ארבעת היסודות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סימלי ארבעת היסודות אצל הפילוסופים הקדמוניים. 1. אש. 2. אדמה. 3. מים. 4. אוויר
ארבעת היסודות והקשרים ביניהם

ארבעת היסודות היא תאוריה טרום־מדעית קדומה להסברת מבנה החומר והתהליכים היסודיים הפועלים בעולם, שנוצרה ביוון העתיקה על ידי הפילוסוף אמפדוקלס במאה החמישית לפני הספירה, ואומצה על ידי אריסטו. כיום תאוריה זו אינה מקובלת והיא הוחלפה בתאוריות מודרניות בתחומי הכימיה, פיזיקה, ביולוגיה ופסיכולוגיה.

פילוסופיות קדומות נוספות השתמשו בתאוריות דומות כדי להסביר את מבנה החומר.

על התאוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריסטו וארבעת היסודות

תאוריה זו גורסת כי כל החומר בעולם מורכב מארבעה יסודות: אוויר, מים, אדמה ואש. על פי התפיסה הרווחת, היסודות דורגו לארבע רמות מלמטה כלפי מעלה. בתחתית הכל אדמה, מעליה מים, מעליה אוויר, ומעל אש. לכל יסוד סווגו איכויות, מאפיינים ודימויים. בעוד שיסוד האדמה נחשב לכבד וחסר תנועה, יסוד הרוח נחשב לקל, ואילו יסוד האש נחשב לאנרגטי ובעל תנועה.

מרבית חכמי יוון הסכימו עם תאוריה זו, אך דעותיהם חלוקות בנוגע להשלכות התאוריה ובאופן הבנתה. לדעת אריסטו השוני בין היסודות הוא בתכונותיהם ולכל יסוד שתיים מארבע תכונות: חום, קור, יובש ולחות.

אל תאוריה זו נקשרה תאוריה מאוחרת יותר, זו של ארבע הליחות (ראו טבלה המציגה זיקה זו בערך ארבע הליחות).

בימי הביניים דעת אריסטו, כמו במקרים רבים אחרים בתקופה זו, נקבעה כאמת מדעית. כיום תאוריה זו איננה מקובלת על המדע והיא הוחלפה בתורת היסודות המודרנית בעקבות המהפכה הכימית ב- 1773 ועריכת הטבלה המחזורית על ידי דמיטרי מנדלייב ב- 1867.

ארבעת היסודות ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורה זו הייתה מקובלת ביהדות של ימי הביניים ושל התקופות שאחריה. היא מאוזכרת בכתביהם של רוב רובם של פרשני תקופה זו כמו רס"ג[1], ריה"ל[2] הרמב"ם[3] ואף המהר"ל.‏[4] לעומת זאת, בספר יצירה נמנים רק שלשה יסודות – אש, רוח ומים.

בספרות הקבלה נעשה שימוש נרחב בתורת ארבעת היסודות. בספר הזוהר[5], למשל, מוזכרים ארבעת היסודות בקשר ליצירת האדם, בקשר עם הקבלתם לארבע רוחות השמים, הקבלתם לארבעת מלאכי השרת (רפאל, אוריאל, מיכאל וגבריאל) ועוד. ספר הזוהר אף מציין הקבלה בין ארבעת היסודות לארבעת החכמים שנכנסו לפרדס (על פי המסופר בתלמוד במסכת חגיגה).

רב משה קורדובירו בספרו "פרדס רימונים"‏[6] מביא משל המסביר מדוע יסוד העפר 'מתגלה' ביצירה מאוחר יותר לכל שאר היסודות - 'מים' הנמצאים בקדרה העומדת על ה'אש', ה'רוח' (האויר) נמצאת באמצע, אחר חימום המים נוצרת עפרוריות (אבנית), וכך מתגלה יסוד ה'עפר'.

בתורת החסידות מקובל ששלשת היסודות: אש, רוח ומים מקבילים לספירות: חסד, גבורה ותפארת, הכוללים את ספירת המלכות, אשר נמצאת בהם בהעלם ומתגלה רק מאוחר יותר.

הקבלה נוספת קיימת גם לשלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב, הנחשבים לשלש רגלי המרכבה, ומייצגים את הספירות: חסד, גבורה ותפארת. הרגל הרביעית, בדמותו של דוד המלך, מייצגת את ספירת מלכות.

מקובל גם להסביר מאפיינים פסיכולוגיים של בני האדם באמצעות תורה זו, כך למשל העצלות יוחסה ליסוד ה'עפר' שנחשב לכבד מכולם, ואילו הכעס והווכחנות יוחסו ליסוד ה'אש'. התאוה יוחסה ליסוד ה'מים', ורדיפת הכבוד יוחסה ליסוד ה'אוויר'.

ארבעת היסודות באלכימיה ובתורות המזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריה זו היא אבן הפינה באלכימיה של ימי הביניים ובתורות רפואיות של המזרח. עד היום בתורות מזרחיות רבות ובאסטרולוגיה משתמשים בתאוריה זו, על מנת להסביר תופעות שונות. כך למשל באסטרולוגיה שנים-עשר המזלות נחלקים לארבע קבוצות של מזלות לפי היסודות, וכך מנסים לאפיין את הטיפוסים לפי השייכות לאחת מהקבוצות. גם ברפלקסולוגיה נעשה שימוש רב בארבעת הטיפוסים השונים, ונקבעים אזורים שונים בגוף המקבילים לארבעת היסודות, וכן מאפיינים אישותיים על פי דומיננטיות של יסוד מסוים אצל האדם.

ארבעת היסודות באסטרולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסוד המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסוד המים באסטרולוגיה הוא היסוד של עולם הרגשות: אהבה, שנאה, תסכול, אושר וכל שאר הרגשות כולם - שייכים ליסוד המים. עולם הרגשות איננו ברור, איננו רציף והוא חסר הגיון ושיטה עקביים. רגש עשוי מחומרים עדינים יותר ממחשבה, הוא מופיע מיד, בצורה אינסטינקטיבית כמעט, חי ומתחלף ללא הרף, בלתי צפוי לעתים. רק רואים מישהו - ומיד חשים אליו סלידה משיכה או אפטיות. בלי הסבר הגיוני, עולם הרגשות עובד בצורה אינטואיטיבית ואסוציאטיבית, ויש לנו מעט שליטה עליו. כך בני מזלות יסוד המים פועלים וחיים על בסיס של רגש.

המזלות השייכים ליסוד המים הם:

יסוד האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסוד האוויר באסטרולוגיה הוא היסוד המדבר על תקשורת, חשיבה, והפצה של ידע. דיבור, ויכוח, המילה הכתובה, עיתונים, מחשבות, פילוסופיות, תאוריות ובתי ספר - כל אלה שייכים ליסוד האוויר. כמו כן, גם התרבות, כללי נימוס, חוקי החברה, בתי משפט, אופנה, דברים שהם "IN" ודברים שהם "OUT", טלוויזיה, טלפונים וטלפונים תאיים, מרשתת וכך הלאה.

המזלות השייכים ליסוד האוויר הם:

יסוד האדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסוד האדמה באסטרולוגיה הוא הגוף הפיסי, החומר המוצק, אוכל, הישרדות פיזית, כסף ורכוש. יסוד זה מדבר על הפיכה של התאוריה למעשה, ועל תוצאות ממשיות. זוהי האדמה עליה אנו עומדים, הבית שבתוכו אנו חוסים, העץ שצומח במשך שנים וממנו אנו אוכלים.

מילת מפתח ביסוד האדמה - מטרות. מזל מיסוד האדמה מציב לעצמו מטרה, ומשתדל להגיע אליה.

המזלות השייכים ליסוד האדמה הם:

יסוד האש[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסוד האש באסטרולוגיה מייצג את כוח החיים, כוח הבריאה. זהו הכוח המניע לחפש, להתפתח, לגלות ולחקור, לחוות חוויות חדשות, לראות עולם, להתנסות ולהנות.

יסוד האש מקושר לאנרגיה הפועלת שבנו, כך שיסוד זה יכול להביא לפעולה, עשיה, ביטוי, ויחד עם זאת להביא לעצירה ושליטה של פעולה (שגם אלו פעולות בפני עצמן)

המזלות השייכים ליסוד האש הם:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בספר אמונות ודעות הקדמה - אות ה', ושם במאמר ראשון - אות ג
  2. ^ ספר הכוזרי, מאמר שלישי אות לא - ס, הסבר על היווצרות החיים לשיטתו של ריה"ל:"...כך אתה רואה ביצירי הטבע כי לאחר שהגיעו למדתם ולמשקלם הנכונים ונערכה התמזגות ארבעת היסודות המתאימה להם, ישלמו בדבר מועט ויוכנו לקראת חול בהם הצורה שהם ראויים לה: צורת בעל החיים או צורת הצמח, כי לכל מזיגה מתאימה צורה מיחדת, ועל ידי דבר קל מאוד תפסד המזיגה..." (ועיין גם במאמר חמישי אות א - כח)
  3. ^ ספר המדע הלכות יסודי התורה פרקים ג'-ד'.
  4. ^ מהר"ל, ספר באר הגולה - הבאר החמישי.
  5. ^ חלק ב דף כג עמ' ב, דף רנד עמ' ב, חלק ג' דף רכה עמ' א ועוד.
  6. ^ שער יא פרק ג.