שבעת הסמוראים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שבעת הסמוראים
שם במקור: Seven Samurai
בימוי: אקירה קורוסאווה
הפקה: סוג'ירו מוטוקי
תסריט: אקירה קורוסאווה, שינובו השימוטו, הידגו הוגוני
שחקנים ראשיים: טקאשי שימורה, טושירו מיפונה
מוזיקה: פומיו היאסאקה
הקרנת בכורה: 26 באפריל 1954 ביפן, 19 בנובמבר 1956 בארצות הברית
משך הקרנה: 207 דקות גרסת הבמאי
שפת הסרט: יפנית
תקציב: 500,000$
דף הסרט ב-IMDb

שבעת הסמוראים (Shichinin no samurai) הוא סרט מלחמה יפני משנת 1954 בבימוי ועריכתו של אקירה קורוסאווה, שהיה גם שותף לכתיבת התסריט. הסרט מתרחש בשלהי המאה ה-16 ביפן (בסביבות 1587/1588). הוא מספר את סיפורו של כפר שאיכריו שוכרים שבעה סמוראים חסרי אדון (רונין) על מנת להילחם בשודדים שישובו לאחר הקציר לגזול מהם את תנובת השדה. הסרט היה מועמד לפרס האוסקר.

שבעת הסמוראים נחשב אחד הסרטים הטובים שנעשו אי פעם‏[1], והוא אחד הסרטים היפניים שקנו את פרסומם במערב למשך תקופה ארוכה. הסרט מדורג דרך קבע ברשימת 250 הסרטים הטובים ביותר של ה-IMDb. הוא נבחר בשנים 1982 ו-1992 ברשימת כתב העת Sight & Sound's כאחד מעשרת הסרטים הטובים ביותר בכל הזמנים ונשאר בחירתם של הבמאים במשאל ברשימת עשרת הסרטים הטובים ביותר של המגזין בשנת 2002[2].

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הסרט, מוצג כפר של איכרים יפנים הנתון תחת התקפה של כנופיה בת ארבעים שודדים. נואשים לשחרר עצמם מעול האיום, הם מקיימים ביניהם פגישה על מנת להיוועץ ולהגיע לפתרון. כפרי צעיר בשם ריקצי מציע שהם ישיבו מלחמה שערה. בהמולה שהשתררה הם הולכים לזקני הכפר לטקס עיצה, הללו אומרים להם להילחם ולתור אחר סמוראים שיאותו להגן על הכפר, אולם כמה מהם מסופקים, ביודעם שסומראים הינם יקרים מכפי שידם משגת והם אך ידועים בתשוקתם לנשות כפר צעירות. הקשישים מייעצים להם למצוא "סמוראים רעבים". האנשים עושים את דרכם לעיר, אך בתחילה הם נוחלים כישלון חרוץ, נענים בשלילה מכל מי שמבקשים את עזרתו, לפעמים מאוד בגסות, מכיוון שאין ביכולתם להציע כל תשלום פרט לשלוש ארוחות ביום. לבסוף עולה בידם לשכנע את קאמביי, לוחם מזדקן וחכם, על מנת שיסייע בידם. קאמביי מסתובב בעיר ומוצא לאחר חיפושים חמישה סמוראים אחרים חסרי אדון (רונין) להילחם עמו, אליהם מצטרף שישי, קיקוציו, שהוא פבסדו-סמוראי, הנוהה אחר ריגושים.

בעודם מתכוננים למצור, מגיעים הכפריים ולוחמיהם השכירים לכלל אמון אלו באלו. על מנת לשכנע את הסמוראים לסייע בעדם מבלי לדרוש יותר מדי מעמידים הכפריים לעתים קרובות פנים שהם שוקלים מתחת למשקלם. לכשהסמוראים מגלים שבעבר הכפריים רצחו ושדדו סמוראים נסים, הם מוכי הלם וזועמים. הסמוראי שמוחזק כמוקיון עד כה נחלץ בבינתו להציל את המצב מהתדרדרות ומספר על שורשיו כאיכר. הוא מסביר ברגשנות על התלאות שעמדו בפני תושבי הכפר בעודם מוטרדים דרך קבע על ידי מעמד הלוחמים. כעסם של הסמוראים מזוכך לחמלה. במהרה, כשנוכחים הסמוראים לדעת כי הם קיבלו את האוכל הטוב ביותר, בעוד האיכרים התקיימו על מזון נחות יותר, הם חולקים את סעודתם עם הנזקקים ביותר מבין מעבידיהם.

אמצע הסרט מתחקה אחר ההכנות להגנת הכפר. ביצורים נבנים ומתבצעת פשיטה על מבצרי השודדים (הגורמת למותו של הייהאצי מאש רובים), תושבי הכפר מתאמנים במיומנויות הקרב הבסיסיות וקצושירו, הסמוראי הצעיר מתחיל לפתח פרשיית אהבים עם בתו של אחד הכפריים, שאולצה להתחפש לנער. ישנה הפסקה בסרט בנקודה זו.

חציו השני של הסרט מספר את קורות הקרב בין הכפר אותו מוביל הצבא העממי של הסמוראים, לבין השודדים. השודדים נדהמים מהביצורים שהכינו הסמוראים, ואחדים מהם נהרגים בניסיונם להעפיל על הביצורים ולחצות את התעלות. בנוסף לעובדה שהם ניחנו בעדיפות מספרית של לוחמים מיומנים, עומדים לרשות התוקפים שלושה רובים ולכן יש בידם להחזיק מעמד. כל ארבעת הסמוראים שנפלו בקרב נהרגים מאש רובים. הרבה מעלילות המשנה של הקרב נסובות על חטיפתם או שיתוקם של הרובים.

במהלכו של ליל המצור נחשפת הפרשה של קצושירו ולאחר שאון ומהומה, מספקת פרשיית האהבים רווחה קומית למיליציה המכותרת. מלבד הגנה, מתירה האסטרטגיה הראשונית לשודדים להיכנס לפער בביצורים בכל פעם באמצעות שימוש "בקיר" מתקרב של חניתות, ואז להרוג בכל פעם את האויב הבודד. הדבר נשנה פעמים אחדות ומוכתר בהצלחה, על אף שיותר משודד אחד מצליח להיכנס לכפר פעמים אחדות. בסופו של דבר מחליטים הסמוראים שבמהרה ייתש כוחם של הכפריים מכדי ללחום ומורים להם להתיר לשלושה עשר השודדים הנותרים להיכנס לכפר בבת אחת, בעוד המגינים כשירים עדיין לקרב. בעימות שבא לאחר מכן, נהרג קיוזו מאש רובה שיורה לעבר מנהיג השודדים. נרגז, קיקוציו רודף והורג את ראש השודדים, מוכיח לבסוף את ערכו כסמוראי ומת בכבוד. הקרב מסתיים בניצחונם של תושבי הכפר.

שלושת הסמוראים ששרדו: קאמביי, קצושירו ושיצירוג'י, נותרים להתבונן בשמחתם של הכפריים השותלים את יבול האורז הבא. הם מערערים על מערכת היחסים בין מעמד הלוחמים למעמד החקלאים: על אף שהם זכו בקרב עבור החקלאים, הם איבדו את חבריהם. ההתבוננות המלנכולית שלהם מאירה באור חדש את הצהרתו של קאמביי בתחילת הסרט שהוא "מעולם לא ניצח בקרב". הדבר עומד בניגוד לעליצותם של תושבי הכפר שבאופן סמלי עבודתם משמרת החיים מתגברת על המלחמה, בעודה משאירה את הלוחמים כקבוצה מובסת.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבעת הסמוראים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קאמביי שימאדה (טקאשי שימורה) - המנהיג, סמוראי זקן וחכם
  • קצושירו אוקאמוטו (איסאו קימורה) - סמוראי צעיר אשר רוצה להיות תלמידו של קאמביי.
  • גורוביי קטיאמה (יושיו אינאבה) - סמוראי מיומן שאותו מאמץ קאמביי כסגנו
  • שיצ'ירוג'י (דאיסוקה קאטו) - חבר ותיק של קאמביי שמסייע ליצור את תוכנית האב להגנת הכפר
  • קיוזו (סייג'י מיאגוצ'י) - סמוראי רציני, בעל פני אבן ולוחם חרב מופלא
  • הייהאצ'י הייאשידה (מינורו צ'יאקי) - סמוראי חביב אף שאינו כה מיומן, שקסמו וחוכמתו שומרים על הלך רוחם החיובי של חבריו אל מול האויב הקם עליהם להורגם
  • קיקוצ'יו (טושירו מיפונה) - שואף להיות סמוראי, שלבסוף מוכיח את ערכו ומגשר בין הכפריים לבין הסמוראים

הכפריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גיסאקו (קונינורי טקאדו) - ראש הכפר, האומר לכפריים לשכור סמוראים שיגנו עליהם
  • יוהיי (בוקוזן הידארי) - כפרי זקן ומגושם החולק עם קיקוצ'יו בסצינות קומיות
  • מנזו (קמאטרי פוג'יווארה) - חרד לביטחון בתו כשמסביב כל הסמוראים המושכים
  • שינו (קייקי צושימה) - בתו של מנזו, המתאהבת בקצושירו
  • ריקיצ'י (יושיו צושיה) - חמום-מוח וצעיר יחסית, הצופן סוד כואב בנוגע לאשתו
  • אשתו של ריקיצ'י (יוקיקו שימזאקי) - לא נראית בחלקו המוקדם של הסרט, סוד הימצאה יהפוך להיות טרגדיה
  • מוסוקה (יושיו אוסוגי) - הבית הנידח שלו הוא אחד מארבעת הבתים שיאלצו לעוזבם על מנת להציל את העשרים שבתוך הכפר

השודדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהיג השודדים הוא שינפיי טאקאגי - מנהיגם של ארבעים השודדים

סגנון הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסצנה טיפוסית של הסרט. בתפאורה המעוצבת למופת, מתקבצים הסמוראים והדמויות מתידדות זו עם זו. בסוף הסצנה הם דוממים ומוצג מעגל חברתי חדש. כל זה מוצג בתצלום בודד בו כל אחד מהפנים נראים כאילו הם היו בתקריב בד בבד - זוהי מחוות הוקרה למיומנותם של הבמאי, השחקנים, הצלם, וכל יתר הצוות הטכני.

חידושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי פרשנות הDVD של מיכאל ג'ק, היה שבעת הסמוראים בין הסרטים הראשונים שהשתמשו במה שהוא היום מרכיב שכיח בהפקת סרטים: איסוף וגיוס גיבורים לצוות על מנת להשיג מטרה מסוימת. המצאה בה השתמשו בסרטים מאוחרים יותר כמו אושן 11 ובאג לייף (תכסיס הנפוץ גם במשחקי וידאו ומחשב). מבקר הסרטים רוג'ר אברט הזכיר בביקורתו את חלק העלילה שבו קאמביי המנהיג (מגלח את תסרוקתו הסמלית, על מנת להתחפש לכהן דת ולהציל ילד מחוטפיו) כפרקטיקה מקורית הנפוצה היום בסרטי פעולה, שהציגו את הגיבור הראשי כלוקח על עצמו משימה שאינה קשורה לעלילה הראשית. הרומן המתפתח בין הגיבור הצעיר ביותר לצעירה מקומית לרוגזם של האזרחים, אירעה בסרטים אחרים, אולם הורכבה למיקשה אחת בסרט זה. השימוש בפעלולי צילום של תנועה איטית ויריות קרב המשתרעות בצורה פנורמית, עשו סרט זה למשפיע בכל העולם.

מורשת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבעת הסמוראים היה ההפקה הקולנועית היפנית הגדולה ביותר בזמן בה הופקה. היא הייתה קו פרשת מים טכנית ויצירתית שנעשתה שובר קופות והראשונה להשתמש באופן בולט בצילום איטי, כפי שקיוזו טובח את אויבו שנופל (בהילוך איטי) לקרקע ומת. ניתן לראות את השפעתו באופן בולט ביותר במערבון שבעת המופלאים, סרט שלקח את "שבעת הסמוראים" כמודל לחיקוי. הבמאי ג'ון סטרג'ס לקח את שבעת הסמוראים והתאים אותו למערב הפרוע, כשהסמוראים הוחלפו על ידי קאובוים. הרבה מהסצינות ב"שבעת המופלאים" משקפות את אלו שב"שבעת הסמוראים". רוב הפרטים, כמו גם בשורת הדו-שיח האחרונה היא זהה: "האיש הזקן צדק. רק האיכרים ניצחו. אנו הפסדנו, אנחנו תמיד מפסידים". הייתה גם סדרת טלוויזיה ב-1998, שלא האריכה ימים, שהתבססה על סרטו של סטרג'ס.

ג'ורג' לוקאס הכריז בפרשנות ה-DVD למלחמת הכוכבים - פרק 3: נקמת הסית' שיודה המניף את ידו מעל לראשו (כמו קאמביי) הוא מחווה לקורוסאווה ולסרט הזה [דרוש מקור]. על אף שהשורה על כך שמטרת האיכרים בחיים היא לסבול, מצוטטת במלחמת הכוכבים - פרק 4: תקווה חדשה , אך כוונתה לדרואידים.

השפעת "שבעת הסמוראים" ניכרת היטב בסרטים מלחמת הכוכבים ובסרט פיקסר באג לייף. במשחקי המחשב Star Wars Jedi knight Dark Forces II, היו שבעת הג'די השחורים הומאז' לסרט והם מאמצים במידה רבה את מודל הסמוראים בשבעת הסמוראים. ב-2004 אישרה חברתו של קורוסאווה הפקת סדרת אנימה לפי הסרט, שנקראה Samurai 7 והופקה בידי גונזו, אשר סיפק נושא חלופי של Steampunk (ז'אנר שהיה רווח בשנות השמונים והתשעים של העתקת אלמנטים מהמדע הבידיוני למאה התשע עשרה, כגון בסיפוריו של ה.ג. וולס), המספר מחדש את הסיפור הקלאסי. בסרט מסע בין כוכבים 9: מרד מכניס אלמנט חדש בעלילת "שבעת הסמוראים", עם שבעה אנשי צוות המגינים על הכפר של "הבאקו" נגד ה"סונה" הרשעים. האפיזודה מן העונה השישית של חלל עמוק 9 המכונה "הפרנגים המופלאים", אף הוא פרודיה על הסרט. אפילו הקומדיה משנת 1986 שלושה אמיגוס, שואלת מספר נושאים מסרטו של קורוסאווה. המשחק Throne of Darkness, מעניק למשחק שליטה על שבעה סמוראים (ארבעה בבת אחת) שכולם דומים מאוד לדמויותיו של קורוסאווה: בתפקיד, בסגנון הקרב ובהופעה.

גרסאות ערוכות וגירסת ה-DVD[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שהגרסה המקורית של הסרט הייתה בת 207 דקות, נראו גרסאות ערוכות בשוק הבינלאומי. גרסה ערוכה בת 160 דקות נראתה בארצות רבות פרט לבריטניה וארצות הברית, שבמקור נראו בהן גרסאות בנות 150 ו-141 דקות בהתאמה. גרסה שהופצה בת 190 דקות נראתה בבריטניה ב-1991 וגרסה כמעט שלמה של הסרט בת 203 דקות שוחררה מחדש בארצות הברית ב-2002. גרסת DVD של אוסף "קריטריון" של הסרט זמינה ומכילה את הגרסה המקורית השלמה של הסרט (207 דקות) על דיסק אחד ושני, DVD נרחב יותר של קריטריון שוחרר ב-2006, המכיל גם את המאסטר מחדש בצורה דיגיטלית על גבי שני דיסקים, כמו גם דיסק ובו חומר נוסף.

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השחקנים המשחקים את שלושת הסמוראים ששרדו בסוף הסרט, היו הראשונים למות בחיים האמיתיים: דאיסאקו קאטו (שיצ'ירוג'י) מת ב-1975, איסאו קימורה (קצושיקו) נפטר ב-1981 וטקאשי שימורה (קאמביי) הלך לעולמו ב-1982.
  • מינורי צ'אקי (הייאצ'י הייאשידה) שדמות הסמוראי שלו הייתה הראשונה להיהרג בסרט, היה השחקן האחרון ששרד (1999).
  • בסצנה אחת בסרט קיקוצ'יו (טושירו מיפונה) צועק על יתר הסמוראים בגלל תגובתו של קיוזו, המבטא רצון להעניש את כל האיכרים בשל רצחנותם מן העבר את הסמוראים. חלק זה של הסרט הוא התנצלות אישית של אקירה קורוסאווה, המדבר כאחד משושלת הסמוראים, לצאצאיהם של האיכרים והאזרחים של יפן, עבור מאות השנים בהם סבלו מידי מעמד הסמוראים.
  • לטצויה נקאדי, שנהיה שחקן קבוע בסרטיו של קורוסאווה, הייתה הופעה קצרה, עליה לא זכה לקרדיט כאחד הסמוראים בכפר הנראים כשהם מגיעים לעיר.
  • סייג'י מיאגושי, שדמותו הייתה של רב-אומן בחרב, מעולם לא אחז בחרב לפני סרט זה.
  • טושירו מיפונה אמר שתפקידו כקיקוצ'יו היה האהוב עליו ביותר וכי זכר כל אחת משורותיה של הדמות.
  • הסרט צולם ביחס ישן של 1:31. אקירה קורוסאווה לא שינה זאת לפורמט של מסך רחב עד לשנות החמישים המאוחרות.

פרס האוסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מועמד: עיצוב אומנותי הטוב ביותר-עיצוב תפאורה, סרט שחור-לבן - סו מצויאמה.
  • מועמד: עיצוב התלבושות הטוב ביותר, סרט שחור-לבן - קוהיי הזאקי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]