פיליפ הרביעי, מלך צרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיליפ הרביעי, מלך צרפת

פיליפ הרביעי, המכונה "היפה" (בצרפתית: Philippe IV Le Bel;‏ 1268 - 29 בנובמבר 1314), בן לשושלת הקאפטינגים, מלך על צרפת מ-1285 עד מותו.

פיליפ היה בנם של פיליפ השלישי, מלך צרפת ושל איזבלה מאראגון. ב-16 באוגוסט 1284 הוא נישא לז'אן הראשונה, מלכת נווארה (1271 - 1305). באמצעות נישואין אלה, אזור שמפאן ואזור ברי, שהיו ירושתה של ז'אן, הפכו לנחלותיו של מלך צרפת. ב-5 באוקטובר 1285 מת אביו, פיליפ השלישי, והוא ירש את כתרו בשם פיליפ הרביעי. ז'אן ילדה לבעלה שישה ילדים ששלושה מהם הפכו למלכי צרפת, אך מתו ב-14 השנים שבאו אחרי מותו של אביהם ב-1314.

מטרותיו של פיליפ הרביעי היו לכפוף למרותו של מלך צרפת את כל המעמדות: האצולה, הכמורה תושבי הערים והאריסים הפיאודליים, ולהרחיב את גבולותיה של צרפת. לשם כך הוא פיחת את המטבע והטיל מיסים על היצוא והיבוא, מס קנייה, מס מלחמה, ומס על רכושה של הכנסייה, שרבע מאדמות צרפת היו בבעלותה. לשם גביית המסים הקים מנגנון פקידותי (prevo ומעליהם Bailli) שהיווה בסיס למנגנון הביורוקרטי שהתקיים מאז בצרפת.

ב-1294 ניסה לכבוש מידי האנגלים את אזור גסקוניה שבדרום מערב צרפת, אך ללא הצלחה. ב-1302 שלח 2,500 אבירים ו-4,000 אנשי חיל רגלים לפלנדריה שבצפון צרפת על מנת לדכא את המרד שפרץ שם. ב-11 ביולי של אותה שנה נחל צבא האבירים של צרפת מפלה ניצחת מידי הפלמים בקרב דורבנות הזהב שנערך ליד העיר קורטרייק (כיום בבלגיה). אחרי קרב מון-אן-פוול (18 באוגוסט 1304) נחתם הסכם אתיס-סור-אורז' (23 ביוני 1305) שלפיו הפלמים זכו באוטונומיה תמורת תשלום פיצויים גבוהים לפיליפ הרביעי, ותמורת הערים ליל, בתון ודואה שעברו לשליטת צרפת.

המיסוי על נכסי הכנסייה גרם לסכסוך בין המלך לבין האפיפיור בוניפקיוס השמיני. הסכסוך פרץ כיוון שסמכויות המיסוי על הכמורה היו נתונות בדרך כלל בידי האפיפיור, שלא רצה לאפשר לפיליפ לממן את מלחמתו באנגלים על ידי מיסוי הכמורה.

ב-1300 פיליפ הורה על מעצרו של הבישוף Bernard Saisset בגין בגידה במלכות. הבישופים, כנציגי הכנסייה, היו חסינים מפני השלטון האזרחי והיו כפופים לאפיפיור עצמו ולכן נוצר סכסוך נוסף בין האפיפיור למלך.

ב-1303 מת בוניפקיוס השמיני בעיר אנייני שבאיטליה, לאחר ששליחו של המלך הכה אותו, וב-1304 מת גם יורשו, האפיפיור בנדיקטוס האחד עשר. המלך שילם שוחד להגמונים ברומא כדי שיבחרו לאפיפיור את ברטראנד דה גו, הארכיבישוף של העיר בורדו. דה גו, שישב על כס האפיפיור כקלמנס החמישי, העביר את מושבו מרומא אל העיר אביניון שבפרובנס ב-1309, לאחר שישב בערים שונות בדרום צרפת מאז 1305.

ב-1306 גירש המלך את היהודים מצרפת כדי לזכות ברכושם. הוא חמד את עושרו ועוצמתו של מסדר הטמפלרים, וב-13 באוקטובר 1307 אסר את כל הטמפלרים שהיו על אדמת צרפת. פיליפ הרביעי השפיע על האפיפיור קלמנס החמישי להסיר את חסותו מעל הטמפלרים, על מנת לאפשר לו לבזוז את אוצרותיהם. רבים מהם עונו, הודו באשמת כפירה והועלו על המוקד. ב-1314 ציווה פיליפ הרביעי להעלות על המוקד את ז'ק דה מוליי, ראש מסדר האבירים הטמפלרים, ואת סגנו. מסופר כי בטרם נשרף, קילל דה מוליי את פיליפ ואת שושלתו, ופסק שייענש על מעשיו. לאחר שהמלך והאפיפיור מתו באותה השנה, נפוצו אגדות כי מוליי חזה את הטרגדיה מראש. בנו הבכור ירש את כתרו בשם לואי העשירי.

ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
פיליפ השלישי
מלך צרפת הבא:
לואי העשירי
הקודם:
ז'אן הראשונה
מלך נווארה
במשותף עם ז'אן הראשונה
הבא:
לואי הראשון