STS-1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
STS-1
טלאי משימה
סמל המשימה
נתוני משימה
מעבורת קולומביה
אנשי צוות 2
כן שיגור ‎LC-39A, מרכז החלל קנדי
שיגור 12 באפריל 1981 12:00:03 UTC
נחיתה 14 באפריל 1981 18:20:57 UTC
בסיס חיל האוויר אדוארדס
משך המשימה יומיים, 6 שעות 20 דקות ו-53 שניות
מספר הקפות 37
אפוגיאה 251 ק"מ
פריגיאה 240 ק"מ
זמן הקפה 89.4 דקות
גובה מסלול 307 ק"מ
נטיית מסלול 40.4 מעלות
אורך מסע 1,728,000 ק"מ
תמונת הצוות
בוב קריפן, ג'ון יאנג
בוב קריפן, ג'ון יאנג
משימות קשורות
משימה קודמת משימה הבאה
ASTP-patch.png אפולו-סויוז
Sts-2-patch.pngSTS-2

STS-1 הייתה המשימה המאוישת הראשונה בתוכנית מעבורות החלל. טיסה זו שוגרה ב-12 באפריל 1981 וחזרה ב-14 באפריל, לאחר שלושה ימים בחלל. במשימה זו, מעבורת החלל קולומביה הקיפה 37 פעמים את כדור-הארץ, והייתה למשימה המאוישת הראשונה של נאס"א מאז אפולו-סויוז ביולי 1975.

מועד השיגור המקורי של טיסה זו היה אמור להיות בסוף 1979, אך בעיות שנתגלו בהצמדת אריחי מגן החום של המעבורת למקומם גרמו לדחיית השיגור אל תחילת 1980. גם בעיות בניסוי המנועים הראשיים של המעבורת תרמו לדחיית השיגור. הטיפול בתקלות אלה הסתיים בסתיו 1980, וב-24 בנובמבר אותה שנה המעבורת הועברה ממתקן עיבוד המעבורת אל בניין הרכבת הרכבים הענקי, שם היא הוצמדה אל מכל הדלק החיצוני ושני מאיצי הדלק המוצק.

בחודש דצמבר ערכו האסטרונאוטים יאנג וקריפן, שיועדו להטיס את הקולומביה, סדרה של בדיקות במחשבי הטיסה של המעבורת. ב-29 בחודש הוצאה המעבורת מבניין ההרכבה, והובלה אל קומפלקס השיגור. לאחר תדלוק מכל הדלק של המנועים הראשיים, גילתה נאס"א ש-32 אריחים מחומר הבידוד המצפה את המכל נשרו. חומר זה אמור למנוע היווצרות קרח על גבי המכל הקפוא, קרח שעלול לנשור וליפול על מגיני החום של המעבורת.

למרות ניסוי מוצלח של המנועים הראשיים ב-16 בפברואר 1981, דחתה נאס"א את השיגור עד 5 באפריל. אך גם תאריך זה נדחה עקב צורך בכיוונונים אחרונים. ב-10 באפריל נכנסו יאנג וקריפן אל המעבורת, אך במהלך הספירה לאחור התגלה חוסר תיאום בין מחשב הטיסה הראשי ומחשבי הגיבוי. השיגור נדחה ביומיים נוספים, לאכזבת קהל האלפים שהגיע לראות את השיגור ההיסטורי.

ב-12 באפריל שוב הגיעו האסטרונאוטים אל המעבורת. הפעם הספירה לאחור עברה ללא תקלות, והמעבורת שוגרה בהצלחה 3 שניות לאחר השעה שבע בבוקר, שעון החוף המזרחי.

צוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות משימת STS-2 היווה גיבוי לצוות המשימה STS-1

המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחיתת מעבורת החלל קולומביה בבסיס חיל האוויר אדוארדס

משימתה של STS-1 הייתה להדגים שיגור בטוח של רכב החלל החדש, והנחתה מוצלחת של הרכב על צוותו. כל המשימות הללו בוצעו כראוי והוכיחו שמעבורת החלל היא כלי רכב בעל ערך שיוביל את נאס"א לעוד שנים רבות.

המטען היחיד שהועלה למעבורת היה מכשור משוכלל לביצוע המשימה, שכלל חיישנים וכלי מדידה כדי לבצע את רישום מסלול ההקפה, לחצים בתוך המעבורת, טמפרטורות ותאוצה במהלך המשימה. כמו כן, נבדקו הביצועים המשולבים של מערכת המעבורת - רכב החלל, מכל הדלק החיצוני ומאיצי הדלק המוצק. משקלה הכולל בעת ההמראה היה 99,453 ק"ג, בנחיתה 88,080 ק"ג, רוב ההפרש הוא הדלק שנשרף.

השיגור התבצע בהצלחה ב-12 באפריל 1981 במעבורת החלל קולומביה ששוגרה ממרכז החלל קנדי (כן 39A), כשעל הסיפון המפקד ג'ון יאנג והטייס רוברט קריפן. השיגור החל ב-7:00:03 בבוקר לפי אזור הזמן המזרחי בארצות הברית (EST).

שיגור זה היה המשימה המאוישת הראשונה שבה השתמשו בדלק מוצק. בנוסף, זאת הייתה המשימה הראשונה ששוגרה ללא מבחן המערכות במעבורת, בשל אי תקינותו של מחשב המטרה המרכזי שהפסיק את המבחן, ולא נבחן שוב עד השיגור.

במשך יומיים, שש שעות, עשרים דקות ו-53 שניות, הקיפה המעבורת 37 פעמים את כדור-הארץ ועברה מרחק כולל של 1,729,348 ק"מ. התקלה המשמעותית היחידה במהלך הטיסה, הייתה קילקול באסלה של המעבורת.

לאחר פתיחת דלתות תא המטען, יכלו האסטרונאוטים להבחין דרך החלון האחורי (הפונה אל תוך תא המטען ואל זנב המעבורת) ב-15 אריחי מגן שנשרו מאזור רקטות הניהוג שעל זנב המעבורת. צוות הקרקע הגיע למסקנה שהדבר לא יהווה בעיה בעת החזרה לקרקע.

במהלך הטיסה שוחחו אנשי הצוות עם סגן נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש האב.

ביום הנחיתה, התעוררו שני אנשי הצוות לקול אזעקה, המתריעה על התקררות של אחת מיחידות כוח העזר. יחידות אלה מספקות מתח למערכות בקרת הטיסה בזמן ההמראה והנחיתה, אך במהלך הטיסה מושארות מכובות ומחוממות. לקולומביה היו שתי יחידות גיבוי, וצוות הקרקע קבע שהיחידה לא הייתה קרה עד כדי שתגרום לבעיה משמעותית.

הנחיתה התקיימה במסלול המראה 23 בבסיס חיל האוויר אדוארדס בקליפורניה, ב-14 באפריל 1981 בשעה 10:21 בבוקר לפי שעון מערב ארצות הברית (PST). מרחק הגלישה (עד לעצירה) על המסלול היה 2,741 מטר. המעבורת הוחזרה למרכז החלל קנדי מקליפורניה על גבי בואינג 747 שהותאם במיוחד למטרה זו ב-28 באפריל. על גב המטוס נכתב: "הנח את המעבורת כאן, עם הצד השחור למטה"[1].

בדיקה שלאחר הטיסה חשפה שלחץ יתר מהצתת אחד הטילים בזמן ההמראה, גרם לאובדן של 16 מגיני חום ונזק ל-148 מגינים אחרים, בנוסף להסטה של כנף המעבורת. הפתרון לבעיה זו היה התקנת מתז מים בלחץ גבוה בתחתית כן השיגור, כדי לספוג את גל ההלם. חקירה שנעשתה על ידי אסטרונאוטים הראתה כי הבידוד התרמי של מכל הדלק ניזוק בצורה משמעותית. מעבורת החלל קולומביה מחזיקה בשיא השהות בהאנגר (Orbiter Processing Facility) לפני השיגור (בסך הכול 610 ימים), זמן שנדרש לשם החלפת רוב מגיני החום.

סמל המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל המשימה עוצב על ידי האומן רוברט מקקאל (Robert McCall).

יום השנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוח במרכז החלל קנדי

"יומו של יורי" (Yuri's Night), הוא יום הנחגג ב-12 באפריל כל שנה לשם ציון האדם הראשון ששהה בחלל (יורי גגרין) וגם ציון המשימה הראשונה של תוכנית מעבורות החלל השאפתנית.

ביום השנה ה-25 שונה שמו של חדר האש של חדר פיקוח ההמראה במרכז החלל קנדי לחדר האש על-שם יאנג-קריפן כאות כבוד וזיכרון למשימת STS-1.

סרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיגור, הנחיתה ומשך המשימה צולמו במצלמות IMAX לשם הפקת הסרט Hail Columbia. הסרט זמין כיום בתקליטורי DVD.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


משימות מעבורת החלל קולומביה

טיסות:: STS-1 · STS-2 · STS-3 ·STS-4 · STS-5 · STS-9 · STS-61-C · STS-28 · STS-32 · STS-35 · STS-40 · STS-50 · STS-52 · STS-55 · STS-58 · STS-62 · STS-65 · STS-73 · STS-75 · STS-78 · STS-80 · STS-83 · STS-94 · STS-87 · STS-90 · STS-93 · STS-109 · STS-107

ראו גם: אסון מעבורת החלל קולומביה
KSC-107-Rollout (cropped).jpg