של עכברים ואנשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כריכת הספר

של עכברים ואנשים הוא ספר של ג'ון סטיינבק משנת 1937, המספר את סיפורם של לני וג'ורג', שני עובדי חווה מובטלים בזמן השפל הגדול. כותרת הספר מתייחסת לשיר של רוברט ברנס "To a Mouse" המספר על תוכניות שהשתבשו. הכותרת העברית 'על עכברים ואנשים' מוכרת מן המחזה שנעשה על-פי הספר, אך בתרגום הנובלה לעברית (הספרייה הקטנה, 2011) נבחרה הכותרת 'של עכברים ואנשים', בהתאם למילות השיר:

אַךְ עַכְבְּרֹנֶת, לֹא בָּךְ לְבַדֵּךְ מוּכָח / שֶׁכָּל חֲזוֹן עָלוּל לִהְיוֹת עִנְיָן מֻפְרָךְ: / הַמְּשֻׁבָּחוֹת בַּתָּכְנִיּוֹת שֶׁל עַכְבָּרִים וַאֲנָשִׁים / דַּרְכָּן תָּדִיר כֹּה הֲפַכְפַּךְ, / וְאֵין הֵן מוֹתִירוֹת אֶלָּא יָגוֹן וּכְאֵב / בִּמְקוֹם הָאֹשֶׁר הַמֻּבְטָח.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לני הוא בחור גדול וחזק אך עם מוח של ילד, וג'ורג' הוא אדם קטן בעל תבונה וקליטה מהירה הדואג לו. ג'ורג' ולני מקווים לחסוך מספיק כסף כדי לקנות חווה משלהם, אך מטרה זו נשארת תמיד מחוץ לטווח השגה. אי ההבנה של דמויות אחרות לנכות המנטלית של לני, וחוסר שליטתו של לני על כוחו הפיזי הרב מובילים לטרגדיה.

סטיינבק התכוון שהסיפור יהיה מחזה, ואכן הוא הועלה פעמים רבות על בימת התיאטרון. מבחינות רבות הסיפור בנוי כמו מחזה, עם סצינות ארוכות, תיאורים מפורטים של מעשי הדמויות ודיאלוגים ארוכים.

מערכת היחסים בין ג'ורג' ללני לאורך הנובלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. מה שמיוחד במערכת היחסים בין ג'ורג' ללני הם יחסי התלות-טפילות המורכבים המהווים את טיב הקשר. ג'ורג' הינו ה"מלאך השומר" על לני, המטפל בו וכביכול, כפי שהוא טוען, מקריב את חירותו למענו. למרות זאת, באופן תמוה, ג'ורג' אינו רוצה שלני יעזוב אותו. הוא מנסה להיראות כלפי לני כקשוח ונוקשה, אך כשלני רוצה לעבור לגור במערה בהר (עמ' 22), כדי להקל על ג'ורג', הוא נרתע מן העניין בניגוד למה שהיינו מצפים מיחסו אל לני ("הייתי יכול להסתדר כל כך יפה, כל כך בקלות, אם לא הייתי סוחב אותך על הזנב שלי", עמ' 16, דברי ג'ורג' ללני), ואומר לו שהוא סתם צחק בנוגע לעניין. ניתן להסיק מכאן שקיימים בג'ורג' (שהוא הדמות העמוקה, הרב-גוונית, בניגוד ללני) לבטים פנימיים קשים. יחסי ג'ורג'-לני הם בעצם יחסי ג'ורג'-ג'ורג' (לני). משמע, התפישה של ג'ורג' את לני משתנה, לאו דווקא באופן תלוי בלני, ותפישה דינמית זו היא הקובעת את טיב היחסים. מכאן, מה שהופך את מערכת היחסים לבעלת סתירות, הן הסתירות הפנימיות באישיותו של ג'ורג'.
  2. מה שקושר בין לני וג'ורג', באופן ראשוני, היא הבטחתו של ג'ורג' לדודתו של לני לשמור עליו. מעבר לכך, כמובן שהקשר כפי שהוא אינו נובע רק מכך. לג'ורג' וללני כביכול ישנו אותו חלום. החלום הזה הוא מה שקושר אותם במישור תודעתי. לני מאמין בו – מאמין שיגדל ארנבים צבעוניים בחווה פרטית, וכל רגע לפני זה נועד רק כדי להגיע לחלום. בתחילת ה"סיפור", החלום, ג'ורג' אומר שבחורים כמוהם הם הבודדים בעולם. אין להם שום דבר להיאחז בו. אבל, בניגוד לאנשים "כמוהם", להם יש במה להיאחז, בידידות ביניהם. ג'ורג' מרוויח מן היחסים ביניהם, במישור הפיסי, פועל טוב לצידו. מעבר לכך, במישור זה, לני הוא צרה צרורה. במישור הרגשי, ג'ורג' מרוויח מהידידות ביניהם יחסי אנוש אמיתיים, מה שנדיר בקרב "אנשים כמוהם". כשג'ורג' ולני מגיעים לחווה, דרי החווה מתפלאים על היותם יחד בנדודיהם. בעידן זה של השפל הגדול תפישת הפועלים היא "כל אדם לעצמו". במקום מסוים, ג'ורג' אוהב את חברתו של לני שהיא פשוטה ונהנה מהשליטה המוחלטת במערכת היחסים. לני הוא המרוויח הגדול ממערכת היחסים. מעלתו היחידה (והאם זו בכלל מעלתו) היא עוצמתו האדירה ההופכת אותו לפועל מצוין. מלבד זאת, הוא מפגר, ובלי ג'ורג' לא היה מסתדר בעולם. ג'ורג' דואג לו כאם וכאב, ועוטף את דמותו של לני. מה שעשוי להפריד בין לני וג'ורג' היא כמיהתו של ג'ורג' לחיות לבד, אך כפי שצוין בסעיף א', כשרעיון זה הופך למעשי ג'ורג' נסוג. ג'ורג' ולני ממבט שטחי עשויים להשלים זה את זה, (לני חזק, גדול, אידיוט, ג'ורג' קטן, יחסית חלש, ערמומי וחכם) אך לדעתי אינם משלימים זה את זה מכיוון שאין ביכולתו של השכל של ג'ורג' לחדור ללני ולגרום לו אכן להתנהג באופן שג'ורג' היה רוצה שיתנהג. בסופו של דבר, לני הורג את אשתו של קרלי. בסופו של דבר, סצנת הדפוס חוזרת וחלומם מתנפץ לרסיסים.
  3. בהקשר של מערכת היחסים סיום הנובלה אכן בלתי צפוי. היינו מצפים שסצנת הדפוס תחזור על עצמה, שניהם יברחו. אך עצם זה שהסיפור הוא דווקא על הקטע הזה בחייהם, הקטע שבו החלום קורם עור וגידים, ודאי שהם לא יברחו עוד פעם ויעברו למקום אחר. הפעם, זה היה הכל או כלום, החלום או כליה. הסיום הוא שילוב בין הבלתי צפוי לבין הבלתי נמנע.

החלום ושברו כנושא מרכזי בנובלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

א. חלומם של ג'ורג' ושל לני קיים בשתי גישות (אצל ג'ורג',בעיקר), המופרדות בממד הזמן, כך שהראשונה מובילה לשנייה על ידי התפתחות אירועים (שהמרכזי בהם הוא הצעת ההשתתפות של קנדי, עמ' 74-75). הגישה הראשונה – ה"חלום" שלב א', הינה תאורטית, ג'ורג' כביכול אינו מאמין בה ומספר את סיפורה ללני כשהוא מבקש, כמו סיפור לפני השינה המעודד אותו, (כמו תפילה, בשבילו עצמו). לעומתה הגישה השנייה – "החלום" שלב ב', הינה, למעשה, ריאלית. אפילו לג'ורג' קשה לתפוס את הסוויץ' התודעתי הזה (עיניו היו מלאות פליאה.., עמ' 76) - מהריק, מישימון החיים המחזוריים הנוראים האלה – לאוטופיה בת השגה.

החלום ושיברו אצל דמויות אחרות:

  1. קנדי: חי כבר המון שנים בחווה, ואיתו חי כלבו הזקן, הנכה והמסריח (שפעם היה כלב רועים מן השורה הראשונה). בעת שהפועלים ישבו בחדריהם, קנדי הוכרח, נאנס, על ידי החלטת כל דרי מגורי הפועלים, פה אחד, לשלח את כלבו למוות (ממחיש את עקרון "הברירה הטבעית" שרווחה במרחב החברתי בזמן השפל הכלכלי בארצות הברית.) יתר על כן, מותו של הכלב הינו רמז מטרים למותו של לני, על ידי אותו אקדח, ועל פי אותו עקרון. (עמ' 62-63) כשקנדי שומע את שיחתם של לני וג'ורג' בקשר לחווה הנערצת, משהו בתוכו נדלק. הוא מוכן לתרום את כל כספו; מוכן לעבוד בניקיון כלים ומכירת ביצים – מוכן לעשות הכל, כדי להגיע למימוש הקנייה של החווה הקטנה.
  2. קרוקס: "הכושי של החווה". שמו קרוקס עשוי להיות קשור לגבו הסדוק. לפני ביקורו של לני אותו בחדרו, קרוקס נראה כדמות מרוחקת מאוד, חסרת עניין. קרוקס, כמעמד האדם השחור באמריקה באותה תקופה חי חיי עבדות ללא השם, אשר הכילו עלבונות חוזרים ונשנים וזלזול ('גם לקרוקס היה ארגז תפוחים ובו כל-מיני בקבוקוני תרופות, הן בשבילו ובן בשביל הסוסים.' עמוד 83) מצד ה"סמכות הלבנה". החלום ושיברו אצל קרוקס הוא מוקדם הרבה יותר. הוא גדל בבית בקליפורניה שבו לאביו הייתה חוות תרנגולות ('"אני נולדתי ממש כאן בקליפורניה. לאבא שלי הייתה חוות תרנגולות, בערך של עשרה אקרים. הילדים הלבנים היו באים לשחק אצלנו, ולפעמים אני הלכתי לשחק אצלם, וכמה מהם היו די נחמדים. אבא שלי לא אהב את זה, ורק אחרי הרבה זמן הבנתי למה"' עמוד 88). החלום ושיברו אצל קנדי קיים בטקסט הסמוי. ילדותו הייתה החלום, ולפי מעמדו היום, ניתן להסיק כי השבר בא במהלך חייו, כשבר בגבו.
  3. אשתו של קרלי (אינה נזכרת בשמה): אצלה החלום ושיברו נמצאים בטקסט הגלוי, בניגוד לקרוקס. בנוסף, אצלה החלום הוא הכי סוריאליסטי, הכי מנותק מהמציאות. הוא נובע מהאופי שלה ולא ממה שבאמת קרה, או קרוב לוודאי באמת קרה. לפני שפגשה את קרלי, היא טוענת, הוצע לה תפקיד של שחקנית בסרטים הוליוודיים, והובטח לה בנוסף על ידי אותו אדם שישלח לה מכתב שיסדיר הכל עקב התנגדותה של אמה לכך היא בטוחה כי אימה ראתה את המכתב והחביאה אותו מפניה. שבר החלום, כמו אצל קרוקס, הוא ההווה של הסיפור.

דמותם של קרלי וסלים בהקשר זה של החלום ושיברו: דמותו של קרלי בהקשר היא כמובן מעליו מבחינה סוציו-אקונומית הוא מרוצה ממעמדו. דמותו לא עוברת שינוי גדול, ולרוב הוא נראה מתרוצץ בחווה אחרי אשתו, שעליה הוא רוצה לשלוט ולא יכול. קרלי חש חוסר ביטחון תמידי, יש שיגידו מכיוון שאין לו סקס-אפיל כלפי אשתו. חשוב לו להראות בלעדיות עליה, מתבטא בכפפת הוזיל שהוא לובש לידו. אצל קרלי החלום ושיברו באים לידי ביטוי חופף שלא כמו אצל שאר הדמויות חיו הנוכחיים הם גם החלום וגם שברו, מה שהופך אותו לדמות פרדוקסלית. סלים הוא הגבר האולטימטיבי. נערץ בקרב חבריו. סלים מייצג, בניגוד לקרלי, את אי-הקיום של החלום ושיברו. את חוקי הטבע. סלים הוא זכר אלפא על פי עקרון הברירה הטבעית, אפשר לומר, ומשליט סדר ומשפט הוגן ואינטואיטיבי. סלים מייצג את ה"קבלה" וההתמודדות עם תחלואי העולם והאופי הטורפני בצורת השלמה. בניגוד לרוב הדמויות, הנאמנות למודל החלום ושברו (שתי מציאויות נפרדות), סלים מתעלם מהן וחי רק בהווה, מיום ליום

הדעה הרואה בחלום ובשברו את הנושא המרכזי בנובלה: רוב הדמויות חיות בשתי מציאויות שונות לחלוטין. האחת, אפורה, יומיומית, מלאת תחלואים חונקים ואבק. לעומתה השנייה, החלום, האוטופיסטית, הרצויה. קנדי, ג'ורג' ולני הם בעלי חלום, כמובן החווה, ושברו הוא כמובן מות אשתו של קרלי על ידי לני. הם היחידים שחלומם מתנפץ במסגרת הנובלה. אשתו של קרלי וקרוקס (שתי הדמויות הבודדות ביותר) חלומן התנפץ בעבר, והיום הן חיות את השבר. האופי הטורפני של הקיום האנושי כמו כן מתבטא בנושא זה של החלום ושיברו. כמו כלבו של קנדי, כאשר יש בו צורך הוא נשאר בחיים, אך כשמהווה נטל יש להרגו. החיים האלה המתבססים על יכולות נטו, ניתן לראות בו ביקורת כנגד השיטה הקפיטליסטית האמריקאית, מה גם שהסיפור נכתב על רקע השפל הגדול, אחת מהתנפצויות חלום הכלכלה האמריקאי הראשונות

בנוסף, השיר שממנו לקוח שם הנובלה:

לעכברה

אך עכברונת, לא בך לבדך מוכח

שכל חזון עלול להיות עניין מופרך:

המשובחות בתוכניות של עכברים ואנשים

דרכן תדיר כה הפכפך,

ואין הן מותירות אלא יגון וכאב

במקום האושר המובטח.

הופעת בעלי חיים בנובלה ומשמעותם[עריכת קוד מקור | עריכה]

א. במישור הריאלי: בנובלה מופיעים לעתים תכופות בעלי חיים. בפעם הראשונה (עמוד 13) מופיע אזכור לארנבים כשלני אומר שאת המה הוא זוכר אך את דרכם הוא אינו. בפעם השנייה (עמוד 15) זהו העכבר המת. בנוסף לאלה, מופיע כלבו של קנדי, אשר מומת. לאחר מכן נזכרים גורי הכלבים אשר לני מורשה לקחת מהם אחד, אשר אותו הוא הורג באותו יום בו הוא הורג את אשתו של קרלי.

ב. כמוטיב: כל עלילת הנובלה שזורה תיאורים של בעלי חיים, בעיקר של ארנבים ושל עכברים. לגבי הארנבים, הם עומדים בראש מעייניו של לני, הם החלום, והם מה שלני לעולם לא ישיג. הם מוזכרים לאורך הנובלה רק בצורה היפותטית. בנוסף, מוטיב הארנבים עשוי לייצג את הפרדוקסליות שטמונה בלני: אנו יודעים שגם אם ישיג את כל הארנבים האלה, וילטף אותם כל היום, הם ימותו, מכיוון שבאופן מוחלט, כל מה שלני מלטף מת במהלך הסיפור. הבחנה זאת עשויה לשמש אותנו להבאת המוטיב האלגורי לפני השטח, אשר גורס כי החלום אינו יכול להתקיים ללא שברו. לגבי העכברים, אלה אנלוגיים לחיי האדם (נרמז לנו מהכותרת – 'על עכברים ואנשים'). העכברים, כמו בני האדם, סובלים מהאקראיות ומהטורפנות של העולם. לעכברים יש משמעות עצומה לגבי לני. הם מייצגים בשבילו נוחות, חום ונועם. לני הוא אדם ענק שרואה את הנחמה ביצורים קטנים. בנוסף לכך, לני הוא פגיע כמוהם. לבסוף הוא מת – עקב תמימותו, עקב קוטנו המנטלי, המשול לקוטנם הפיסי של העכברים (שבעקבותיו הם מתים).

ג. בלשון הציורית: בראש ובראשונה בשיר הנושא של השיר, אם אפשר לקרוא לו כך. הדובר פונה לעכברונת, מה שיכול להעיד על בדידותו של הדובר, הלא מדוע שלא יפנה לאדם? בנוסף, תוכניותיהם של עכברים ושל אנשים נזכרות יחד, כשברור כי הן שונות בתכלית, האחת קיימת והיא נושא הסיפור והשנייה מטפורית. בנוסף לכך לני מתואר רבות כחיה, לדוגמה: "...והוא הלך בכבדות וגרר מעט את רגליו, כפי שדוב גורר את כפותיו." (עמוד 11). תיאורו זה של לני כדוב ההולך בכבדות וגורר את רגליו מדגיש את האיטיות והכובד המנטאלי שלו. דוגמה נוספת היא בדבריו של קרוקס ללני: "הם יקחו אותך לבית משוגעים. יקשרו אותך ברצועה, כמו כלב." (עמוד 89). אמירה זו מבטאת את חוסר-האונים של לני ללא ג'ורג', כמו כלב ללא בעליו.

תפוצה ועיבודים למדיות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר הוצא בהוצאות רבות בשפת המקור ותורגם לשפות רבות. במשך שנים רבות הוא היה חלק מתוכנית הלימודים בבתי ספר רבים בארצות הברית. אולם, הוא הוצא מתוכנית הלימודים של מספר בתי ספר בארצות הברית בשנים 1993 ו-1994 עקב "שפתו המלוכלכת, חוסר מוסריותו, יחסו למפגר וסיומו האלים"[1] , אך נשאר כספר חובה לקריאה ברבים אחרים.

הספר עובד עד כה לשלושה סרטים: הראשון יצא כבר בשנת 1939, השני היה סרט טלוויזיה שיצא בשנת 1981 והסרט השלישי בכיכובם של ג'ון מלקוביץ' כלני וגארי סיניז כג'ורג' יצא בשנת 1992.

הספר עובד למחזות והוצג במקומות שונים בעולם. המחזה הועלה בעברית על ידי תיאטרון בית ליסין, בכיכובו של משה איבגי בתפקיד ג'ורג'.

ב-2011 ראה אור 'של עכברים ואנשים' בעברית, בתרגומה של טל ניצן, בסדרת הספרייה הקטנה.

באלבומה העשירי של מגאדת' , The System Has Failed מופיע שיר בעל שם הספר המספר על חיים מבוזבזים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]