אהוד מנור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהוד מנור
אהוד מנור
מידע כללי
שם לידה אהוד וינר
תאריך לידה 13 ביולי 1941
מקום לידה בנימינה, ישראל
תאריך פטירה 12 באפריל 2005 (בגיל 63)
שנות פעילות 1969 - 2005
סוגה רוק, פופ, זמר עברי
חברת תקליטים אן אם סי, הד ארצי, מדיה דיירקט

אהוד מנור (13 ביולי 1941 - 12 באפריל 2005) היה פזמונאי, מתרגם, שדרן רדיו ומנחה טלוויזיה ישראלי, חתן פרס ישראל בתחום הזמר העברי לשנת 1998, אחד מהפוריים שבפזמונאי ישראל, שהירבה גם בתרגום וכתיבה לתיאטרון ולבידור.

עופרה פוקס ואהוד מנור
אהוד מנור והנשיא חיים הרצוג בתכנית "מסך אישי"

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולפן רשת ג' בתל אביב על שם אהוד מנור
לוחית זיכרון על ביתו של אהוד מנור ברח' בראלי 8 בתל אביב

אהוד מנור נולד בשם אהוד ויינר בבנימינה, לישראל ורחל וינר. משפחת וינר הגיעה לבנימינה בשנת 1936 והקימו בה תעשיית אבן לבנייה[1]. ביתם היה קרוב למסילת הרכבת והשיר "הבית ליד המסילה" שכתב, מדבר על ביתו. מנור למד בבית הספר הריאלי בחיפה, ובהיותו בן 15 נפטר אביו. שירת בצה"ל כקצין חבלה בהנדסה קרבית. לאחר שירותו הצבאי למד פסיכולוגיה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1962 התקבל לעבודה בקול ישראל כעורך מוזיקלי. שנה לאחר מכן נסע ללמוד תקשורת המונים בניו יורק, שם פגש את הזמרת עפרה פוקס, בתו של השחקן יהודה פוקס, לאחר זמן מה התחתנו השניים וחזרו לישראל. לזוג נולדו שלושה ילדים ששמותיהם גלי, ליבי ויהודה (על שם אחיו של אהוד, יהודה וינר‏[2]).

בקיץ 1968, במלחמת ההתשה, נפל אחיו הצעיר יהודה וינר. אהוד, שהיה קשור עד מאוד לאחיו הצעיר, כתב עליו את השיר "אחי הצעיר יהודה" אשר הוקלט בחורף 1969 על ידי להקת גייסות השריון, וכן את השיר "בן יפה נולד". הכאב על נפילתו של אחיו הצעיר ליווה אותו במשך השנים, ובא לידי ביטוי ברבים משיריו (בהם "אין לי ארץ אחרת").

לאחר חזרתו ארצה חזר מנור לעבוד ב"קול ישראל" בהגשה ועריכת תוכניות מוזיקה ותרבות. לצד זה, החל לפרסם פזמונים שהפכו לפופולריים ביותר בביצועם של מיטב הזמרים של התקופה ולתרגם מחזות לתיאטרון. בתחילת שנות השמונים החל להגיש גם תוכניות טלוויזיה בערוץ 1 בנושאי קולנוע ומוזיקה, ביניהן התוכנית השבועית "עד פופ" וספיישלים על יוצרים חשובים בזמר העברי. בשנת 1991 החל להגיש את תוכנית האירוח המרכזית של הערוץ הראשון בליל שישי, לסירוגין עם רבקה מיכאלי. הוא היה גם מנחה מבוקש למופעים שעסקו במוזיקה. בשנים 1995-2005 הגיש תוכנית מוזיקה יומית ברשת 88FM של "קול ישראל".

בשנת 1981 השלים תואר שני בספרות אנגלית באוניברסיטת קיימברידג'.

בשנת 1995 זכה מנור בפרס אקו"ם על מפעל חייו בפזמונאות, ובשנת היובל לישראל, 1998, זכה בפרס ישראל בתחום הזמר העברי[3]. בחודש מרץ 2005 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן. תואר זה הוענק לו על תרומתו הגדולה לתרבות העברית (המנון שנת היובל של האוניברסיטה, "אני שייך", הוא שירו האחרון של מנור‏[4]).

ב-20 במאי 2003 נפטר אחיו הבכור, זאב ניר, בגיל 67, לאחר ששם קץ לחייו עקב סיבות כלכליות‏[5].

מנור, שהיה מעשן כבד, חלה בסרטן הריאות, ממנו החלים זמן קצר לפני מותו. הוא נפטר ב-12 באפריל 2005 מדום לב. בהלוויתו שנערכה בבנימינה השתתפו אישי ציבור, יוצרים ומבצעים רבים, והושרו בה שיריו "אין לי ארץ אחרת" (גלי עטרי), "מישהו" (מתי כספי) ו"ימי בנימינה" (חנן יובל). מנור הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ונכדים.

לאחר מותו הוחלט במשרד החינוך להכניס את שיריו לתוכנית הלימודים של בתי הספר‏[6].

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולם אהוד מנור בתיאטרון הספרייה ברמת גן

ביולי 2005, הוסב שמו של אולפן רשת ג' בתל אביב ל"אולפן אהוד מנור". על שמו פארק בהרצליה, בית ספר יסודי בפתח תקוה וכמו כן נקראו על שמו רחובות במספר ערים ובהן נתניה, חולון ורמלה.

אולם ההופעות בתיאטרון הספרייה ברמת גן נקרא על שמו.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיתופי פעולה מוזיקליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהוד מנור תרגם וכתב מאות שירים ויצירות. הוא חתום על למעלה מאלף שירים. המלחינה הראשונה עימה עבד הייתה נורית הירש, עם השיר "הבתים שנגמרו ליד הים", ולאחריו באו להיטים נוספים ללחניה: "בשנה הבאה", "ללכת שבי אחרייך" ועוד. מאמצע שנות השבעים החל מנור לעבוד עם מתי כספי, שהלחין בלדות מורכבות של מנור הנוגעות בחיים האישיים, כמו "ברית עולם", "ילדותי השנייה" ו"לא ידעתי שתלכי ממני" לצד שירי פופ קלילים והומוריסטיים כמו "אמור שלום" ו"נחליאלי". מנור תיאר את עבודתם המשותפת כ"השלמה הדדית שלנו זה את זה". במופע "ימי בנימינה" שעלה ב-1982 והוקדש לשיריו של מנור, החל שיתוף הפעולה הפורה שנמשך שנים בינו לבין חנן יובל. ב-1985 הקליט יובל את האלבום "דור", אשר כלל שירים שנכתבו על מנור והולחנו על ידי יובל. האלבום הניב את השירים "ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר", "דור" ו"ים תיכוני". האלבום "באמצע החיים" שיצא באותה השנה הניב את השירים "אמצע החיים" ו"אחרת לא הייתי שר". בשנות השמונים הרבה מנור לשתף פעולה גם עם הזמר בעז שרעבי. בין להיטיהם המשותפים היו "הלוואי", "משאלה", "כשאת נוגעת בי" ו"לשיר איתך", שמנור כתב כמחווה לזמרת שהעריץ מאז ילדותו, שושנה דמארי, והוא בוצע כדואט בינה לבין שרעבי. החל משנות התשעים העלה מנור עם פרדי ברק את המופע "אין לי ארץ אחרת". ברק, מנור ורעייתו עפרה פוקס העלו את המופע "שפה משותפת" והוציאו דיסק בשם זה הכולל אוסף משיריו בביצועים מחודשים.

מנור עבד עם זמרים רבים ומפורסמים כגון: אילנית, אריאל זילבר, ירדנה ארזי, רבקה זוהר, חוה אלברשטיין, צביקה פיק, ריקי גל, עפרה חזה, שרית חדד ועוד רבים אחרים.

שיריו בתחרויות זמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנור חיבר אין ספור שירים לתחרויות זמר רבות. בפסטיבל הזמר והפזמון של 1969 בוצעו שיריו "בדרך חזרה", אותו שר אבי טולדנו ו"שיר בארבעה בתים" בביצוע אילנית, וכעשור מאוחר יותר, ב-1978, ביצע אריאל זילבר באותו פסטיבל את שיר הפופ "תן לי כוח" ויהודית רביץ ביצעה שם את הבלדה "מישהו", שנהפכה לשיר זיכרון ידוע. לאירוויזיון הראשון שישראל השתתפה בו ב-1973, כתב לאילנית את השיר "אי שם" שזכה במקום הרביעי. בשנת 1976 ייצג את ישראל שירו של מנור "אמור שלום" בביצוע שלישיית שוקולד מנטה מסטיק, ובשנת 1978 חיבר עם נורית הירש את השיר "אבניבי" שזיכה את יזהר כהן במקום הראשון בתחרות האירוויזיון שנערכה בפריז. בשיר זה הוא כתב על שפת הבית מימי ילדותו (פירוש הפזמון "אבניבי אובוהבב אובותבך" הוא "אני אוהב אותך"). עפרה חזה זכתה במקום השני באירוויזיון 1983 עם שירו "חי". בשיר זה כתב על "עם ישראל חי", מכיוון שבאותה שנה התקיימה התחרות בגרמניה. שיריו הנוספים שייצגו את ישראל בתחרות האירוויזיון היו "את ואני" (שלמה ארצי, 1975), "בן אדם" (ירדנה ארזי, 1988) ו"זה רק ספורט" (דפנה דקל, 1992).

מנור כתב שירי ילדים רבים לפסטיבל שירי הילדים ולפסטיגלים. במיוחד מוכרים השירים שכתב בשנות השבעים על ילדיו שלו, בהיותם בגיל הילדות: "גלי" בביצועים של רבקה זוהר ונועם קניאל, "אחותי הקטנה" ("קוראים לה ליבי") בביצוע יפה ירקוני ו"בן" (על בנו יהודה) בביצוע נתנאלה. עוד משירי הילדים שלו: "מי אוהב את השבת?", "ילדים טובים, ילדים רעים", "מי ראה את באני?", "שלום היא מילה שימושית" ועוד.

שיריו המוכרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנור כתב שירי פופ קלילים כמו "לעולם בעקבות השמש" ו"בני ילד רע", שירי מולדת המבטאים רגשות אהבה לארץ ישראל, גם אם הדבר כרוך בכאב כמו "ללכת שבי אחרייך" ו"אין לי ארץ אחרת" (השיר התפרש, הן על ידי תומכי הימין, והן על ידי תומכי השמאל כהבעת תמיכה בעמדותיהם), בלדות מרגשות כמו "ברית עולם", "ילדותי השנייה" ו"הייתי בגן עדן", פסקולים לסרטים ולהצגות כמו "חלומות שמורים" למחזמר "לילי גם", "שיר הלהקה" לסרט "הלהקה", "בלדה לשוטר" לסרט "השוטר אזולאי" ועוד. חלק משיריו הידועים קשורים לחוויות ילדותו ונעוריו במושבה בנימינה, בהם: "ימי בנימינה", "בשנה הבאה" שהפך ללהיט גדול, "הבית ליד המסילה", "ברוש" ו"נחל התנינים".

מנור כתב גם מספר להיטים ללהקות צה"ל, בהם "בוא איתי אל הגליל" ו"גשם אחרון" ללחניו של יאיר רוזנבלום, ו"רק בישראל" ללחנה של נורית הירש. על רון ארד כתב את השירים "כשתבוא" ו"לא מפקירים חבר".

תרגום שירים ומחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הפרויקטים המוזיקליים שמנור תרגם היו: שירים מברזיל לאלבום "ארץ טרופית יפה", שירים דרום אמריקאיים לצמד הפרברים, שירים מסרטים אמריקאיים ישנים להרכב הטוב הרע והנערה, שירים צועניים לאלבום "נשמה צוענית" של ירדנה ארזי ושירים ערביים לאלבומה "דמיון מזרחי", ושירים צרפתיים לאלבומה של קורין אלאל "שפת אמי".

מנור תרגם מחזות רבים. בשנת 1971, תרגם מנור את המחזמר המפורסם "שיער". מחזמר זה זכה לביקורות טובות, ופתח בפני מנור את הדלת לתרגום מחזות נוספים, בהם "אילוף הסוררת", "הלילה השנים-עשר" ו"רומיאו ויוליה" של ויליאם שייקספיר, "מנהל הבית" של הרולד פינטר, "הקמצן", "טרטיף", "דון ז'ואן " ו"בית ספר לנשים" של מולייר, "חתולה על גג פח לוהט" של טנסי ויליאמס, ועוד. הייתה לו גם חיבה למחזות זמר, והוא תרגם את "שיקגו", "קברט", "סוויני טוד", "אחים בדם", "סיפור הפרברים", "עלובי החיים" ו"אופרה בגרוש".

תרומתו לזמר העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומתו של אהוד מנור לזמר העברי הייתה רבה ביותר. הוא נחשב במשך שנים רבות כפזמונאי הפורה ביותר במדינת ישראל‏[7]. מנור כתב שירים מכל הסוגים, משירים קלילים והומוריסטים בעיקר לתחרויות זמר (כמו האירוויזיון) על נושאים שנחשבו כ"לא רציניים", ועד שירים מורכבים, שנגעו ברבדים הרגישים ביותר בנפש האדם ובחייו האישיים שלו, בהם שירים על נפילת אחיו, על ימי ילדותו, על אהבה (כמו "ברית עולם" ו"כלים שלובים") ועל גידול ילדיו (כמו "ילדותי השנייה").

מנור היה מהיוצרים המוזיקליים שהחלו מתחילת שנות השבעים לבטא את עצמם בגוף ראשון, דבר שהיווה ניגוד לשירי המולדת שהושרו עד אז, אשר מוקד ההתייחסות בהם היה על החברה בכללותה. לכך התייחסה גם ועדת פרס ישראל בנימוקי הזכייה שלו לפרס:

Cquote2.svg

אהוד מנור מעולם לא רצה להיות "שליח ציבור". בשירתו אין בדרך כלל מקום לנוסח "אנחנו". לפי תפיסתו, אין פזמונאי יכול לדבר אלא בשם עצמו. ואכן, הוא הביא לזמר העברי את קולו הפרטי, קול אינטימי, חושפני ורגיש, אך באורח פלא הפכה שירת היחיד שלו לשירת רבים.

Cquote3.svg
1998, פרס ישראל

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן

  • ארץ טרופית יפה (גרסאות עברית) 1977
  • עמק הנהר האדום (גרסאות עבריות) 1981
  • שיר לדרום אמריקה (גרסאות עבריות) 1981
  • מתי כספי והפרברים: שיר אהבה רחוק (גרסאות עבריות) 1983
  • להקת חילות השדה: חופשה בדרכים 1985
  • חנן יובל: דור 1985
  • חנן יובל: אמצע החיים 1987
  • ירדנה ארזי: נשמה צוענית (גרסאות עבריות) 1987
  • ירדנה ארזי: דמיון מזרחי (גרסאות עבריות) 1989
  • מתי כספי: מתי 1993
  • נתנאלה: לא דיברנו עוד על אהבה 1995
  • עפרה פוקס ואהוד מנור: שפה משותפת 1997
  • חנן יובל: זה אתה 1998
  • יהודה מסס: מזרב 2006

אלבומי אוסף

  • אהוד מנור: אני שלך ואת שלי-שירי אהבה 1974
  • מדינת הילדים – כל שירי הילדים של אהוד מנור 1978
  • ימי בנימינה: פגישה עם אהוד מנור ושיריו 1983
  • אהוד מנור: ברית עולם 1990
  • אהוד מנור: כלים שלובים 1991
  • מתי כספי ואהוד מנור: השירים הגדולים 1994
  • אם זאת אהבה – ממיטב שירי האהבה של אהוד מנור 1994
  • אהוד מנור: אי שם בלב – מיטב השירים המתורגמים 1996
  • אין לי ארץ אחרת – משירי המולדת של אהוד מנור 1998
  • עוד תראה עוד תראה – אוסף שמח משירי אהוד מנור 1999
  • אהוד מנור: האוסף – מדיה דיירקט 2004
  • אהוד מנור: אוסף השירים המוקדמים 2005
  • אהוד מנור: פעם לאהוב 2005
  • אהוד מנור: ימי בנימינה 2006
  • אהוד מנור: יליד הארץ 2006
  • אהוד מנור: יליד הארץ – המופע 2007
  • אהוד מנור: ילדים טובים 2008

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רענן בן צור, "כבר מילדות ידענו שהוא יגיע לגדולות", באתר ynet‏, 12 באפריל 2005
  2. ^ מרב יודילוביץ', אהוד מנור הלך לעולמו, באתר ynet‏, 12 באפריל 2005
  3. ^ פרסי ישראל, תשנ"ח
  4. ^ ארי סירקין, שירו האחרון של אהוד מנור ישמש כהימנון אוניברסיטת בר-אילן, באתר חדשות מחלקה ראשונה, מאי 2005
  5. ^ כתבי ynet, אחיו החקלאי של אהוד מנור התאבד, באתר ynet‏, 21 במאי 2003
  6. ^ מורן זליקוביץ', משרד החינוך: יש לקיים פעילות לזכרו של מנור, באתר ynet‏, 13 באפריל 2005
  7. ^ אתר Mooma, אהוד מנור