נמל חיפה
נמל חיפה הוא נמל אחד משלושת הנמלים העיקריים בישראל, הממוקם לחוף הים התיכון במפרץ חיפה (השניים האחרים הם נמל אשדוד ונמל אילת).
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
הנמל הוזכר לראשונה ב-104 לפנה"ס כשתלמי לאתירוס מקפריסין הנחית חיל גדול בנמל זה כדי להילחם במלך החשמונאי אלכסנדר ינאי. אך ככל הנראה, יורדי ים היו במקום עוד לפני כן. בשנת 1100, כאשר הצלבנים כבשו את חיפה, המקום הפך למשגשג וחשוב. הנמל אף שימש נמל ראשי לבירת הגליל, טבריה.
בתקופת הממלוכים הצטמצמה חיפה לכדי כפר קטן, אך המסחר הימי המשיך להתקיים בה. במהלך המאה ה-18 קנתה לה חיפה שם של קן שודדי ים ובעקבות זאת החליט המושל המקומי לבנות שני צריחים שישמרו על פתח הנמל. ב-1758, כאשר העיר נבנתה מחדש לאחר שנהרסה על ידי דאהר אל עומר, גדלו ממדיהן של הספינות והן יכלו לעגון במים עמוקים בלבד. במפרץ ליד חיפה היו מים עמוקים מספיק לספינות הגדולות, ובנוסף, הר הכרמל שימש כמגן מסופות חזקות. עקב התנאים החלו יותר ספינות לפנות למעגן בחיפה. דבר זה חייב מתן שירותי עזר לאוניות, מזח קצר ובית מכס חדש הוקמו בעיירה החדשה בסמוך לבית הסראיה (בית הממשל), מבנה ששימש שנים מאוחר יותר כתחנת המשטרה בעיר התחתית (ראו גם "התיישבות נתיני המעצמות בחיפה"). עם סלילת הרכבת, נבנתה תחנת הרכבת חיפה מזרח (כיום מוזיאון הרכבת) ליד מזח זה.
בנימין זאב הרצל, מייסד הציונות המדינית, ביקר בארץ בשנת 1898 ובעקבות הביקור, ניבא בספרו "אלטנוילנד" כי חיפה עתידה להיהפך לעיר נמל חשובה. הוא היה הראשון לזהות את האפשרויות העצומות של העיר בתחום זה.
השליטים העות'מאנים בארץ ישראל הכריעו לבחירתה של העיר כמוצא-הים עבור קו הרכבת שמסילתו הוקמה בעת שלטונם, והתחנה של חיפה נחנכה ב-1905.
הקמת הנמל הנוכחי [עריכה]
נסיבות ושיקולים גאו-פוליטיים להעדפת חיפה כמוקד אסטרטגי הנחו גם את הבריטים אשר ירשו את הטורקים, ואולם הם לא יכלו להסתפק בנמל הצנוע לצורכי האימפריה שלהם והוחלט לבנות נמל-ים חדש, מודרני ועמוק. ביולי 1919 כתב הגנרל אדמונד אלנבי לממשלת בריטניה שאם בריטניה תקבל מנדט על ארץ ישראל שאלת הקמת נמל בחיפה תהיה כה חשובה שכדאי כבר עתה לבצע מחקר מקדים[1]. בהתאם לכך הוחל בעבודה מקדימה ובשנת 1922, המהנדס סר פרדריק פלמר, מחברת בניית הנמלים "רנדל, פלמר וטריטון", סקר את חופי הארץ לפי בקשת השלטונות המנדטוריים ואישר כי חיפה הינה המקום המתאים ביותר לנמל עמוק מים[2]. עם זאת, העדר כספים וסיבות פוליטיות בארץ ישראל ובבריטניה דחו את תחילת העבודה על הנמל עד 1927.
מבין ההצעות הבינלאומיות לתכנון הנמל בחיפה ומיקומו שהוגשו לשלטון בעיר בראשית המאה ה-20 בחרו הנציגים, בישיבה שהתקיימה בירושלים, את ההצעה הזולה יותר, זו של פלמר, שהציע לערום את החומר שנחפר לשם העמקת הנמל על החוף, ועל ידי כך לייבש רצועת ים בצמוד לחוף. מהתוכנית עלה כי רצועה ארוכה מהים, במקביל לבתי העיר הערביים ממערב לתחנה, תיובש, ומולה ייבנו המעגנות ושוברי הגלים של הנמל. וכך היה - במהלך העמקת המעגן ובניית הנמל נשאב חול רב מהקרקעית ויובש שטח של כ-360 דונם. משיובשה הרצועה, נמסר חלק מהשטח לנמל, לבניית מחסנים, בתי מלאכה ושאר מתקנים, ועל החלק הפנימי נסללה דרך המלכים, שנועדה ליצור עורף אדמיניסטרטיבי עירוני לפעילות הנמל.
בשנת 1928 הוצא מכרז סגור בשווי 5 מיליון דולר בין 11 חברות בריטיות להקמת הנמל ואחת החברות נבחרה. דבר זה עורר גל מחאות מצד ארצות הברית, צרפת ואיטליה אשר בקשו לאפשר לחברות במדינותיהן להתחרות על הפרויקטים בנמל. בעקבות הלחץ בוטל המכרז והממשלה הבריטית העבירה את הוצאת המכרזים לידי שלטונות המנדט בארץ ישראל. שלטונות המנדט הוציאה מכרזים על חלקים קטנים של הפרויקט, אשר לפי ההערכות לא עניינו גורמי חוץ. בשיחה עם הקונסול של ארצות הברית, הסביר הנציב העליון ג'ון צ'נסלור שהמטרה בהעברת ניהול המכרזים לידי שלטונות המנדט הייתה להענות לבקשות של היהודים להגביר את היצע העבודה בארץ ישראל[3].
ב-31 באוקטובר 1933 הוכרז רשמית על פתיחת הנמל. במלחמת העולם השנייה הופסק פיתוח הנמל, אך עם הקמת המדינה וסגירת הגבולות היבשתיים, הואץ פיתוחו של הנמל.
בשנות ה-50 היה אורך הרציף בנמל כ-900 מטר והוא כלל 8 מקומות עגינה. למרות שטחו הקטן הצליח הנמל להגדיל את תפוקתו בשנים 1950-1957 ולהקטין את משך השהות הממוצעת של אנייה בנמל מ-7.1 ימים ל-4.5 ימים[4].
נמל חיפה כיום [עריכה]
 |
ערך מורחב – ממגורות דגון |
במערב נמל חיפה שוכנות ממגורות דגון - מסוף הגרעינים הנמלי של מדינת ישראל. זהו המסוף המרכזי של ישראל ליבוא גרעיני דגנים לארץ. כ-75% מכלל יבוא הגרעינים נפרק בנמל חיפה, והיתרה באשדוד.
בשנת 2005 החל נמל חיפה לפעול כגוף עצמאי, במסגרת רפורמת הנמלים, במסגרתה בוצעה הפרדה של רשות הספנות והנמלים לארבע חברות ממשלתיות. חברת נמל חיפה, חברת נמל אשדוד וחברת נמל אילת הינן חברות הפעלה, החוכרות את הנמלים ומבצעות את הפעילות הנמלית (חברת נמל אילת הופרטה בשנת 2013) וכן חברת נמלי ישראל שהינה בעלת הנכסים בכל הנמלים והינה אחראית לפיתוח והתחזוקה של הנמלים.
ב-25 באוקטובר 2010 נחנך חלק חדש בנמל - "מסוף כרמל". מיזם הקמתו של שטח זה, אשר בעצמו אף כונה "נמל הכרמל", כלל את בנייתו של אזור מכולות מודרני, בניית קומפלקס שערים חדיש, הכנסת מערכת מחשוב חדשה לניהול מסוף המכולות והקמת רציף נוסף, הגדול ביותר בנמל. אורכו של הרציף החדש עומד על כ-850 מטרים ורוחבו כ-370 מטרים. יש בו שישה עגורני גשר ו-12 עגורני-שער חשמליים. פתיחת המסוף עתידה להכפיל את היקפי שינוע המכולות בנמל חיפה ולאפשר את הגעתן לנמל של אוניות גדולות יותר. חברת נמלי ישראל החלה בפרויקט הקמת המסוף החדש החל בשלהי שנת 2005 באמצעות קבלנים שונים, כשהקבלן הראשי הייתה חברת "ארנסון" הישראלית והועסקו בו חברות מובילות בתחום ההנדסה הימית מכל העולם. עלותו עמדה על מיליארד ו-800 מיליון ש"ח.
בעתיד מתוכננים רציפי הנמל להתרחב בעוד כמה מאות מטרים, עד לשטח נמל הקישון.
|
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אתר נמל חיפה
- מפת נמל חיפה על כל פרטיו ופעילויותיו
- צביה פיין, מאירה שגב ואילה מזרחי, נמל חיפה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- שמעון שטרן, הנמל בחיפה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך: מרדכי נאור, יוסי בן-ארצי (עורכים), חיפה בהתפתחותה, 1948-1918: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, יד יצחק בן-צבי, 1989
- נדב מן, בחיפה בונים נמל, באתר ynet, 13 ביולי 2007 (מתוך: פרויקט ביתמונה)
- נמל חיפה בגלוית מירב מישראל משנת 1969
- שמעון שטרן, המאבק על הקמת נמל חיפה בתקופת המנדט הבריטי, קתדרה 21, אוקטובר 1981
- יונתן פיין, פיתוח נמל חיפה במדיניות הבריטית 1924-1906. שיקולים אסטרטגיים, קתדרה 89, אוקטובר 1998, עמ' 154-127
- המאבק על הקמת נמל חיפה בתקופת המנדט הבריטי מאמר של שמעון שטרן
 |
ראו גם פורטל חיפה |
הערות שוליים [עריכה]
- ^ Julia Brauch, Anna Lipphardt, Alexandra Nocke, Jewish topographies: visions of space, traditions of place, page 189
- ^ שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1947-1918. עבודת דוקטורט שהוגשה לסנאט האוניברסיטה העברית, 1974 עמ' 189
- ^ Lawrence Davidson, America's Palestine, University Press of Florida, 2001, pages 79-80
- ^ ש. שחורי, נמל חיפה בלבטי התפתחותו, דבר, 17 בדצמבר 1958
