משה איבגי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה איבגי
Loevy Bread.jpg
רם לוי (מאחור) מביים את רבקה בכר (משמאל) ומשה איבגי בסרט "לחם", 1986
תאריך לידה: 29 בנובמבר 1953
מקום לידה: קזבלנקה, מרוקו
פרסים: "פרס פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין"
"פרס פסטיבל הקולנוע לסטודנטים בלונדון"
"פרס אופיר" 1990, 1995, 2004
"פרס וולג'ין" 1991
"פרס האקדמיה לטלוויזיה" 2009
הופעת בכורה: מתחת לאף
פרופיל ב-IMDb

משה איבגי (נולד ב-29 בנובמבר 1953) הוא שחקן, מנחה טלוויזיה ובמאי ישראלי. שחקן עטור פרסים ושבחים, הנחשב לאחד המובילים בתחומו בישראל.

תוכן עניינים

[עריכה] ביוגרפיה

איבגי נולד בקזבלנקה שבמרוקו, בן אמצעי בין שבעה אחים ואחיות. בילדותו עלתה משפחתו ארצה והתיישבה במעברה "שומרות" שליד מגדל העמק. אימו עבדה בקק"ל ואביו עבד כפועל בניין. בגיל 9 נשלח ללמוד בפנימייה דתית ובגיל 11 עבר לישיבה בטבריה. לאחר מספר שנים בישיבות עבר ללמוד בפנימייה חקלאית. את שירותו הצבאי עשה בחטיבת גולני. לאחר שחרורו מצה"ל החל ללמוד משחק ב"סטודיו למשחק ניסן נתיב".

[עריכה] קריירה קולנועית

איבגי כיכב בסרטי קולנוע רבים ונחשב לאחד משחקני הקולנוע המובילים בישראל.

[עריכה] שנות השמונים

בשנת 1982, בתחילת דרכו הקולנועית, הופיע איבגי לצד אורי גבריאל בסרט "מתחת לאף", בבימויו של ינקול גולדווסר . הסרט עסק בסיפורם האמיתי של פושעים קטנים שגנבו כספת מתחנת משטרה. צמד הפושעים שמוצאם המזרחי ותרבותם המזרחית ניכרים בהם, זכה לאהדת הקהל והביקורות, והשתתף בפסטיבל הקולנוע בצרפת. באותה שנה החל להשתתף גם בסרטי בורקס כ"אדון ליאון" לצד זאב רווח, ושנה לאחר מכן, ב-1983 בסרט "קוני למל בקהיר" לצד מייק בורשטיין.

מאמצע שנות השמונים, החל להשתתף בהפקות הוליוודיות ובינלאומיות, ביניהן: "השגריר" (1985) בבימויו של ג'יי לי תומפסון, לצידם של רוברט מיצ'ם ורוק הדסון, בסרט הקצר "סרט לילה" (1986), (על משחקו בסרט זה זכה בפרס "השחקן הטוב ביותר" בפסטיבל בינלאומי לסרטי סטודנטים בבריטניה), "עד לאזור לחימה" (1987) לצד כריסטופר ווקן, "אהבה גנובה" 1987 לצד טום הנקס וסרטים אחרים. באותה שנה שיחק בסרט הקרב על הוועד בתפקיד הגנן הערבי של הבניין.

בשנת 1990 שיחק לצד קרן מור, בסרט הקולנוע "שורו", של הבמאי שבי גביזון. בספטמבר אותה שנה נערך טקס פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע הראשון ועל משחקו ב"שורו" זכה בפרס השחקן הראשי הטוב ביותר ובכך היה לשחקן הראשון שזכה ב"פרס אופיר", לצד הסרט עצמו שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר.

[עריכה] שנות התשעים

בשנת 1991 שיחק בסרטו של ערן ריקליס, "גמר גביע", בתפקיד השבוי הישראלי בידי אש"ף במלחמת לבנון המוצא שפה משותפת עם שוביו, על רקע רצונו לראות את משחק גמר הגביע במונדיאל של שנת 1982, לצד מוחמד בכרי, בסאם זועמוט ואחרים. על משחקו זכה בתואר "השחקן הראשי הטוב ביותר" בפסטיבל ירושלים.

בשנת 1993 השתתף בסרט ההוליוודי "THE MUMMY LIVES" בבימויו של גרי אוהרה ולצידם של: טוני קרטיס, מוסקו אלקלעי ואחרים.

בשנת 1995 השתתף בסרט "חולה אהבה בשיכון ג'" בו גילם דמות של בעל תחנת טלוויזיה פיראטית, שאהבתו לצעירה יפה המגיעה לשכונה מביאה אותו עד לאשפוז פסיכיאטרי. על תפקידו זכה בפרס אופיר כ"שחקן הראשי הטוב ביותר" ובפרס ב"פסטיבל הקולנוע של גרמניה".

[עריכה] שנות האלפיים

בשנת 2002 עזב לארצות הברית והשתתף בסרטו של דייוויד מאמט "ספרטאן". עם שובו לארץ בשנת 2004 השתתף בסרט "מטאליק בלוז" עליו זכה בפרס אופיר שלישי, לשחקן משנה. בשנת 2005 גילם את איש המוסד מייק הררי בסרט "מינכן". בשנת 2008 שיחק איבגי בסרטם של שלומי ורונית אלקבץ, "שבעה".

באפריל 2011 יצא לבתי הקולנוע הסרט "וביום השלישי", סרט הקולנוע הראשון אותו ביים איבגי.

[עריכה] קריירה טלוויזיונית

ב-1981 שיחק בדרמת הטלוויזיה "אינדיאני בשמש", אותה ביים הבמאי זוכה פרס ישראל רם לוי על פי סיפור מאת אדם ברוך. בדרמה זו שיחק לצד רמי דנון. ב-1982 שב לשחק בתפקיד דומה בדרמת הטלוויזיה "גבי בן יקר" שביים אורי ברבש העוסקת בצעיר ממשפחת מצוקה המנסה למצוא את עצמו במהלך שירותו הצבאי. בדרמות אלה גילם לראשונה את הדמות שהפכה להיות מזוהה עמו של הישראלי המזרחי, אך הוא הוסיף לדמות זו מימד אנושי ואיכותי שלא נמצא לה עד אז בתרבות הישראלית, מעבר לקריקטורה של סאלח שבתי וסרטי הבורקס.

ב-1983 עד 1984 הופיע בתוכנית הטלוויזיה ההומוריסטית "זהו זה" כאחד מצוות המנחים הקבוע.

בשנת 1987 שיחק בדרמה הטלוויזיונית "לחם", לצידם של רמי דנון, אתי אנקרי, עמוס לביא ואחרים.

ב-1999 שיחק ב"סיבת המוות - רצח" (1999), וב-"דו"ח איבגי - סוויסה" (1999) שהייתה מעין יומן תרבות בו יצאו איבגי ומאיר סוויסה למקומות מעניינים וסיקרו את שמצאו בדרכם. ב-1999 זכה הסרט בו כיכב איבגי, "חובו של אהרון כהן", ב- Banff Rockie Award בקטגוריית סרטים לטלוויזיה, במסגרת פסטיבל הסרטים בטורונטו.

איבגי השתתף גם בסדרות כ"פרנקו וספקטור" (2003), בה שיחק לצד רונית אלקבץ. בשנת 2005 השתתף בסדרה "משפחת קמיצ'לי" - תוכנית אירוח, על פי פורמט בריטי בשם "משפחת קומאר", שבה שיחק בתפקיד אב משפחה מזרחית המארח אורחים בביתו.

בשנת 2005 החל להופיע בסדרה של פרסומות לחברת ביטוח בטלוויזיה וברדיו בהן שיחק דמות עממית בשם דוד "הכי טוב", המהווה מעין פרפרזה על הדמויות ששיחק במהלך השנים בקולנוע. בשנת 2007 השתתף בסדרה "הבורר" בתפקיד הראשי - הבורר ברוך אסולין. הסדרה עוסקת בעולם הפשע הישראלי ובנוסף, בקשר בין הבורר למשפחתו. בשנת 2008 השתתף בסדרת הדרמה "לאהוב את אנה" בתפקיד הראשי.


[עריכה] קריירת התיאטרון

משנת 1978 לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר למשחק "ניסן נתיב", החל לשחק במחזות ב"תיאטרון החאן הירושלמי", "התיאטרון הקאמרי" ו"תיאטרון חיפה" במגוון רחב של תפקידים. בין היתר שיחק כ"יוחנן צינגרבאי" במחזה "סוחרי הגומי" מאת חנוך לוין, במחזה על פי אנטון צ'כוב "הדוד וניה", כ"ג'ורג'" במחזה "על עכברים ואנשים" של ג'ון סטיינבק שהועלה בשנת 1998 בתיאטרון בית לסין ועוד. בשנים 2001 - 2002 הופיע במופע יחיד שנקרא "חשבונית הנפש". החל מפברואר 2007 מופיע איבגי בהצגה של תיאטרון גשר, "הבן הבכור", שלשם תפקיד זה נדרש ללמוד רוסית. בזכות תפקיד זה קיבל איבגי את פרס "איש השנה בתיאטרון 2007". משנת 2011 הופיע בהצגת היחיד של תיאטרון גשר, "סונטת קרויצר"- עפ"י לב טולסטוי, מונודרמה בשילוב מולטימדיה, בבימויו של יבגני אריה.

[עריכה] חיי רוח

איבגי התנסה בסיינטולוגיה, נטש את העיסוק בדת זו והיה מן הבודדים שבנוטשים אותה שהעז לבקר אותה באופן פומבי:

אחת הסיבות שעזבתי היא הכספים שהם גובים. זה עסק כלכלי מטורף. זה מן משהו לעשירים: או שגומרים עליך או שאתה צריך להיות מספיק עשיר כדי לבזבז על הסיינטולוגיה הזאת. בן אדם יכול להתרושש, להגיע לפשיטת רגל, כדי להבין את הסיינטולוגיה. הם שם למעלה עושים מיליארדים והוא על הפנים; יכול למצוא את עצמו מוכר את הבית שלו
מגזין "פירמה": אלפי ישראלים מתוודעים לסיינטולוגיה - 1,000 שקל לשעת לימוד, 1,000 דולר לטיפול רוחני, כתב העת גלובס, 15/06/2008, רוני שני

אחרי סדרת מפגשים עם הרב מיכאל לייטמן, ובהשפעתו, גיבש איבגי לעצמו אידאולוגיה "ירוקה" והחליט להצטרף לפוליטיקה המקומית במקום מגוריו, זכרון יעקב. בבחירות שנערכו ב-2008 נבחר כחבר מועצה, אבל בינואר 2010 הודיע על פרישה בשל מצוקת זמן.

[עריכה] חיים פרטיים

איבגי נשוי לאורית סיילס ואב לשתי בנות מנישואים אלה. איבגי הוא אביה של השחקנית דאנה איבגי, שלצידה שיחק במספר סרטים. דאנה היא בתו מנישואיו הקודמים לעירית שלג, שחקנית לשעבר, שחזרה בתשובה. אחותו של איבגי היא הבמאית והשחקנית רונית איבגי, מקימת "קבוצת התיאטרון המרוקאי" המעלה בישראל הצגות קלאסיות (כ"הקמצן" של מולייר) בשפה המרוקאית ואף שיחקה לצידו בפרסומות "דוד הכי טוב".

[עריכה] פילמוגרפיה חלקית


[עריכה] פרסים

[עריכה] פרסים בינלאומיים (רשימה חלקית)

  • "פסטיבל הקולנוע ברלין" - פרס השחקן הטוב ביותר, עבור תפקידו בסרט חולה אהבה בשיכון ג'.
  • "פסטיבל הקולנוע הבינלאומי לסטודנטים בבריטניה" - פרס השחקן הראשי הטוב ביותר, עבור "סרט לילה".

[עריכה] פרסים מקומיים (רשימה חלקית)

פרס אופיר (האוסקר הישראלי):

פרס וולג'ין (פסטיבל הקולנוע ירושלים):

פרס תא המבקרים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה:

פרס האקדמיה לטלוויזיה:

  • 2009 - השחקן הטוב ביותר בסדרת דרמה ("הבורר").

כמו כן זכה בפרסים רבים נוספים, בארץ ובחו"ל.

[עריכה] קישורים חיצוניים

הקודם:
1989 - שרון אלכסנדר
זוכה פרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר לשנת
1990 - משה איבגי ("שורו")
הבא:
1991 - אריה מוסקונה
הקודם:
1994 - שמיל בן-ארי
זוכה פרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר לשנת
1995 - משה איבגי ("חולה אהבה בשיכון ג'")
הבא:
1996 - עמוס לביא
הקודם:
2003 - אלון אבוטבול
זוכה פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר לשנת
2004 - משה איבגי ("מטאליק בלוז")
הבא:
2005 - אסי דיין
הקודם:
2008 - אסי דיין (בטיפול)
זוכה פרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר בסדרה דרמטית לשנת 2009 - משה איבגי (הבורר) הבא:
2010 - ישי גולן (חטופים)
כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא