סרקזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סַרְקַזְם הוא סגנון דיבור תוקפני, המתאפיין בניסיון להעליב את המאזין לו במסווה של הומור נייטרלי. לעתים הגבול בין סרקזם להומור נייטרלי אינו מאד ברור, אך באופן כללי, סרקזם אכן נוגע לאותם מקרים של ניסיון העלבה או הגחכה של האדם אליו הוא מכוון.

בהגדרה מטאפורית נקרא הסרקזם "דיבור מריר" שכן מטרת השימוש בו לגרום למאזין תחושה נפשית "מרירה".

יש שהציעו שסגנון דיבור זה הוא סוג ממשי של אלימות מילולית, בפרט כשהוא מופנה לאדם שיכול להיות קשוב אליו.

מקור המילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה ביוונית - סרקסמוס (σαρκασμός). מילה זו באה מהפועל סַרְקַזֵיין (σαρκάζειν), שפירושו "לקרוע בשר בשיניים", ובהשאלה, לדבר במרירות.

אירוניה, ציניות וסרקזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית נפוץ הבלבול[דרוש מקור] בין אירוניה (צחוק הגורל), ציניות (חוסר אמון בטוב לבם של אנשים) וסרקזם (דיבור מריר).

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים בולטים של דיבור סרקסטי הם:

  • שימוש בלשון סגי נהור - אמירת דבר והתכוונות להיפוכו. לדוגמה: כאשר יוני הפיל את ארוחת הצהריים שלו על רצפת המטבח, אמו אמרה לו "כל הכבוד!". כמובן, האם לא התכוונה לשבח בכנות את טעותו של יוני, אולם היא אמרה זאת בטון מסוים ובהבעה מסוימת שגרמו ליוני להבין שהיא מתכוונת להיפוכו של דבר.
  • הצגת מעשה נייטרלי כמביך על ידי אמרות ו\או מחוות גופניות. לדוגמה: להגיד לאדם שמצהיר שאיננו אוכל בשר שהוא "רגיש", בעוד שבפועל ייתכן שהוא בכלל עושה זאת מרחמים, מסיבה של טעם אישי, מסיבה דתית, מסיבות אחרות, או ממגוון סיבות גם יחד.
  • תירוץ קיצוני ושלילי להתנהגויות מסוימות של אדם אחר. לדוגמה: A הוא מרצה מבוקש למדעי המחשב מזה שנים רבות. מעט לפני תחילת הרצאתו נודע לו שהוגשה נגדו תביעה משפטית על תאונת דרכים והוא נלחץ מאד. במהלך השיעור הוא מתבלבל פעמיים בין שני מונחים בסיסיים ואחד הסטודנטים בכיתה (B), במקום לציין שלכאורה היה בלבול במונחים, שואל אותו בקולניות שאלה שמטרתה להביכו: "האם אתה בכלל מסוגל להסביר את התחום לסטודנטים?".

בדיבור העברי נהוג לעתים להוסיף אחרי משפט שנאמר בסרקזם תיבה נוספת המשקפת את הסרקזם, למשל התיבה "למה לא", או "מה עוד" וכדומה; חייל יכול לומר לרעהו: "בטח שאני אחליף אותך בשמירה. למה לא", כשכוונת הדברים היא למעשה תשובה שלילית לבקשה.

סרקזם ושפת גוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

השומע נדרש להבין לא רק את המשמעות המילולית של הדברים, אלא גם את כוונת הדובר, את הקונוטציה שלו, והאם הוא באמת מתכוון להיות סרקסטי או לא.

פילוסופיה של המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמרה המיוחסת בדרך כלל לאוסקר ויילד אומרת שסרקזם היא הצורה הנמוכה ביותר של שנינות, אך הגבוהה ביותר של אינטליגנציה[דרוש מקור].

סרקזם בפסיכולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פסיכולוגיה

קיימים מספר הסברים אפשריים לסרקזם בפסיכולוגיה. עיקר ההסברים הם פסיכואנליטיים. הפסיכואנליזה נוטה לגישה שאמרות סרקסטיות מסוימות מכוונות מן הלא מודע, ובמקרה זה יש הרואים בה דוגמה לתוקפנות פנימית, היוצאת כפיצוי רגשי על טראומות מן העבר. הסבר ספציפי יותר מדבר על הצורך להרגיש עליונות לכאורה, על אדם אחר מתוקף פגיעה רגשית. ייתכנו גישות הסבריות המשלבות בין ההסברים הללו.

ייתכנו גם הסברים ביהייביוריסטים לסרקזם כגון חיקוי התנהגות (אימיטציה בנדוריאנית) והרי סוגים נוספים של אלימות, לווא דווקא מילולית קיבלו הסבר אימיטציוני כזה.

סרקזם קשור בציניות, ונתפס כאלימות שמפעיל אדם הנוטה לתפיסת-מציאות צינית.

אנשים המרבים להשתמש בסרקזם בהזדמנויות שבהן הוא מיותר, ועושים זאת באופן עקבי, עשויים לתאום להגדרה המקובלת בעולם הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה ל"הפרעת אישיות נרקיסיסטית".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]