ריקארדו בופיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ריקארדו בופיל

ריקארדו בופיל לויקטלאנית: Ricard Bofill Leví) (נולד ב-5 בדצמבר 1939) הוא אדריכל ספרדי נודע מקטלוניה, ממוצא יהודי. ידוע בעיקר בסגנונו הפוסט-מודרני השואב השפעה צורנית רבה מאדריכלות הרנסאנס, הבארוק והנאו-קלאסיקה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בופיל נולד בברצלונה, בירת קטלוניה, לאב אדריכל מקומי ולאם יהודיה ממוצא איטלקי. את לימודי האדריכלות ערך בבית-הספר הטכני לאדריכלות בברצלונה בין השנים 1955-1956 , ולאחר מכן העביר את המשך לימודיו בז'נבה בשווייץ עד שנת 1960. עם סיום לימודיו חזר לברצלונה ופתח בה משרד עצמאי בשם "Taller de Arquitectura", כאשר למילה "Teller" משמעות בין-תחומית שאינה קשורה רק לאדריכלות, כי אם גם למקצועות האומנות, למתמטיקה, למוזיקה, לשירה ולפילוסופיה - כמעיין שם המייצג את גישתו ההוליסטית והרב-תחומית של המשרד. בעוד שעבודותיו הראשונות, כדוגמת בניין Walden 7, נתנו פרשנות מקומית ומקורית לסגנון האדריכלות המודרני, עד מהרה החל בופיל מייצר עבודות בסגנון פוסט-מודרני מובהק שהיה הוא מבין הראשונים לבשר. סגנון זה הפך עם השנים ל"טביעת אצבעו" של האדריכל כאשר הוא שואב השראה והשפעה צורנית רבה מתוך תחביר אדריכלות הרנסאנס והבארוק, תוך כדי שינוי המשמעויות המוכרות והוצאה מקונטקסט. בין תחומי המשרד נכלל גם פרסום כתב עת בשם "L'architecture d'un homme" אשר שם לפניו מחדש את הקשר מימי הרנסאנס שבין האדריכלות לאדם, וזאת כתגובת נגד ליחס שבין האדריכלות המודרנית למכונה. בופיל אף הכריז על יצירתו כ"מחאה ברוטלית" נגד האדריכלות המודרנית הפונקציונליסטית.

בין בנייניו הבולטים נמנה התיאטרון הלאומי של קטלוניה, המייצר הקשר מודרני לצללית המקדש היווני, מגדל המשרדים 77 West Wacker Drive בשיקגו אשר מייצר פרשנות מקורית לאדריכלות הרנסאנס, וכן שכונות שלמות במונפלייה וסטוקהולם היוצרות פרשנות מודרנית לתכנון עירוני בארוקי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P Architecture.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אדריכלות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.