משה איבגי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה איבגי
תיאטרון גשר - הבן הבכור.jpg
משה איבגי במחזה "הבן הבכור", תיאטרון גשר, 2009
תאריך לידה: 29 בנובמבר 1953 (בן 60)
מקום לידה: קזבלנקה, מרוקו
פרסים: "פרס אופיר" 1990, 1995, 2004
"פרס פסטיבל הקולנוע לסטודנטים בלונדון"
"פרס פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין"
"פרס וולג'ין" 1991
"פרס האקדמיה לטלוויזיה" 2009
דמות ידועה: ברוך אסולין ב"הבורר" ואלברט זגורי מ"זגורי אימפריה"
הופעת בכורה: מתחת לאף
פרופיל ב-IMDb
משה איבגי, הלנה ירלובה וח'ליפה נאטור בהצגה "אנשים קשים" מאת יוסף בר-יוסף, בבימויו של משה נאור, תיאטרון חיפה, 2012

משה איבגי (נולד ב-29 בנובמבר 1953) הוא שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון, במאי קולנוע, במאי תיאטרון ומנחה טלוויזיה ישראלי. זכה בפרסים ובשבחים רבים כשחקן ונחשב לאחד המובילים בתחומו בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איבגי נולד בקזבלנקה שבמרוקו, בן אמצעי בין שבעה אחים ואחיות. כשהיה בן שנה וחצי עלתה משפחתו ארצה והתיישבה כשנה במעברה "שומרות". לאחר מכן עברה להתגורר במגדל העמק. אמו עבדה בקק"ל ואביו עבד כפועל בניין. בגיל 11 עבר ללמוד בישיבה בטבריה. לאחר כמספר שנים בישיבה עבר ללמוד בפנימייה דתית חקלאית. את שירותו הצבאי עשה בחטיבת גולני. לאחר שחרורו מצה"ל החל ללמוד משחק ב"סטודיו למשחק ניסן נתיב".

קריירת התיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה איבגי ואורי יניב בהצגה "הבן הבכור", תיאטרון גשר
משה איבגי והילה סעדה על סט "הבורר"
בסרטו של תום שובל "הנוער", 2013
מוריס (משה איבגי), משמאל ומקס (אורי גבריאל), מימין, בסרטו של יעקב גולדווסר, "מקס ומוריס" משנת 1994

משנת 1978 לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר למשחק "ניסן נתיב", החל לשחק במחזות ב"תיאטרון החאן הירושלמי", "התיאטרון הקאמרי" ו"תיאטרון חיפה" במגוון רחב של תפקידים. בין היתר שיחק כ"יוחנן צינגרבאי" במחזה סוחרי גומי מאת חנוך לוין, במחזה על פי אנטון צ'כוב "הדוד וניה", כ"ג'ורג'" במחזה "על עכברים ואנשים" של ג'ון סטיינבק שהועלה בשנת 1998 בתיאטרון בית ליסין ועוד. בשנים 2001 - 2002 הופיע במופע יחיד שנקרא "חשבונית הנפש". החל מפברואר 2007 מופיע איבגי בהצגה של תיאטרון גשר, "הבן הבכור", שלשם תפקיד זה נדרש ללמוד רוסית. בזכות תפקיד זה קיבל איבגי את פרס "איש השנה בתיאטרון 2007". משנת 2011 הופיע בהצגת היחיד של תיאטרון גשר, "סונטת קרויצר"- על פי לב טולסטוי, מונודרמה בשילוב מולטימדיה, בבימויו של יבגני אריה.

בתיאטרון גשר ביים איבגי שתי הצגות "הנסיכה איבון" מאת ויטולד גומברוביץ' בה כיכבה בתו דאנה איבגי כאיבון ו"הארווי" מאת מרי צ'ייס.

משנת 2013 משחק משה איבגי בהצגה "דפוקים", דרמה חברתית קומית, בתיאטרון חיפה. מחזאי: צדוק צמח, במאי: רוני ניניו.

קריירה טלוויזיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1981 שיחק בדרמת הטלוויזיה "אינדיאני בשמש", אותה ביים הבמאי זוכה פרס ישראל רם לוי על פי סיפור מאת אדם ברוך. בדרמה זו שיחק לצד רמי דנון. ב-1982 שב לשחק בתפקיד דומה בדרמת הטלוויזיה "גבי בן יקר" שביים אורי ברבש העוסקת בצעיר ממשפחת מצוקה המנסה למצוא את עצמו במהלך שירותו הצבאי. בדרמות אלה גילם לראשונה את הדמות שהפכה להיות מזוהה עמו של הישראלי המזרחי, אך הוא הוסיף לדמות זו מימד אנושי ואיכותי שלא נמצא לה עד אז בתרבות הישראלית, מעבר לקריקטורה של סאלח שבתי וסרטי הבורקס.

ב-1983 עד 1984 הופיע בתוכנית הטלוויזיה ההומוריסטית "זהו זה" כאחד מצוות המנחים הקבוע.

בשנת 1987 שיחק בדרמה הטלוויזיונית "לחם", לצידם של רמי דנון, אתי אנקרי, עמוס לביא ואחרים.

ב-1999 שיחק ב"סיבת המוות - רצח" (1999), וב"דו"ח איבגי - סוויסה" (1999) שהייתה מעין יומן תרבות בו יצאו איבגי ומאיר סוויסה למקומות מעניינים וסיקרו את שמצאו בדרכם. ב-1999 זכה הסרט בו כיכב איבגי, "חובו של אהרון כהן", ב- Banff Rockie Award בקטגוריית סרטים לטלוויזיה, במסגרת פסטיבל הסרטים בטורונטו.

איבגי השתתף גם בסדרות כ"פרנקו וספקטור" (2003), בה שיחק לצד רונית אלקבץ. בשנת 2005 השתתף בסדרה "משפחת קמיצ'לי" - תוכנית אירוח, על פי פורמט בריטי בשם "משפחת קומאר", שבה שיחק בתפקיד אב משפחה מזרחית המארח אורחים בביתו.

בשנת 2005 החל להופיע בסדרה של פרסומות לחברת ביטוח בטלוויזיה וברדיו בהן שיחק דמות עממית בשם "דוד הכי טוב", המהווה מעין פרפרזה על הדמויות ששיחק במהלך השנים בקולנוע. בשנת 2007 השתתף בסדרה "הבורר" בתפקיד הראשי - הבורר ברוך אסולין. הסדרה עוסקת בעולם הפשע הישראלי ובנוסף, בקשר בין הבורר למשפחתו. בשנת 2008 השתתף בסדרת הדרמה "לאהוב את אנה" בתפקיד הראשי.

בשנת 2012 מגיש איבגי את הסדרה התיעודית "יומנים", העוסקת בסיפורים שגוללו ביומני גבע. בסדרה, המשודרת בערוץ הראשון, הוא משוטט בארץ ומתחקה אחר גיבורי אותם יומנים.

בשנת 2014 החל להשתתף בסדרת הדרמה "זגורי אימפריה" בתור אלברט, אב המשפחה.

קריירה קולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

איבגי כיכב בסרטי קולנוע רבים ונחשב לאחד משחקני הקולנוע המובילים בישראל. הוא זכה בשלושה פרסי אופיר, מה שהופך אותו לשיאן פרסי אופיר למשחק (יחד עם אסי דיין ועמוס לביא).

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1982, בתחילת דרכו הקולנועית, הופיע איבגי לצד אורי גבריאל בסרט "מתחת לאף", בבימויו של ינקול גולדווסר. הסרט עסק בסיפורם האמיתי של פושעים קטנים שגנבו כספת מתחנת משטרה. צמד הפושעים שמוצאם המזרחי ותרבותם המזרחית ניכרים בהם, זכה לאהדת הקהל והביקורות, והשתתף בפסטיבל הקולנוע בצרפת. באותה שנה החל להשתתף גם בסרטי בורקס כ"אדון ליאון" לצד זאב רווח, ושנה לאחר מכן, ב-1983 בסרט "קוני למל בקהיר" לצד מייק בורשטיין.

מאמצע שנות השמונים, החל להשתתף בהפקות הוליוודיות ובינלאומיות, ביניהן: "השגריר" (1985) בבימויו של ג'יי לי תומפסון, לצידם של רוברט מיצ'ם ורוק הדסון, בסרט הקצר "סרט לילה" (1986), (על משחקו בסרט זה זכה בפרס "השחקן הטוב ביותר" בפסטיבל בינלאומי לסרטי סטודנטים בבריטניה), "עד לאזור לחימה" (1987) לצד כריסטופר ווקן, "אהבה גנובה" 1987 לצד טום הנקס וסרטים אחרים. באותה שנה שיחק בסרט הקרב על הוועד בתפקיד הגנן הערבי של הבניין.

בשנת 1990 שיחק לצד קרן מור, בסרט הקולנוע "שורו", של הבמאי שבי גביזון. בספטמבר אותה שנה נערך טקס פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע הראשון ועל משחקו ב"שורו" זכה בפרס השחקן הראשי הטוב ביותר ובכך היה לשחקן הראשון שזכה ב"פרס אופיר", לצד הסרט עצמו שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר.

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1991 שיחק בסרטו של ערן ריקליס, "גמר גביע", בתפקיד השבוי הישראלי בידי אש"ף במלחמת לבנון המוצא שפה משותפת עם שוביו, על רקע רצונו לראות את משחק גמר הגביע במונדיאל של שנת 1982, לצד מוחמד בכרי, בסאם זועמוט ואחרים. על משחקו זכה בתואר "השחקן הראשי הטוב ביותר" בפסטיבל ירושלים.

בשנת 1993 השתתף בסרט ההוליוודי "THE MUMMY LIVES" בבימויו של גרי אוהרה ולצידם של: טוני קרטיס, מוסקו אלקלעי ואחרים.

בשנת 1995 השתתף בסרט "חולה אהבה בשיכון ג'" בו גילם דמות של בעל תחנת טלוויזיה פיראטית, שאהבתו לצעירה יפה המגיעה לשכונה מביאה אותו עד לאשפוז פסיכיאטרי. על תפקידו זכה בפרס אופיר כ"שחקן הראשי הטוב ביותר" ובפרס ב"פסטיבל הקולנוע של גרמניה".

שנות האלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 עזב לארצות הברית והשתתף בסרטו של דייוויד מאמט "ספרטאן". עם שובו לארץ בשנת 2004 השתתף בסרט "מטאליק בלוז" עליו זכה בפרס אופיר שלישי, לשחקן משנה. בשנת 2005 גילם את איש המוסד מייק הררי בסרט "מינכן". בשנת 2008 שיחק איבגי בסרטם של שלומי ורונית אלקבץ, "שבעה". בשנת 2011 שיחק בסרטו של מרקו כרמל, אחותי היפה, בתפקיד רוברט. בשנת 2012 שיחק בתפקיד פרופסור פסטל בסרטו של שמי זרחין "העולם מצחיק".

באפריל 2011 יצא לבתי הקולנוע הסרט "וביום השלישי", סרט הקולנוע הראשון אותו ביים איבגי.

איבגי שיחק בסרטו של רשף לוי, "לצוד פילים", אשר עלה לאקרנים בשנת 2013.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

איבגי נשוי לאורית סיילס ואב לשתי בנות מנישואים אלה. הוא אביה של השחקנית דאנה איבגי, שלצידה אף שיחק במספר סרטים. דאנה היא בתו מנישואיו הקודמים לעירית שלג, שחקנית שחזרה בתשובה.

אחותו של איבגי היא הבמאית והשחקנית רונית איבגי, מקימת "קבוצת התיאטרון המרוקאי" המעלה בישראל הצגות קלאסיות (כ"הקמצן" של מולייר) בשפה המרוקאית, שאף שיחקה לצידו בפרסומות "דוד הכי טוב", וכן שיחקה כאמו של נאור ציון בסדרת הטלווזיה החברים של נאור.

חיי רוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

איבגי התנסה בסיינטולוגיה, נטש את העיסוק בדת זו והיה מן הבודדים שבנוטשים אותה שהעז לבקר אותה באופן פומבי:

"אחת הסיבות שעזבתי היא הכספים שהם גובים. זה עסק כלכלי מטורף. זה מין משהו לעשירים: או שגומרים עליך או שאתה צריך להיות מספיק עשיר כדי לבזבז על הסיינטולוגיה הזאת. בן אדם יכול להתרושש, להגיע לפשיטת רגל, כדי להבין את הסיינטולוגיה. הם שם למעלה עושים מיליארדים והוא על הפנים; יכול למצוא את עצמו מוכר את הבית שלו"‏[1]

אחרי סדרת מפגשים עם הרב מיכאל לייטמן, ובהשפעתו, גיבש איבגי לעצמו אידאולוגיה "ירוקה" והחליט להצטרף לפוליטיקה המקומית במקום מגוריו, זכרון יעקב. בבחירות שנערכו ב-2008 נבחר כחבר מועצה, אולם בינואר 2010 הודיע על פרישה בשל מצוקת זמן.

פילמוגרפיה חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "פסטיבל הקולנוע ברלין" - פרס השחקן הטוב ביותר, עבור תפקידו בסרט חולה אהבה בשיכון ג'
  • "פסטיבל הקולנוע הבינלאומי לסטודנטים בבריטניה" - פרס השחקן הראשי הטוב ביותר, עבור "סרט לילה"

פרסים מקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס אופיר
פרס וולג'ין (פסטיבל הקולנוע ירושלים)
פרס תא המבקרים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה
פרס האקדמיה לטלוויזיה
  • 2009 - השחקן הטוב ביותר בסדרת דרמה ("הבורר")

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
1989 - שרון אלכסנדר
זוכה פרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר לשנת
1990 - משה איבגי ("שורו")
הבא:
1991 - אריה מוסקונה
הקודם:
1994 - שמיל בן-ארי
זוכה פרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר לשנת
1995 - משה איבגי ("חולה אהבה בשיכון ג'")
הבא:
1996 - עמוס לביא
הקודם:
2003 - אלון אבוטבול
זוכה פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר לשנת
2004 - משה איבגי ("מטאליק בלוז")
הבא:
2005 - אסי דיין
הקודם:
2008 - אסי דיין (בטיפול)
זוכה פרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר בסדרה דרמטית לשנת 2009 - משה איבגי (הבורר) הבא:
2010 - ישי גולן (חטופים)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]