קפיצה למים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Diving.jpg
קפיצה סינכרונית

קפיצה למים היא ספורט אולימפי. העוסקים בספורט - יחידים וזוגות - מתחרים בקפיצה לבריכת שחייה מגבהים שונים וממקפצות קשיחות או גמישות. הם נדרשים להפגין אקרובטיקה בזמן הנפילה וכניסה נקייה למים בסופה. ביצועיהם מוערכים על ידי שופטים, אשר מעניקים להם ציונים. ציוני השופטים, בשילוב עם דרגת הקושי של הקפיצה, קובעים את הניקוד של כל קפיצה. את התחרות מנצח הקופץ שזכה לניקוד מצטבר הגבוה ביותר לאחר מספר קבוע מראש של קפיצות.

מבנה התחרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקפיצה למים מתבצעת משני סוגים שונים של מתקנים: מקפצות גמישות, בגבהים של 1 ו-3 מטרים, ופלטפורמות קשיחות, גבוהות יותר, של 5, 7.5 ו-10 מטרים. בשתי הקטגוריות, משמשים הגבהים הנמוכים יותר את הקופצים המתלמדים ואת הרמות הנמוכות, ואילו בתחרויות החשובות קופצים מהגובה הרב יותר. במשחקים האולימפיים קופצים מ-3 ו-10 מטרים.

הטכניקה של הקפיצה מפלטפורמה קשיחה שונה מזו של קרש הקפיצה הגמיש, המאפשר לקופצים למתוח אותו כלפי מטה ועל ידי כך לזנק לגובה רב יותר משיכלו לו היו קופצים מפלטפורמה בגובה זהה.

הפלטפורמות הגבוהות ממוקמות על "מגדל" (tower), והתחרות מהגבהים האלה נקראת לפעמים הקפיצה מהמגדל, או ה-tower event.

התעמלות היא ענף הקרוב באופיו לקפיצה למים, אולם בניגוד להתעמלות, נשים וגברים מבצעים את אותן הקפיצות בדיוק ומאותם גבהים. ה"הקלה" היחידה לה זוכות הקופצות, היא מספר קטן באחד של קפיצות בכל תחרות. בדרך כלל קופצים הגברים 6 קפיצות או 11, בעוד הנשים מסתפקות ב-5 או 10.

בנוסף לתחרויות היחידים, מתחרים הקופצים גם בזוגות, בקפיצה סינכרונית (synchronized diving). שני מתמודדים קופצים בו זמנית לבריכה, בניסיון לבצע קפיצות זהות (או לעתים נדירות קפיצות שהן "תמונת ראי" האחת של השנייה), בתאום מושלם. במקצוע זה חשיבות רבה לתיאום בין הקופצים, נוסף על איכות הקפיצות שלהם בפני עצמן. שני קופצים שביצעו קפיצות ברמה נמוכה, אבל ביצעו אותן באופן זהה, יזכו בדרך כלל לציונים לא רעים. קפיצה סינכרונית היא ספורט אולימפי, החל מאולימפיאדת סידני (2000).

מרכיבי הקפיצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקפיצות המבוצעות בתחרות הינן מתוך קבוצה מוגדרת היטב. לכל קפיצה מספר מאפיינים, שהשילוב ביניהם מגדיר אותה ומייחד אותה. מאפיינים אלו הם התנוחהכיוון ומספר חצאי הסלטות והסיבובים של הקפיצה.

תנוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעת התנוחות שבהן יכול גוף הקופץ להמצא בעת הקפיצה הן:

ישרה (A) 
גוף הקופץ ישר.
כידון (B) 
גוף הקופץ מכופף ככידון (pike) במותנו, אך ברכיו ישרות.
מקופלת (C) 
גוף הקופץ מכורבל ככדור (tuck), באופן שברכיו נוגעות בסנטרו ועקביו בחלק האחורי של רגליו.
חופשית (D) 
גוף הקופץ נמצא ביותר מתנוחה אחת במהלך הקפיצה. התנוחה החופשית באה לידי ביטוי רק בקפיצות הכוללות סיבובים ובדרך כלל התנוחות שבאות לידי ביטוי הן תנוחת הכידון והתנוחה המקופלת.

כיוונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקפיצות מבוצעות באחד מארבעת הכיוונים הבאים:

  1. קדימה - הקופץ עומד כשפניו לבריכה, ומתחיל להסתובב קדימה (בדומה לקפיצת ראש פשוטה)
  2. אחורה - הקופץ עומד בגבו לבריכה, ומתחיל להסתובב אחורה
  3. היפוך - הקופץ עומד כשפניו לבריכה, אך מסתובב אחורה, כך שראשו חולף קרוב למקפצה
  4. פנימה - הקופץ עומד בגבו לבריכה, ומתחיל להסתובב כלפי פנים וראשו חולף קרוב למקפצה
  5. מעורב - כאשר הקפיצה כוללת סיבוב תוך כדי סלטה, נחשב הדבר לכיוון בפני עצמו, חמישי במספר
  6. עמידת ידיים - מהמגדל יכולים הקופצים לפתוח בעמדת מוצא של עמידה על ידיהם, אז נחשב הדבר לכיוון בפני עצמו, שישי במספר

הגישה לקפיצות בכייון קדימה או בהיפוך, היא על ידי הליכה קדימה עד קצה המקפצה. לעומת זאת, עמדת המוצא של קפיצה אחורה או פנימה היא עמידה על קצות האצבעות על הפלטפורמה או התנדנדות בסמוך לקצה המקפצה הגמישה, מעלה ומטה. למרות ההבדלים בעמדת המוצא, מבחינה טכנית קפיצות קדימה ופנימה דומות מאוד וכך גם קפיצות בהיפוך ואחורה.

סלטות וסיבובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל קפיצה מבוצע מספר כלשהו של חצאי סלטות (summersault) ומספר כלשהו של חצאי סיבובים (twist). בעת ביצוע סלטה סובב הגוף סביב צירו האופקי, בעוד שבסיבוב, או "בורג", הוא סובב סביב צירו האנכי. מספר רב יותר של חצאי סלטות וסיבובים גורם לכך שהקפיצה תהיה קשה יותר לביצוע, שכן הקופץ נדרש להשלים אותם בזמן, על מנת שיוכל להיכנס למים בגוף ישר.

מספר הקפיצה וסימונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השילוב של המאפיינים, פרט לתנוחה, קובע את מספר הקפיצה הייחודי, המזהה אותה. לדוגמה: קפיצה פנימה הכוללת סלטה אחת, מספרה 402.

התנוחה אינה מתבטאת במספר הקפיצה, כך שאת אותה קפיצה 402 ניתן לבצע, לדוגמה, בתנוחה מקופלת או ישרה. הסימון המלא של הקפיצה כולל אות המסמנת את התנוחה: 402A או 402C בדוגמה.

המשמעות של מספר הקפיצה היא זו: אסור לקופץ לחזור באותה תחרות על אותו מספר קפיצה (אפילו בתנוחה שונה).

רשימת הקפיצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת תחרות ברמה הגבוהה, נדרשים כל הקופצים להגיש "רשימת קפיצות", הכוללת את הקפיצות שיבצעו. היא צריכה לכלול את כל חמשת הכיוונים על המקפצה הגמישה וחמישה מששת הכיוונים על הפלטפורמה הגבוהה.

רשימת הקפיצות נחלקת לקפיצות חובה וקפיצות רשות. אין סט קבוע מראש של קפיצות חובה, למרות שהן נקראות כך. המגבלה שמוטלת על קפיצות החובה היא סך כולל מסוים של דרגות קושי (ראו להלן). כתוצאה ממגבלה זו, ומהמגוון המוגבל של קפיצות אפשריות, היא שבשלב החובה של התחרות מבצעים כל הקופצים את אותן קפיצות פשוטות יחסית. בשלב זה ניכרת השליטה ביסודות הקפיצה. לעומת זאת, בשלב הרשות ניתן לבחור קפיצות קשות יותר. בשלב זה ניכרים יותר ההבדלים בין האתלטים הטובים ביותר לשאר שדה המתחרים.

בגלל הבדל זה בין קפיצות החובה לרשות, נהוג לעתים בתחרויות ברמה הגבוהה לקפוץ את קפיצות הרשות קודם, בשלב המוקדמות, על מנת לקבוע מי ימשיך הלאה בתחרות. לעתים לא קופצים בתחרויות אלה את קפיצות החובה כלל.

רשימת הקפיצות היא מחייבת ואינה ניתנת לשינוי. אם מאיזושהי סיבה הקופץ אינו יכול לבצע את הקפיצה שהוכרזה, הניקוד שיקבל הוא אפס, אף אם יבצע קפיצה קשה יותר. בתחרויות חצי-רשמיות ובתחרויות נוער, נוהגים להקל ולאפשר שינויים בנסיבות מסוימות.

דרגות קושי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל קפיצה יש דרגת קושי אופיינית לה. FINA, פדרציית השחייה העולמית, היא זו שמעריכה את הקושי שבביצוע כל קפיצה, ומכמתת אותו לערך מספרי.אותה קפיצת 402C, כשהיא מבוצעת מ-3 מ', זוכה לדרגת קושי 1.4. הקפיצה הקשה ביותר, 409C מאותו גובה, מוערכת בדרגת קושי 4.2. דרגת הקושי משתנה בהתאם לגובה שממנו מבוצעת הקפיצה.

לדרגת הקושי יש השפעה ישירה על הניקוד של הקופץ. אולם היא גם מקשה עליו לבצע את הקפיצה ברמה גבוהה. הקופץ צריך לבחור את רשימת הקפיצות שלו בקפידה, כך שיוכל מצד אחד לבצע אותן היטב ומצד שני לקבל עליהן מקדם גבוה, הנגזר מדרגת הקושי.

ניקוד ושיפוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר כל קפיצה, מעניקים לה השופטים (חמישה או שבעה שופטים, בתחרויות גדולות) ציון בין 0 ל-10. ציון זה הוא, כבכל גורם אנושי, סוביקטיבי, אולם קיימים קווים מנחים שאליהם אמורים השופטים להצמד. הגורמים שאותם אמורים השופטים להביא בחשבון בקביעת הציון הם:

  • גובה השיא שאליו הגיע הקופץ (גבוה יותר - טוב יותר)
  • מרחק מהמקפצה - לא רחוק מדי ולא קרוב מדי
  • תנוחת הגוף - בהתאם לקפיצה. בכל הקפיצות נדרשות אצבעות זקופות ורגליים צמודות
  • ביצוע מספר הסיבובים והסלטות שדורשת הקפיצה
  • כניסה ישרה למים. באופן בלתי רשמי לוקחים השופטים בחשבון גם את כמות המים שהושפרצה תוך כדי הכניסה (כמה שפחות יותר טוב)

לאחר מתן הציונים סוכמים אותם, פרט לגבוה ביותר והנמוך ביותר. ההתעלמות מ"נקודות הקצה" נועדה כדי למנוע משופט אחד להשפיע באופן לא הוגן על הניקוד. את הסכום מכפילים בדרגת הקושי כדי לקבל את הניקוד הכולל של הקפיצה. הקופץ שקיבל בסך כל הקפיצות את הניקוד הגבוה ביותר הוא המנצח בתחרות.

בגלל אופיו הסוביקטיבי של השיפוט, פחות משחשוב הציון האבסולוטי שמעניקים השופטים, חשוב שחבר השופטים יהיה עקבי כלפי כל הקופצים. שופט מחמיר או מקל לא ישפיע על תוצאות התחרות היחסיות, בתנאי שיתמיד להחמיר או להקל באופן שווה עם כל המתחרים.

קופצים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הקופצים הידועים ניתן למנות את:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ענפי ספורט אולימפיים
משחקי הקיץ:

אופניים: אופני BMX · אופני מסלול · אופני הרים · אופני כביש | שחייה: שחייה · שחייה צורנית · קפיצה למים · כדורמים · שחייה במים פתוחים | התעמלות: טרמפולינה · התעמלות אמנותית · התעמלות מכשירים | קאנו/קיאק: קאנו · קיאק | היאבקות: היאבקות בסגנון חופשי · היאבקות בסגנון יווני רומי | כדורעף: כדורעף · כדורעף חופים

ענפים לא מאוגדים: איגרוף · אתלטיקה · בדמינטון · ג'ודו · הוקי שדה · הרמת משקולות · חתירה · טאקוונדו · טניס · טניס שולחן · טריאתלון · כדורגל · כדוריד · כדורסל · סיף · קליעה · קרב חמש מודרני · קשתות · רכיבה · שיט


משחקי החורף:

מזחלות: בובסלי · סקלטון | החלקה על הקרח: החלקה אמנותית · החלקה מהירה · החלקה מהירה במסלול קצר | סקי: סקי אלפיני · סקי בסגנון חופשי · סקי למרחקים · סקי נורדי משולב · קפיצות סקי · גלשן שלג

ענפים לא מאוגדים: לוז' · קרלינג · הוקי קרח · ביאתלון