סרקזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סַרְקַזְם הוא סגנון דיבור עוקצני ומריר, המשמש להקנטה וללעג. לרוב נעשה שימוש בלשון סגי נהור - אמירת דבר והתכוונות להיפוכו.

מקור המילה ביוונית - סרקסמוס (σαρκασμός). מילה זו באה מהפועל סַרְקַזֵיין (σαρκάζειν), שפירושו "לקרוע בשר בשיניים", ובהשאלה, לדבר במרירות.

לדוגמה: כאשר יוני הפיל את ארוחת הצהריים שלו על רצפת המטבח, אמו אמרה לו "כל הכבוד!". כמובן, האם לא התכוונה לשבח בכנות את טעותו של יוני, אולם היא אמרה זאת בטון מסוים ובהבעה מסוימת שגרמו ליוני להבין שהיא מתכוונת להיפוכו של דבר.

אמרה המיוחסת בדרך כלל לאוסקר ויילד אומרת שסרקזם היא הצורה הנמוכה ביותר של שנינות.

השומע נדרש להבין לא רק את המשמעות המילולית של הדברים, אלא גם את כוונת הדובר, את הקונוטציה שלו, והאם הוא באמת מתכוון להיות סרקסטי או לא.

בדיבור העברי נהוג לעתים להוסיף אחרי משפט שנאמר בסרקזם תיבה נוספת, שמדגישה את הסרקזם, למשל "למה לא", או "מה עוד" וכדומה: חייל יכול לומר לרעהו: "בטח שאני אחליף אותך בשמירה. למה לא", כשכוונת הדברים היא למעשה תשובה שלילית לבקשה.

אירוניה, ציניות וסרקזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית נפוץ הבלבול בין אירוניה (צחוק הגורל), ציניות (חוסר אמון בטוב לבם של אנשים) וסרקזם (דיבור מריר).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Kamats.PNG ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.