קומדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קומדיה היא שימוש בהומור באמנויות הבמה. המונח משמש גם לתיאור הופעה הנשענת ברובה על הומור.

מקור הקומדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי אריסטו הקומדיה היוותה התפתחות מאוחרת למזמורים הפאליים, שנכתבו עבור דיוניסוס אל הפריון – לטקסי הפריון. בטקסים אלו היו ריקודים עם סמלי פאלוס וכן שירים גסים שמטרתם הייתה לעורר את יצרי הטבע והאדם. התפתחותה המשוערת של הקומדיה היא מהמזמורים הפאליים - דרך מערכונים קצרים ללא קשר רעיוני ביניהם, ולבסוף סיפור עם עלילה רצופה השומר על אפיוני הקומדיה.

הדעות בתוך יוון היו חלוקות על מקור הקומדיה - אנשי סיציליה ומגרה טוענים שהקומדיה התפתחה אצלם, אולם בשלותה ובגרותה נעשתה באתונה שם היה התיאטרון המרכזי. משערים שהקומדיה הייתה פופולרית עוד לפני שנהייתה לחלק רשמי בפסטיבלים. בשלביה הראשונים הופקה על ידי אנשים פרטיים, אך לא נחשבה מספיק מהוגנת כדי שיתייחסו אליה כמו אל הטרגדיה ומחזות הסאטירה. היא מוזכרת כחלק רשמי מהדיוניסיה רק ב- 486 לפנה"ס ו-40 שנה מאוחר יותר מועלית גם בהיליניה. אך כמעט ברור כי הועלתה עוד לפני תאריכים אלו.

הקומדיה ביוון הקלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין בידינו הרבה מידע על הקומדיה בתקופת יוון הקלאסית. היסטוריונים משערים כי אריסטו כתב מאמר על הקומדיה מאחר שבספרו, "פואטיקה", אשר מדובר בו על טרגדיה, ישנם אזכורים לכך. אנו למדים על סגנון הקומדיה מהמחזות עצמם אך בעיקר מציורי כדים רבים. ציורים אלו מציגים נושאים לא ריאליסטיים, כך שניתן לאבחן בקלות שמדובר בקומדיה, וכמו כן מצוירת במה. בציור הכד "כורוגוי", שפירושו מפיקים - הקומדיה מיוצגת על ידי עבד, כדברי אריסטו: "קומדיה מייצגת דמויות נחותות מהאדם הרגיל".

המחזה הקומי "פוייסיס" מהמאה ה-4 לפנה"ס מצביע על אחד מההבדלים המרכזיים בין טרגדיה לקומדיה, הראשונה מתמקדת ברובה במיתוסים ידועים ובדמויות שאין צורך להסבירן ולפתחן, ואלו השנייה עוסקת בדמויות אלמוניות וסיטואציות המומצאות מחדש.

מהקומדיה העתיקה של המאה ה-5 לפני הספירה, נותרו רק מחזותיו של אריסטופנס. לא ידועים מאפייני המחזות מתקופת המאה ה-4, אולם בהכירנו את השוני בין הקומדיה העתיקה לקומדיה ההלניסטית של "מילאנדרוס" - ניתן לשער שהיה שלב ביניים שבמהלכו חלו השינויים.

הקומדיות הראשונות ברומי היו עיבודים של קומדיות יווניות - כך שרוב הקומדיות היווניות הידועות לנו היום הם בעצם עיבודים מאוחרים שנעשו ברומא.

אריסטופנס הגיע אחר שני דורות של כותבי קומדיות, אולם מאחר שכתיבתו בשלה ומובנית כמחזה - היא נקראת הקומדיה העתיקה. הוא יצר במהלך המלחמה הפילופונזית - בין אתונה לספרטה, תקופת שבר בחיי האתונאים.

המקהלה הייתה גדולה בקומדיה מאשר הטרגדיה - 24 במקום 15, התלבושות הצטיינו בכך שהיו מרהיבות וצבעוניות בעלילות הקומדיה יש פוטנציאל עצום לעיצוב תלבושות דמיונית, והיו ארבעה-חמישה שחקנים דרמטיים במקום שלושה.

בעוד שבטרגדיה יש בתלבושות אלמנט של כבוד, בקומדיה אלמנט גרוטסקי: גרביים בצבע גוף - על כל הגוף - עיצוב בימתי של עירום לא טבעי ומכוער: הפאלוס מוגדל ובולט כי הכיתון קצר מידי, הבטן כרסתנית ומייצגת גרגרנות, הישבן מוגדל, הפה והשפתיים גדולים כדי להדגיש את האכילה ואת הדיבור לשם פטפטנות. הסבר אחד לכך שאלמנט זה נשאר לכל אורך תקופת הקומדיה העתיקה, זה בשל עיסוק הקומדיה בפיזיות של האדם, בעוד שהטרגדיה עוסקת ברגשות ונפש האדם. הסבר נוסף הוא שחזור טקסי הפריון לכבוד דיוניסס שבהם נעשה שימוש בסמלי פאלוס.

המסכות היו מאוד טיפוסיות לקומדיה- מוגזמות שמותאמות לטיפוסים מסוימים: העבד, הזקן, הכפרי וכו', לכל דמות מספר מצומצם של תכונות מוקצנות שסביבן נבנית הופעתה החיצונית.יש סברה שמסכות אשר ייצגו אנשים המוכרים לתושב האתונאי היו כקריקטורה לאותם אנשים. התה כנראה הצגה מוגזמת של הופעה חיצונית של אלים וגיבורים מסוימים דרך מסכה ולבוש.

מבחינת מאפייני הקומדיה ביוון הקלאסית, המבנה הדרמטי היה רופף - לא היה מבנה הדוק וחוקיות להתפתחות העלילה כפי שאריסטו דורש מהטרגדיה למשל. ברוב הקומדיות עלילה פנטסטית המתבססת על תוכנית לא מציאותית. אופי הדמויות השתנה מסצנה לסצנה בהתאם לדרישות העלילה (בירידה לשאול דיוניסוס אמיץ, אחר כך הוא פחדן) אך בכל סצנה מאפיין אחד בולט ושולט בדמות.
מאפיים נוסף היה שבירת האשליה הדרמטית - יש בקומדיה התייחסות אל הקהל, ישנו חלק בקומדיה שבו העלילה נפסקת והמקהלה פונה לקהל גם בעניינים הלא קשורים לעלילה.
נעשו פארודיות על האלים ופארודיות על סצנות מתוך טרגדיות - רובם של אוריפידס בדיחות לשוניות ומשחקי מילים, הומור גס מילולי ופיזי - בקומדיות היווניות שילוב של הומור פרוע וגם אמירות רציניות ורלוונטיות.

הבסיס הדרמטי בקומדיה, הינו רעיון פנטסטי שהוגה הגיבור מתוך משבר המתרחש אצלו או בחברה. גוף המחזה מציג את מאבק הגיבור להגשמת הרעיון.
הפרולוגוס - החלק בו מציגים את הנושא והדמויות: קטע קליל שבנוסף להצגת הדמויות, מורכב מבדיחות מרובות שלרוב אינן קשורות לעלילה, ומטרתן להכניס את הקהל לאווירה.
הפרודוס - כניסת המקהלה: קיים אלמנט של סקרנות והפתעה מבחינה ויזואלית, איך תראה המקהלה.
הקטעים הבאים משנים את סדרם ממחזה למחזה:
אגון - קונפליקט: בקומדיה זוהי סצנת עימות בין שתי דמויות. או עימות בין הגיבור למתנגדים למעשיו.
הפרבסיס - פנייה ישירה לקהל וקטיעת הרצף העלילתי. החלק הראשון בפרבסיס הוא מילות חנופה לקהל וניסיון לשכנעו להצביע עבור ההצגה, החלק השני הוא הבעת דעה בנושא פוליטי-אקטואלי שמקושר לעלילה בעקיפין.
סדרת סצנות שממחישות את יישום הרעיון הפנטסטי: חלק גדול מהמחזה, שבו בא לידי ביטוי המבנה הדרמטי הרופף. ניתן אף לשנות את סדרן ללא שתשתנה מהות הרעיון.
הקומדיה מסתיימת לרוב במשתה, שבמרכזו מתקיים אקט ייחוד בין דמות גברית ונשית. מטרתו להדגיש את הקשר בין הקומדיה לחגיגות הפריון הקדומות.

הקומדיה העתיקה עסקה בעניינים פוליטיים אקטואליים לתקופה, זו בצורה בוטה וישירה, להבדיל מהטרגדיות שעלילתן בעבר המתייחס להווה בצורה עקיפה. אולם מרגע שאתונה נקלעה לקשיים ונכנעה במלחמה לספרטה, הדמוקרטיה התרופפה, ובהתאם לכך והקומדיה נחלשה ונעשתה פחות פוליטית.

המבקרים הקדומים נהגו לחלק את הקומדיה לפי שלושה שלבים: הקומדיה העתיקה, הקומדיה התיכונה והקומדיה החדשה. בקומדיה התיכונה סיפור העלילה היה חשוב יותר מהביקורת החברתית, ובקומדיה החדשה הייתה הרומנטיקה חשובה מאוד, ואילו הביקורת הסאטירית התמעטה באופן משמעותי: היא נעשתה כלי לבידור ולא לביקורת חברתית.

הקומדיה ברומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם ברומא היו שורשים פולחניים הדומים לאלה של הקומדיה היוונית בראשית דרכה. בהמשך החלה הקומדיה היוונית החדשה לחדור לרומא, ושם התפתחו הצגות מבדחות ללא השאיפה לבקר. יש נקודות השקה בין קומדיה זו למבנה של סיטקום בימינו: הקומדיה ברומא עסקה ביחסים בין אנשים בחיי היומיום, והדמויות היו מאוד סטריאוטיפיות. חלק גדול מהעלילות נעו סביב תרמית של אחת מהדמויות.

הקומדיה בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים התפתחה הפארסה - סוג של מערכון שפותח בימי הביניים, ועושה שימוש בכל האמצעים האפשריים בשביל להצחיק את הקהל. הדמויות בפארסה היו מאוד קיצוניות ומוגזמות. התפתחו גם המימיקה והפנטומימה - משחק דרך הבעות פנים.

קומדיה דל'ארטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע המאה ה-15 התפתח סגנון באיטליה שנקרא קומדיה דל'ארטה. הוא כונה בשם זה בשביל להדגיש ששחקניה מקצועיים. הדמויות בו היו במסגרת של טיפוסים קבועים - משרתים, מאהבים, זקנים ועוד. לכל טיפוס היה מסכה, סגנון לבוש וצורת משחק. החידוש של הקומדיה דל'ארטה היה משחק דרך אלתור.

בתקופה האליזבתית באנגליה התרבו להקות שחקנים נודדות התיאטרון היה מאוד נחשב, ובשנת 1570 קיבל המשחק הכרה מקצועית בחוקי המדינה. התלבושות במחזה ייצגו סטריאוטיפים ומעמדות.

ויליאם שייקספיר, שנולד בשנת 1564, הוא אחד מנציגי הקומדיה האליזבתית: ההומור המילולי שלו היה מפותח במיוחד, והוא פיתח את הלשון האנגלית הקשר בין הקומדיות שלו מתאפיין בכך שאין להן מכנה משותף: חלקן מצחיקות במיוחד, חלקן מעוררות מחשבות פילוסופיות ואת חלקן קשה מאוד להגדיר כקומדיה.

לאחר מותו של ויליאם שייקספיר התפתח בצרפת המחזאי מולייר, שהעביר ביקורת חריפה דרך אמצעים קומיים פשוטים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל

P humour.png

פורטל ההומור הוא שער למגוון נושאים בתחום התרבות הקשורים בהומור. הפורטל כולל קישורים למבחר ספרים, סרטים, מחזות ויצירות תרבותיות נוספות העוסקות כולן בקומדיה, סאטירה או בעלות אופי הומוריסטי. בפורטל ניתן למצוא גם קומיקאים, סאטיריקנים וסופרים ומחזאים שעסקו בכתיבת קומדיות יחד וכמו כן רשימת ערכים אנציקלופדים שונים המעלים חיוך על פני קוראיהם.