רוברט מריל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רוברט מרילאנגלית: Robert Merrill, ‏4 ביוני 1917 - 23 באוקטובר 2004) היה בריטון אופראי יהודי-אמריקאי.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם מוריס (משה) מילר בשכונת ויליאמסבורג בברוקלין, ניו יורק, בן לחייט אברהם מילר ולאשתו ליליאן, לשעבר באלאבן, מהגרים מוורשה, פולין. ליליאן טענה לקריירה של זמרת אופרה וקונצרטים בפולין (טענה שבנה הכחיש בביוגרפיה שלו) ועודדה את בנה לפתח את קולו בגיל צעיר: הייתה לו נטייה לגמגם, שנעלמה כאשר שר. הרעיון לטפח את כשרון השירה שלו לרמה מקצועית עלה בלבו של מריל כאשר צפה בבריטון ריצ'רד בונלי בתפקיד הרוזן די לונה, בהצגת הטרובדור של ורדי במטרופוליטן אופרה. את שיעורי הזמרה מימן בכסף שהרוויח כשחקן כדור בסיס מקצועי למחצה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהופעותיו הראשונות ברדיו כזמר פזמונים נקרא לעתים בשם "מריל מילר". כאשר הופיע בשירה במסיבות בר מצווה ובחתונות במלונות של רצועת הבורשט, פגש סוכן בשם מו גייל, שמצא לו עבודה ברדיו סיטי בניו יורק ועם התזמורת הסימפונית של רשות השידור הלאומית בניצוחו של ארטורו טוסקניני, ועם הזמן זכה לשיר בשני שידורים של אופרות מפורסמות, לה טרוויאטה (עם ליצ'יה אלבנז) בשנת 1946 ונשף המסכות (עם הרווה נלי) בשנת 1954. שני השידורים האלה יצאו במשך הזמן בתקליטים אריכי-נגן ואחר בתקליטורים.

הופעת הבכורה של מריל באופרה הייתה בשנת 1944, באאידה של ורדי בניוארק, ניו ג'רזי. עמו בהצגה שר הטנור המפורסם ג'ובאני מארטינלי, שהיה אז בסוף קריירה בימתית ארוכה. מריל, שהמשיך בלימודי שירה אצל סמואל מרגוליס, הופיע לראשונה במטרופוליטן אופרה בשנת 1945 בתפקיד ג'רמון בלה טרוויאטה. באותה שנה גם הקליט אלבום תקליטי 78 עם ז'אנט מקדונלד, שכללו מבחר שירים מתוך האופרטה "שם בסנטרל פארק"; מקדונלד ומריל שרו שני דואטים באלבום הזה. תפקידו בסרט בקומדיה המוזיקלית "אהרון סליק מפאנקין קריק" גרם לסכסוך עם סר רודולף בינג ולנתק קצר מן המטרופוליטן בשנת 1951. מריל שר מספר רב של תפקידי בריטו שונים ואחרי מותו של ליאונרד וארן בשנת 1960 היה לבריטון הראשי של המטרופוליטן. בסוף שנות ה-50' וראשית ה-60' הופיע בניצוחו של אלפרדו אנטוניני בשירת אריות מרפרטואר ההאופרות האיטלקיות בסדרת הקונצרטים "לילה איטלקי" באצטדיון לוויסון בניו יורק.[1] [2] [3] [4]. מגזין טיים תיאר אותו כ"אחד הבריטונים הטובים ביותר של המטרופוליטן". הדואט טנור-בריטון "Au fond du temple saint" מתוך האופרה "דולי הפנינים"של ז'ורז' ביזה, שהקליט עם יוסי ביירלינג, נחשב במשך שנים לאחד האהובים ביותר על המאזינים ולאחד הביצועים המושלמים של דואט טנור-בריטון בכל הזמנים.

מריל המשיך להופיע גם בשידורי רדיו וטלוויזיה, במועדוני לילה וברסיטלים. הוא פרש מן המטרופוליטן בשנת 1976. כחזן, ניהל במשך שנים טקסי תפילה של ראש השנה ויום הכיפורים, רבים מהם במלונות רצועת הבורשט.

כאות הוקרה לתרומתו העצומה למוזיקה הווקאלית של אמריקה, קיבל מריל ב-16 בפברואר 1981 את "אות השירות המצוין" היוקרתי ממועדון הזמרה (Glee Club) של אוניברסיטת פנסילבניה. פרס זה ניתן משנת 1964 "כהצהרת הערכה מדי שנה לאדם יחיד, המעלה תרומה משמעותית לעולם המוזיקה ועוזר ליצירת אקלים, שבו יכולים בעלי הכישרון שלנו לבוא לידי ביטוי ראוי ואמיתי." בשנת 1993 קיבל את המדליה הלאומית לאמנויות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The New York Times, May 14, 1959, pg. 29
  2. ^ The New York Times, May 19, 1959, pg. 28
  3. ^ The New York Times, July 10, 1959, pg. 28
  4. ^ The New York Times, July 21, 1960, pg. 17