ילדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "ילדים" מפנה לכאן. לערך העוסק באלבום מוזיקה, ראו ילדים (אלבום).
פעוט מתגלגל בדשא
ילדה מקריאה ספר לכלב שלה
שתי ילדות בזמן האוכל

יַלְדוּת היא תקופה במהלך חייו של האדם. על פי המקובל היא מתחילה בסביבות גיל 3 ומסתיימת בסביבות גיל 12-13. תקופת הילדות חלה לאחר תקופת הינקות ולפני גיל ההתבגרות. המשחק נפוץ מאוד בגילאים אילו.

משחק, התנהגות חקרנית ולמידה עצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנטייה הטבעית של ילדים לסקרנות ומשחק מובילה אותם לחקור את העולם וליצור אינטראקציות חברתיות

הצורך לדעת ולהבין בא לידי ביטוי בינקות ובילדות באופן גלוי וחופשי‏[1]. באופן טבעי ילדים נהנים מהתבוננות ומחשיבה על הסובב אותם‏[2]. הילד בונה משמעויות ביחס למושגים הקשורים לתופעה בה הוא עוסק מתוך התנסותו ותחושותיו‏[3]. ילדים ניחנים בראיית עולם רעננה, חדשה, ויפה. הם מביטים בעולם ומגלים תגליות בהתפעמות, בהתפעלות ובהתרגשות‏[2].

התנהגות זו מתחילה כבר בגיל הרך, כאשר הפעוטות חוקרים את סביבתם הפיזית והאנושית מכוח הסקרנות ומיצר הפעילות הטבועים בהם. ככל שההתנהגות הזאת מביאה להם סיפוק רב יותר כך גוברת נכונותם להתנסות בנסיונות נוספים. במובן הזה ההתנהגות החקרנית מחזקת את עצמה‏[4].

משחק ילדים הוא משחק שבדרך-כלל המשחקים בו הם ילדים. משחק ילדים הוא משחק בעל חוקים, אשר עובד במהלך שנים רבות ונצרף בתהליך אבולוציוני של מנגנונים. המשחק הוא אחת הדרכים שבה התנהגות סקרנית יכולה לבוא לידי ביטוי. לילדים יש יכולות למידה גבוהות וכל שצריך לעשות הוא לאפשר להם לעסוק במשחק חופשי, תוך הענקת תחושת ביטחון ביכולת שלהם לשחק וללמוד בכוחות עצמם‏[5]. למשחק תרומה חשובה ביותר להתפתחותו הגופנית, הקוגניטיבית, הלשונית, הרגשית והחברתית של הילד‏[5].

התפתחות במהלך הילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות האדם בשלב הילדות ניכרת בתחומים רבים. הפסיכולוגיה ההתפתחותית עוסקת בתחומים אלה שכוללים את ההתפתחות הגופנית, ההתפתחות החברתית, ההתפתחות הרגשית וההתפתחות הקוגניטיבית הנחקרת גם במסגרת הפסיכולוגיה הקוגניטיבית.

ההתפתחות היא הדרגתית ומתרחשת בכל התחומים במקביל, כך שכל תחום תלוי בתחומים האחרים ומשפיע עליהם. למשל, ההתפתחות הגופנית מאפשרת לילד לחקור את סביבתו ולעודד את ההתפתחות הקוגניטיבית ואת היכולת שלו להבין את הסביבה. באופן דומה ההתפתחות הקוגניטיבית מאפשרת שימוש בשפה לצורכי תקשורת ויצירת קשרים חברתיים מפותחים יותר.

התפתחות קוגניטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך תקופת הילדות מתרחשת התפתחות קוגניטיבית משמעותית.

חלק מההתפתחות הקוגניטיבית מתאפשרת הודות להרחבה של קיבולת החשיבה. בגיל שלוש המהווה את סוף תקופת הינקות קיבולת זיכרון העבודה מאפשרת לילד לעבד כשתי יחידות מידע בו זמנית בלבד‏[6]. עם זאת במהלך הילדות קיבולת החשיבה מתפתחת בהדרגה עם הגיל ומגיעה בבגרות לכשבע פריטים‏[6].

ההתפתחות של קיבולת החשיבה מסבירה את התמורות ביכולתו של הילד לפתור בעיות‏[6].

התפתחות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדים ישראלים
המשחק הוא חלק חשוב בתהליך החיברות של ילדים

חלק משמעותי של ההתפתחות החברתית של האדם מתרחש בתקופת הילדות. בגילאים אלו נוצרים קשרים בין-אישיים ראשונים מחוץ למשפחה[7]. המקור השני של קשרים משמעותיים עם אנשים בוגרים בחיי הילד הוא דמות מטפלת (כמו שמרטף או או-פר), גננת ומורה של בית ספר יסודי[8].

בכדי להשתלב באופן מוצלח בחברה על הילד לדעת כיצד עליו להתנהג. הדברים הנחשבים למוסריים או מקובלים חברתית תלויים בהקשר התרבותי ולכן יש ללמוד אותם במהלך ההתפתחות‏[9]. סוציאליזציה של הילדות הוא מונח מתחום הסוציולוגיה, המתאר את התהליך הסוציולוגי, החברתי, אותם חווים הילדים מרגע יציאתם לאוויר ועד סוף חייהם.

על פי ז'ן פיאז'ה הילדים עוברים בתהליך החברות הבנייה סוציולוגית, הם בונים לעצמם את הבנתם והתנהגותם בחברה ב- 4 שלבים:

  1. השלב הסנסורי/חושי מוטורי - שלב זה הוא עד גיל שנתיים בו הפעוט מתפתח ומגלה את העולם באמצעות חושיו: מישוש, טעם, ריח, ראייה ושמיעה.
  2. השלב הטרום-אופרציונלי - שלב זה מתחיל מגיל שנתיים עד לגיל שש בערך. בשלב זה מתחילים הילדים לראשונה להשתמש בשפה ובסמלים. הבנה של המציאות אל מעבר לתחומם של החושים אך לא מעבר לתחום המופשט.
  3. שלב האופרציות הקונקרטיות - בין הגילאים שבע לאחת עשרה מתחיל הילד בשלב זה להבין את הסיבתיות של דברים בסביבתו. הילד מתחיל להבין מדוע וכיצד דברים קורים גם בעיני האחר, ולא רק מתוך ראייתם האישית בלבד.
  4. שלב האופרציות הפורמליות - גיל שתים עשרה ואילך. הילד המתבגר מסוגל לחשוב ולא רק בצורה מופשטת אלא גם בצורה ביקורתית, חשיבה יצירתית ודמיונית. בגיל זה ניחן הילד ביכולת להבין מטאפורות.

התפתחות האישיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיגמונד פרויד ניסח מודל בו הוא מחלק את התפתחות האישיות לשלושה חלקים.

  1. "איד": החלק הראשון, שמאפיין ילד בשנותיו הראשונות. האיד הוא השתקפות הצרכים והדחפים הבסיסים של כל אדם, שהם בלתי מודעים ותובעים סיפוק מיידי. אלו הן צרכים הטבועים בנו מיום היוולדנו שדוחקים בנו לדרוש תשומת לב, מגעים ומזון.
  2. "אגו": מאמציו של הילד, מגיל שלוש או ארבע, ליישב בין תאוות הטבע שלו, דחפיו הבסיסיים מלידה, לבין תביעותיה של החברה.
  3. "סופר אגו": חותמה של התרבות על אישיותו של הפרט/ הילד. בשלב זה מפנים הילד את הערכים והנורמות התרבותיות ומגדיר לעצמו את גבולות המוסר. הילד מתחיל להבין למה אינו יכול להגשים את כל רצונותיו.

תהליך ההתפתחות נוצר כאשר יש קונפליקט בין ה"איד" - רצונותיו הבסיסיים של האדם - לבין ה"סופר אגו" - הערכים והרצונות של החברה - כאשר ה"אגו" מיישב, מייצב ומווסת בין תביעותיו של האדם לבין תביעותיה של החברה. יישוב זה יוצר את אישיותו של האדם בהתאם לנורמות החברתיות. מנגד אי יישוב של קונפליקטים בשלב הילדות עלול לגרום להפרעות אישיות בשלב מאוחר יותר.

הילדות במערכת החינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדי בית ספר יסודי יושבים בכיתה
בנות מלזיות קופצות משמחה על קבלת ציונים מעולים בתעודת הלימודים
יוליה הקטנה מטפלת באחותה התינוקת בבית מגוריה שבאלבמה, ארצות הברית. יתר בני משפחתה - הוריה ואחיה עבדו במפעל סמוך לפרנסתם. תצלום של לואיס היין משנת 1911

בתקופת הילדות הילד פוגש את מערכת החינוך לראשונה בגן שעליו אחראית הגננת. הילד הופך לתלמיד בסביבות גיל 6, כאשר הוא עולה לכיתה א' בבית הספר היסודי. במהלך תקופה זו הילדים יכולים להשתתף גם במסגרות נוספות כגון חוגים ותנועות נוער.

פיתוח יכולת אוריינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכת החינוך המורים משתמשים בספרי לימוד ומלמדים תחילה מיומנויות בסיסיות כגון קריאה וכתיבה. רכישת יכולת הקריאה והכתיבה, המהוות חלק חשוב מהיכולת האוריינית, איננה משימה פשוטה לילדים. זהו תהליך המתרחש באופן הדרגתי לאורך שנים‏[10]. בזמן שהילד רוכש בהדרגה מיומנויות להבנת הצופן של הכתב, לשונו מתעשרת, ידע העולם שלו מתרחב ונוצר הבסיס ליכולות הגבוהות יותר של הבנת הנקרא והבעה בכתב. יכולות אלו ממשיכות להתפתח גם במשך שנות בגרותו של האדם‏[10].

שמירה על מוטיבציה ועניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכדי לעמוד בציפיות של בית ספר יסודי, על הילדים להפגין רמה נאותה של עוררות רגשית ומוטיבציונית, אשר תסייע ולא תפריע ליישום של תפקודים ניהוליים הנדרשים לצורך ביצוע של מטלות לימודיות‏[8].

הסקרנות היא היבט חשוב של ההתפתחות הקוגניטיבית של הילד‏[11]. כאמור, הסקרנות הטבעית שבה ניחנו הילדים דוחפת אותם לעסוק בהתלהבות בפעילויות מדעיות לצורך קבלת הסיפוק שבעשייה ובחקר כשלעצמם‏[2]. בהתאם לכך, העדרה של סקרנות וחוסר עניין בסביבה מעידים על פתולוגיה‏[1].

לאור זאת, אחת ממטרות החינוך היא לעודד ולפתח התעניינות טבעית זאת‏[2]. משרד החינוך יזם את תוכנית הלימודים במדע וטכנולוגיה לגיל הרך במטרה לבסס ולחזק את העיסוק בנושאים אלו בגני הילדים‏[3]. אולם, אם מכריחים את הילד ללמוד נושאים שאין הוא חפץ בהם באמצעות ענישה מחמירה, הדבר עלול לצמצם את סקרנותו‏[4]. זאת משום שסקרנות עלולה לדעוך בעקבות איסורים החלים עליה או חוסר שימוש בה‏[1].

תמיכה ממשלתית בגידול ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות רבות תומכות במשפחות בגידול ילדיהן, באמצעות תמיכה כספית ישירה ובאמצעות מתן שירותים ציבוריים מסובסדים בנושאים הקשורים בגידול ילדים.

בישראל חוקים אחדים המעבירים חלקים מעלות גידול ילד מההורים אל המדינה:

  • חוק לימוד חובה מקנה לילד לימוד במוסדות חינוך מגיל 5 ועד לסיום כיתה י"ב.
  • חוק ביטוח בריאות ממלכתי מעניק טיפול רפואי לכל תושבי המדינה (וילדים בכלל זה). חוק זה נכנסת לתוקף בתחילת 1995, אך גם קודם לכן, כאשר הטיפול הרפואי נעשה באמצעות חברות בקופת חולים, לא היו דמי החבר תלויים במספר הילדים במשפחה.

בנוסף נותנת המדינה מענקים אחדים להורים, כהשתתפותה בעלות גידול הילדים:

בפסק דין ורד פרי הוכרה תביעתה של עו"ד ורד פרי, אם לשני ילדים, להכיר בהוצאותיה בגין ההשגחה על ילדיה, בעת שהיא עובדת, כהוצאה מותרת בניכוי, בעת חישוב מס ההכנסה שלה (הכרה זו מביאה להקטנת נטל המס). בעקבות פסק דין זה תוקנה פקודת מס הכנסה, ונקבע בה שאין להכיר בהוצאות לטיפול בילד או להשגחה עליו, אך הוגדל מספר נקודות הזיכוי הניתן בגין ילדים קטנים.

קשר לעולם החי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילד עם בובה בצורת כלב

התפיסה שילדים קשורים לעולם החי באה לידי ביטוי בעיצוב של צעצועים בספרות ילדים ובמשחקים שונים‏[12]. לדוגמה: דוב צעצוע, סוס נדנדה, ברווז גומי, הספר פו הדב, כספיון הדג הקטן ועוד.

הירידה בגודל המשפחה במדינה המפותחת מורידה את הסבירות שלילד יהיו אחים, תינוקות או אנשים זקנים, אשר חיים איתו באותו משק בית. דבר זה מעלה את הדומיננטיות של התפקיד הרגשי והחברתי של חיות מחמד[12].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ודית ריץ' האריס, מיתוס גידול הילדים: למה ילדים יוצאים כפי שהם יוצאים, הוצאת עם עובד, 2005
  • מאסן, קונגר וקאגאן, התפתחות הילד ואישיותו, תל אביב-יפו: הוצאת לדורי (תרגום: שלומית קדם)
  • רוני סולן, חידת הילדות, מודן הוצאה לאור (2007)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Maslow, A. H., The need to know and the fear of knowing. The Journal of General Psychology, 68(1), 111-125 (1963).
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 חיים אישך, גן הילדים – גן עדן להוראת מדעים, עלון דע-גן, 2, 16-21 (2009).
  3. ^ 3.0 3.1 תוכנית לימודים בגן הילדים הממלכתי והממלכתי דתי, תשס"ט משרד החינוך, האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים (2009).
  4. ^ 4.0 4.1 צבי לם, ההגיונות הסותרים בהוראה: מבוא לדידקטיקה, רעננה: ספרית פועלים (1973).
  5. ^ 5.0 5.1 קבלסון א., התפתחות, למידה ומשחק בגיל הרך, באתר "פסיכולוגיה עברית" (2005).
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 שרה דרויאן, עקרונות אבולוציוניים בהתפתחות החשיבה, רעננה: רמות (1999).
  7. ^ Baron, R. A., and Byrne, D., Social psychology. Boston: Allyn and Bacon (2000).
  8. ^ 8.0 8.1 Calkins, Susan D. (Ed); Bell, Martha Ann (Ed), Child development at the intersection of emotion and cognition. Human brain development. Washington, DC, US: American Psychological Association, 2010.
  9. ^ Rueda, M., Checa, P., & Rothbart, M. K. (2010). Contributions of Attentional Control to Socioemotional and Academic Development. Early Education And Development, 21(5), 744-764 (2009).
  10. ^ 10.0 10.1 משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית - האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים,תשתית לקראת קריאה וכתיבה - תוכנית לימודים לגן הילדים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי (2007)
  11. ^ Jirout, J., & Klahr, D. (2012). Children’s scientific curiosity: In search of an operational definition of an elusive concept. Developmental Review, 32(2), 125-160.‏
  12. ^ 12.0 12.1 McCardle, Peggy (Ed); McCune, Sandra (Ed); Griffin, James A. (Ed); Maholmes, Valerie (Ed), (2011). How animals affect us: Examining the influences of human–animal interaction on child development and human health. Washington, DC, US: American Psychological Association, xvi, 228 pp