה הקבוצה במשך כל זמן המרוץ.‏[3]

2013-2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2012 ניצח אוונס במרוץ הקטעים הצרפתי הקצר אך יוקרתי, קריטריום אינטרנשיונאל, כשהקדים את פייריק פדריגו ומייקל רוג'רס. אוונס, שניצח בקטע השני שהיה מרוץ אישי קצר נגד השעון, החל את הקטע השלישי והאחרון בזמן זהה לבן ארצו רוג'רס. בקטע ההררי סיים אוונס בזמן זהה למנצח פדריגו, הקדים ב-8 שניות את רוג'רס וכך ניצח בדרוג הכללי. בהמשך אותה שנה סיים במקום ה-7, המאכזב מבחינתו, בטור דה פראנס, בפיגור של יותר מ-15 דקות אחרי המנצח הבריטי, בראדלי ויגינס.
ב-2013 התחרה אוונס בג'ירו ד'איטליה. הוא סיים שלישי בדרוג הכללי, 5:52 דקות אחרי המנצח האיטלקי, וינצ'נזו ניבאלי ו-1:09 דקות אחרי הקולומביאני, ריגוברטו אוראן. בטור דה פראנס באותה שנה גילה אוונס כושר נמוך וסיים רק במקום ה-39 בדרוג הכלי.

תכונותיו כרוכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוונס הינו רוכב רב-גוני המצטיין ברוב תחומי רכיבת הכביש: בשנותיו המוקדמות יותר, הפגין אוונס יכולות גבוהות במיוחד בקטעי מרוץ נגד השעון [דרוש מקור]. עם התפתחות קריירת הרכיבה שלו, פיתח אוונס את יכולות הטיפוס שלו, עד כדי יכולת להתחרות בטובי המטפסים בעולם. על אף שהוא נחשב לרוכב טוב למדי בהרים, לא ניתן לסווגו כמטפס קלאסי, שכן טכניקת טיפוס ההרים המועדפת עליו (כמו גם על איוון באסו) היא כזו המערבת רכיבה בקצב יציב, המחושב היטב והמביא את הרוכב עד לקצה יכולתו באופן הדרגתי.[דרוש מקור] טכניקה זו ניצבת בניגוד לטכניקת הטיפוס של מטפסים "קלאסיים" קלי משקל - אשר מסוגלים להאצות חזקות ושינויי קצב תוך כדי טיפוס, ועושים זאת על מנת לנסות ו"לשבור" את מתחריהם.

מודעות חברתית ויחס לתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2008 רכב אוונס כאשר מתחת לחולצת הרכיבה שלו חולצה נוספת ועליה דגל טיבט וקריאה לשחרור טיבט. אוונס אמר כי "ניסיון לקדם מודעות עבור מצבה של טיבט הוא משהו שאדם במעמדי יכול לעשות. אני חש צער רב עבורם. הם אינם פוגעים באיש ותרבותם נלקחת מהם. אינני רוצה לראות את שקרה לאבוריג'ינים קורה שוב."

אוונס ידוע כרוכב המתעמת עם התקשורת, עם האוהדים ועם רוכבים אחרים‏‏[4]. בתקשורת הוצג אוונס לא אחת כמי שסובל מ"מזל רע" כרוכב - שהתבטא בין השאר בתקלה טכנית בוואלטה דה אספניה בשנת 2009 שייתכן ומנעה ממנו ניצחון במירוץ, בסדק בעצם שספג בקטע השמיני בטור דה פראנס של 2010 - עת הוביל את המירוץ ובעוד מקרים שונים של מחלות, תקלות ואי-תפקוד של רוכבים חברים בקבוצתו ברגעים המכריעים. בכמה מקרים נראה היה כי הוא מושם ללעג על ידי גורמי תקשורת מסוימים, בעיקר אירופאים, אשר שיוו לו בדיווחיהם את תווית המפסידן שאינו מסוג לנצח במירוץ חשוב באמת[דרוש מקור]. מצב זה גרם לחיכוכים רבים בין אוונס לאנשי תקשורת הספורט, באחד מהם אף דחף אוונס כתב תקשורת שקרב אליו יתר על המידה לדעתו, תוך שהוא צועק לעבר הכתב "Don't touch me!" ("אל תיגע בי!"). במהלך הטור דה פראנס של שנת 2008 השתמש אוונס בשומר ראש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://big.one.co.il/Cat/Articles/ShowArticle.aspx?id=184080
  2. ^ אוונס איננו מאיץ אך במרוצים עתירי סיומים בפסגות יש סיכוי גם למטפס לזכות בדירוג הכללי של מלך המאיצים
  3. ^ Cadel Evans is feted by his BMC team, צילום של סטפנו סירוטי, אתר cyclingnews.com ‏ 24 ביולי 2011
  4. ^ http://www.bikeradar.com/blogs/article/cadel-evans-against-the-world-17691‏
הקודם:
אלסנדרו באלאן
אלוף העולם במרוצי כביש
2009
הבא:
תור הוסהובד