רודי שטפאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רודי שטפאן

רוּדי שְׁטֶפאןגרמנית:Rudi Stephan‏; 29 ביולי 1887 - 29 בספטמבר 1915) היה מלחין גרמני מבטיח, שנחשב, זמן קצר לפני מלחמת העולם הראשונה, לאחד הכישרונות הראשונים במעלה בדורו.

רודי שטפאן נולד בוורמס שבגרמניה. הוא למד הלחנה אצל ברנהרד זקלס בקונסרבטוריון הוך בפרנקפורט, ואחר אצל היינריך שוורץ (Heinrich Schwartz) ורודולף לואיס (Rudolf Louis) במינכן, שם השתקע אחרי סיום לימודיו ב-1908. שטפאן הניח אחריו יצירות מועטות: מחמת חיבתו לכותרות נייטרליות במכוון, בסגנון "מוזיקה ל...", נתפס כמבשר "האובייקטיביות החדשה" של התקופה שלאחר המלחמה, אבל המוזיקה שלו כתובה למעשה בניב על-אקספרסיבי של שלהי הרומנטיקה, שיש המעדיפים לראות בו מעין אקספרסיוניזם קדום. אביו, יועץ סתרים, מימן את ביצוע יצירותיו המוקדמות, שהתקבלו תחילה בחוסר הבנה, אבל ביצוע הבכורה של יצירתו משנת 1912, "מוזיקה לתזמורת", בוורמס היווה פריצת דרך משמעותית מבחינת הביקורת. "מוזיקה ל-7 כלי מיתר" כתובה באווירת מלנכוליה אלגית, המזכירה את ראוול ומשלבת דקירות פסנתר וצ'מבלו עם מרקם משתפך של כלי המיתר. מורשתו הקונצרטית מתמצה ב"מוזיקה לכינור ותזמורת" משנת 1914.‏[1] הוא סיים את האופרה היחידה שלו, "האנשים הראשונים" (Die erste Menschen), זמן קצר אחרי פרוץ המלחמה, והיא הגיעה בסופו של דבר להצגת בכורה בפרנקפורט חמש שנים אחרי מותו מפגיעת קליע במוח מרובה של קלע רוסי ליד טרנופול בחזית גליציה.

התזמורת הסימפונית של מלבורן הקליטה את מכלול יצירותיו התזמורתיות בניצוח אולג קטאני.

רשימת יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אופוס 1 לתזמורת
  • "קסם האהבה" לבריטון ותזמורת, בעקבות הבל (Hebbel) ‏ (1907, עיבוד 1911)
  • מוזיקה לתזמורת (מס' 11) ‏ (1910)
  • "גרוטסקה" לכינור ופסנתר
  • מוזיקה לכינור ותזמורת (1910, עיבוד 1913)
  • מוזיקה לשבעה כלי מיתר (שישיית כלי קשת ונבל); עיבוד לא גמור לחמישיית פסנתר, 1914
  • מוזיקה לתזמורת (מס' 2) (1912, עיבוד 1913) (הערה: יצירה זו נחשבת במקרים רבים לעיבוד של ה"מוזיקה לתזמורת" מ-1910, אבל למעשה אין ביניהן קשר)
  • "האנשים הראשונים" (1909-1914), אופרה על פי מחזה המסתורין הארוטי של אוטו בורנגרבר (Otto Borngräber)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נורמן לברכט, "אנציקלופדיה למוזיקה של המאה העשרים", עמ' 795.