יוסי ביירלינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל של ביירלינג

יוּסי ביירלינג (שבדית: Johan Jonatan "Jussi" Björling‏; 5 בפברואר 1911 - 9 בספטמבר 1960) היה זמר טנור שבדי ואחד מזמרי האופרה החשובים ביותר במאה ה-20. ביירלינג היה אחד הטנורים הלא-לטיניים הבודדים שהתחרו בעליונות האיטלקית בעולם האופרה של תקופתו.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביירלינג נולד בבורלניה שבדלארנה. אביו, דויד, ווקאליסט מוכשר, לימד אותו שירה והופעתו הפומבית הראשונה נערכה כשהיה בן ארבע, עם רביעיית הגברים של ביירלינג. הקבוצה הופיעה בקונצרטים ברחבי שבדיה וארצות הברית במשך אחת-עשרה שנים וחצי.

ביירלינג הופיע לראשונה כזמר אופרה מקצועי בתפקיד המשני "מדליק הפנסים" ב"מאנון לסקו", באופרה המלכותית השבדית בסטוקהולם, בשנת 1930. בהמשך לכך באו הדמויות דון אוטאביו בדון ג'ובאני של מוצרט, ארנולדו ב"וילהלם טל" ואלמוויווה בהספר מסביליה, שתיהן של רוסיני. אלה הובילו להזמנות להופיע באירופה ובארצות הברית. ביירלינג הופיע לראשונה בקונצרט באמריקה בשנת 1937, בקרנגי הול; כעבור שנה הופיע לראשונה במטרופוליטן אופרה בתפקיד רודולפו ב"לה בוהם" של פוצ'יני.

ביירלינג התקדם בשנות ה-40' וה-50' למעמד של אחד הזמרים הראשיים במטרופוליטן אופרה (עם הפסקה בשנות מלחמת העולם השנייה). הוא שר במספר רב של תפקידי טנור חשובים באופרות ברפרטואר הצרפתי והאיטלקי, ביניהן "הטרובדור", "ריגולטו", "אאידה", "נשף המסכות", "ליצנים", "אבירות כפרית", "פאוסט", "רומיאו ויוליה", "לה בוהם", "טוסקה" ו"מאנון לסקו". רבות מהקלטותיו לתפקידים אלה נחשבות עדיין כטובות יותר מכפי שהשיג כל טנור שהוא ברפרטואר הזה. בדצמבר 1940 הזמין אותו ארטורו טוסקניני לשיר את תפקיד הטנור במיסה סולמניס של בטהובן בניו יורק, ביצוע שהקלטה שלו עודנה בנמצא. כמו כן הופיע ברקוויאם של ורדי בניצוח טוסקניני בשנת 1939 בלוצרן, שווייץ, ובנובמבר 1940 בניו יורק. ביירלינג שר את תפקיד מריו בהקלטת הסטריאו המלאה של "טוסקה" בשנת 1957, הקלטה של חברת RCA ויקטור ברומא בניצוחו של אריך ליינסדורף. הוא קיבל את פרס גראמי לשנת 1959 על ביצוע קלאסי מצטיין - סולן ווקאלי (עם תזמורת או בלעדיה) על תקליטו "ביירלינג באופרה".

בשנת 1956 הופיע בפרק של האנתולוגיה הטלוויזיונית "חלון ראווה למפיקים" של NBC. הפרק היה אחת משתי תוכניות בשם "פסטיבל מוזיקה" בהנחיית צ'ארלס לוטון. ביירלינג מופיע שם עם הסופרן רנאטה טבאלדי בשתי אריות מתוך "לה בוהם". שתי תוכניות "פסטיבל מוזיקה" ששודרו במקורן בצבע, יצאו מאז בקינסקופ שחור-לבן על DVD.

ביירלינג זכה להערכה רבה על המוזיקליות הטבועה בו ועל הטכניקה שלו, חסרת המאמץ לכאורה. יכולת המשחק המוגבלת שלו נחשבה כנקודת התורפה העיקרית שלו. הוא נודע כ"קארוזו השבדי". בנו, רולף, טנור מצליח בזכות עצמו (אם כי לא ברמתו של אביו) ונכדו, ריימונד, ירשו את ה"צליל".

בביוגרפיה שכתבה אלמנתו, אנה-ליזה ביירלינג, לצד אנדרו פרקש, מתואר ביירלינג כאיש משפחה אוהב ועמית נדיב. עם זאת, אנה-ליזה אינה מתכחשת להשפעה ההרסנית של האלכוהוליזם על בעלה.

ב-15 במרץ 1960 עבר ביירלינג התקף לב לפני הופעה בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בלונדון. אף על פי כן, לא ביטל את הופעתו ושר אותו לילה. הוא מת מבעיות לב כעבור חצי שנה בשבדיה, בגיל ארבעים ותשע.

שמו נקשר כיום במלגת המוזיקה היוקרתית על שם יוסי ביירלינג של מכללת גוסטבוס אדולפוס, מינסוטה.

ארכיון המכיל כמעט את כל הופעותיו המוקלטות של ביירלינג, תצלומיו, מכתביו, תוכניות מרסיטלים ואופרות שהופיע בהם, ביקורות, הספדים ושאר פריטים הקשורים בקריירה שלו, נמצא בבית ספר ג'ייקובס למוזיקה באוניברסיטת אינדיאנה בבלומינגטון, אינדיאנה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]