פרנקפורט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

ערך זה עוסק בעיר הגרמנית פרנקפורט על נהר מיין. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פרנקפורט (פירושונים).

בית העירייה ההיסטורי של פרנקפורט

תחנת הרכבת המרכזית של פרנקפורט

גדת המיין בפרנקפורט

קתדרלת פרנקפורט

פרנקפורט על המיין (בגרמנית: Frankfurt am Main, להאזנה (מידע · עזרה)) היא העיר החמישית בגודלה בגרמניה, עם כ-650 אלף תושבים בשנת 2005.

[עריכה] מידע כללי

פרנקפורט היא העיר הגדולה במדינת הסה. היא שוכנת בלבה של גרמניה, על גדות הנהר מיין, יובלו של הריין. פרנקפורט והערים סביבה מהוות את האזור המטרופוליטני (ריין-מיין) השני בגודלו בגרמניה (אחרי חבל הרוהר), עם כ-5.5 מיליון תושבים.

פרנקפורט נחשבת לבירה הכלכלית של אירופה. היא שימשה במשך מאות שנים כמרכזה הפיננסי של גרמניה. הבורסה לניירות ערך של פרנקפורט היא הגדולה ביותר בגרמניה ומהגדולות בעולם. משכנו של הבנק המרכזי האירופי נמצא בפרנקפורט.

מיקומה המרכזי הפך את העיר למרכז תחבורה ראשי. למרות שישנן ארבע ערים גדולות יותר בגרמניה, נמל התעופה של פרנקפורט הוא הגדול במדינה ותחנת הרכבת הענקית שלה, בת 25 הרציפים, היא הגדולה בכל אירופה.

רב-התרבותיות בפרנקפורט עולה על זו של כל עיר גדולה אחרת בגרמניה: 28% מתושביה אינם גרמנים. מתוכם, כחמישית הינם טורקים. בפרנקפורט מתגוררת כיום הקהילה היהודית השנייה בגודלה בגרמניה (אחרי ברלין). לקהילה, המונה כ-7,000 איש, ארבעה בתי כנסת.

בפרנקפורט אוניברסיטה גדולה וארבע מכללות, בהן לומדים 46 אלף סטודנטים. בפרנקפורט 33 מוזיאונים.

בעיר נמצאת קתדרלת פרנקפורט, כנסייה גותית ששיחקה תפקיד חשוב בפוליטיקה של הקיסרות הרומית הקדושה.

קו הרקיע של העיר ייחודי לגרמניה. התפתחותה כמרכז כלכלי האיצה את בנייתם של גורדי שחקים רבים, ובשנת 2004 עמד מספרם על 366, יותר מכל עיר אחרת בגרמניה. גורדי השחקים, אשר רבים מהם שייכים לבנקים הרבים בעיר, העניקו לעיר את הכינויים "בנקפורט" ו"מיינהטן" (על-שם נהר המיין הזורם בה, והסיומת נלקחה ממנהטן שבניו יורק). עד סיום בניית ארמון הניצחון במוסקבה היה מגדל הקומרצבנק בעיר המגדל הגבוה ביותר באירופה.

בפרנקפורט נולד גדול סופריה של גרמניה, יוהן וולפגנג פון גתה, וכן נולדה בעיר אנה פרנק. בדומה לאיבה ההיתולית השוררת בין קלן ודיסלדורף, כזו קיימת גם בין פרנקפורט לבין שכנתה הקטנה (120,000 תושבים) אוֹפְנְבַּך (Offenbach am Main).

ראש עיריית פרנקפורט נכון ל-2005 היא פטרה רוט (Petra Roth, נולדה ב-1944 בברמן), אשר נבחרה ב-1995. רוט, המשתייכת ל-CDU, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית, היא האישה הראשונה שנבחרה ישירות למשרה זו. בשנת 2003 נבחרה לשמש כנשיאת איגוד הערים הגרמני. לקראת פרישתו של נשיא גרמניה יוהאנס ראו ב-2004 הועלה שמה כמועמדת אפשרית לרשת את תפקידו (אך לבסוף ניתן התפקיד להורסט קהלר).

[עריכה] יהדות פרנקפורט

ערך מורחב – יהדות פרנקפורט

הקהילה היהודית בפרנקפורט היא אחת הקהילות הוותיקות באירופה, ואחת הבודדות היכולות להתפאר בהתיישבות יהודית רציפה מימי הביניים ועד ימינו. המקורות המוקדמים ביותר המתייחסים להתיישבות יהודית בפרנקפורט הם מקרה העמדתו לדין של יהודי בפרנקפורט על ידי לותר הראשון בשנת 855, ועדותו של היסטוריון בן פרנקפורט משנת 1682 שטען כי יהודים התגוררו בפרנקפורט כבר במאה השישית. מקורות מוצקים יותר אנו מוצאים החל מן המאה האחת עשרה והשתים עשרה – בשנת 1074 נתן היינריך הרביעי כתב זכויות ליהודים בתחום שלטונו – ופרנקפורט בכלל, ומכאן ואילך אנו מוצאים כתבי מכירה של בתים על ידי יהודים, ציונים של הקהילה בספרות ההלכה ועוד. החל מסוף המאה השתים עשרה אנו מוצאים בפרנקפורט שרשרת של תלמידי חכמים ומורי הוראה, שהראשון בהם הוא ר' שמעון הדרשן, בעל ה'ילקוט שמעוני'.

בשנת 1241 התחולל טבח בקהילה שמנתה אז כמאתיים יהודים, כנראה בעקבות חילוקי דעות על רקע המרת דתו של צעיר יהודי. שמותיהם של 59 קורבנות שמורים ב'ממורבוך' של קהילת מגנצא. לאחר הפסקה קצרה חזרו היהודים לשבת בפרנקפורט, ואמנה משנת 1265 ערבה לביטחונם, אם כי בתנאים מגבילים ביותר. בשנת 1270 נמצא שוב רובע יהודי וכן בית עלמין – ששימש עד 1829. המצבות הישנות ביותר בבית העלמין הן משנת 1272. בשנת 1349 העביר קארל הרביעי את הזכויות על יהודי העיר ורכושם לידי שלטונות העיר תמורת עשרים אלף מארק, ובאותה שנה התחולל הטבח השני ביהודי העיר. הקהילה הושמדה והרובע היהודי נשרף, ולא שוקם עד שנת 1360. בשנת 1442 ציווה פרידריך הראשון על בידוד היהודים בגטו, שהכיל 102 איש ביום הקמתו, אך אוכלוסייתו גדלה בהתמדה עד 1796, עת נשרף הגטו במלחמות נפוליאון, דבר שהביא לקיצו. בשנת 1471 ניתן ליהודים כתב זכויות במתכונת דומה לזו של כתב הזכויות הקדום, וכתב זה אושר על ידי הרייכסטאג של קארל החמישי בשנת 1546. ב-22 באוגוסט 1614 פרצה בפרנקפורט 'התקוממות הגילדות' בראשותו של וינצנץ פטמילך נגד מוסדות העיר, אך התקוממות זו הפכה במהירות לפשיטה על הרובע היהודי. 1390 חברי הקהילה הסתתרו בבית העלמין הישן, אך לבסוף איפשר פטמילך ליהודים לעזוב את העיר בשלום, אם כי בחוסר כל. במהרה התערב הקיסר מתאוס בהתקוממות וכחלק מן הדיכוי איפשר ליהודים לשוב לעיר תחת ליווי. פטמילך נלכד, והוצא להורג בפברואר 1616. רבנות העיר הכריזה על י"ט אדר כ'פורים וינץ' על שמו של וינצנץ פטמילך, שנחגג בקהילה שנים רבות. משנת 1616 ואילך התנוסס על שער הרובע היהודי הכיתוב 'בחסות הוד מעלתו הקיסר הרומי והאימפריה הקדושה'.

מכאן ואילך לא גורשו היהודים שוב מפרנקפורט. תחת זאת החלה תקופה של מעורבות גוברת והולכת בכלכלת העיר ובמסחר. מרבית היהודים עסקו בכספים, במסחר בבגדים ובכלים משומשים (כיון שנאסר עליהם באופן גורף לעסוק בייצור), ובמסחר בפירות וכדומה. עדות לשגשוג שנחלו יהודי פרנקפורט ניתן למצוא בכל שלמרות המיסים הכבדים עד מאוד שהושתו עליהם, המשיכה הקהילה להתקיים. לאורך המאה השמונה עשרה הלכה הקהילה והתפלגה בין שני קטבים – מחד גיסא עמדה קבוצה קטנה של משפחות עשירות מאוד ובעלות ייחוס, ששלטו ברמה בכל ענייני הקהילה, ומאידך ניצבו רוב חברי הקהילה, שמצבם הכלכלי היה רעוע יותר וכך גם משקלם הפוליטי.

המאה התשע עשרה עמדה בסימן האמנציפציה – פרנקפורט נכבשה על ידי נפוליאון במלחמות הז'ירונדינים בשנת 1792, ונכבשה שוב בשנת 1796 – כיבוש שבהלכו נשרף הגטו ולמעשה התבטל. בשנת 1806 הוקמה הקונפדרציה של הריין, תחת שלטונו של נפוליאון. האימפריה הרומית הקדושה חדלה מלהתקיים וכתוצאה מכך נהנו יהודי פרנקפורט משוויון זכויות מלא – כדוגמת שאר נתיניו של נפוליאון. נפוליון הובס בלייפציג בשנת 1813, ועם תום שלטונו על פרנקפורט בוטל גם שוויון הזכויות. נסיגה נוספת חלה בפרעות 'הפ-הפרנקפורט (שנקראו כך על שם קריאות ההמון) בשנת 1819, אך תהליך האמנציפציה החל, וב-2 בספטמבר 1824 התפרסם צו של הבונדסטאג, המכיר ביהודים כאזרחים שווי זכויות. החוק החדש לא הביא לשוויון זכויות גמור, שהושג רק ב-16 בספטמבר 1864, עת הוכרז על שוויון זכויות גמור לכל אזרחי העיר החופשית פרנקפורט. שנתיים מאורח יותר סופחה העיר לפרוסיה.

עד מלחמת העולם הראשונה תפסו יהודי העיר מקום חשוב ביותר בכלכלת העיר. במלחמה עצמה שירתו רבים מיהודי העיר בצבא הגרמני. בשנת 1933 היו בעיר כ-30,000 יהודים. באפריל 1933 פוטרו כל עובדי המדינה והעיריה ממוצא יהודי, וב-1938 גורשו יהודים ממוצא פולני. בליל הבדולח נשרפו כל בתי הכנסת, בתי הספר, הישיבות ומבני הציבור היהודיים. בשנת 1939 היו בעיר 14,460 יהודים. עד שנת 1942 גורשו עשרת אלפים מיהודי העיר הנותרים למחנות השמדה, וב30 בספטמבר 1942 הוכרז על ביטול הקהילה היהודית בעיר.

לאחר המלחמה הוקמה הקהילה מחדש מפליטי שואה ויורדים מישראל. ב-1959 מנתה הקהילה 2560 איש. לאחר פריצת מסך הברזל בשנת 1989 גדלה הקהילה באופן משמעותי.

פרנקפורט הייתה עיר מגוריו של איגנץ בוביס, מי ששימש כראש המועצה המרכזית של יהודי גרמניה בין 1992 ועד למותו ב-1999. לאחר מותו שונה שמו של "גשר המיין העליון" בעיר ל"גשר איגנץ בוביס".