שארל, רוזן ולואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Karel Valois.jpg

שארל, רוזן ולואה (צרפתית: Charles de Valois‎‏) (12 במרץ 1270 - 16 בדצמבר 1325), מייסד בית ולואה, אחיו של פיליפ הרביעי ואביו של פיליפ השישי, מלכי צרפת.

שארל היה בנם הצעיר של פיליפ השלישי, מלך צרפת ושל איזבלה מאראגון. האפיפיור מרינוס הרביעי שהכריז על מסע צלב נגד אראגון הכיר בשארל כמלך אראגון ב-1284, כחלק מתגובתו לתוכניות של פדרו השלישי, מלך אראגון לכבוש את סיציליה. שארל קיבל את התואר רוזן ולואה (קרפי-אן-ולואה בחבל פיקרדיה שבצפון צרפת) ב-1285. חמש שנים לאחר מכן, ב-1290 קיבל את התואר רוזן אנז'ו ומיין באמצעות נישואים למרגריט - בתו של שארל השני, מלך נאפולי. האפיפיור ניקולאס הרביעי תמך בנישואים הללו.

שארל פיקד על הצבא הצרפתי ב-1297, כאשר הוא משרת את אחיו - פיליפ הרביעי. אשתו נפטרה ב-1299, ושנתיים לאחר מכן הוא נשא לאישה את קתרין מקורטניי שהייתה נכדתו של בולדווין השני מקורטניי (אחרון שליטי האימפריה הלטינית). שארל נשלח על ידי האפיפיור בוניפקיוס השמיני למערכה נגד פרדריק השני מסיציליה. המערכה הסתיימה לאחר החתימה על שלום קאלטאבולטה ב-1302.

למרות התנגדותו החריפה, שארל לא הצליח למנוע את העלאתו על המוקד של ז'אק דה מוליי ראש מסדר הטמפלרים על ידי אחיו - פיליפ הרביעי. שארל שאף לעלות על כס המלכות לאחר מותו הפתאומי של המלך ואחיינו לואי העשירי ב-1316, אך לא הצליח למנוע מאחיינו פיליפ החמישי לרשת את הכתר. לאחר מותו של פיליפ ב-1322 שארל לא נחשב למועמד רציני לרשת את הכתר, ובמקומו הוכתר למלך צרפת אחיינו שארל הרביעי.

ב-1324 שארל פיקד בהצלחה על הצבא של המלך במלחמה שנועדה לשחרר את גסקוניה ופלנדריה משלטונו של אדוארד השני. הצבא בפיקודו של שארל הצליח לכבוש מספר ערים, והיה אחד מהגורמים שזירזו את חתימת הסכם השלום בין המלך שארל הרביעי לבין איזבל, אשתו של אדוארד.

שארל מת בנוז'אן (כיום חבל סאנטר), וב-1328 ירש בנו פיליפ את הכתר הצרפתי והיה לראשון מבין מלכי בית ולואה.